במאי- ג'ים שרידן ("באמריקה", "בשם האב").
תסריט- דיוויד בניוף ("השעה ה-25", "הישאר")- מבוסס על סרטה הדני של סוזן ביאר משנת-2004.
שחקנים- ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק") טובי מגוויר ("ספיידרמן"), נטלי פורטמן ("ונדטה").
על מה הסרט?
אח אחד יוצא להילחם באפגניסטן ונחשב מת, אחיו המתוסבך ממלא את מקומו אצל אשתו ובנותיו. מה יקרה כשהחייל יחזור משדה הקרב?
על מה באמת הסרט?
אפשר להוציא את החייל מהמלחמה, אבל אי אפשר להוציא את המלחמה מהחייל.
הדבר הכי טוב בסרט
המשחק. בעיקר של נטלי פורטמן, בהופעה שזקני האוסקר בטח ישמחו לתת לה מועמדות, ושל טובי מגוויר, בתספורת מארינס מכוערת ולא מחמיאה, מפליא לגלם חייל שתלאותיו בשבי השאירו אותו מרוסק ומצולק (והוא איבד לשם כך לא מעט קילוגרמים ומסת שרירים).
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא יותר מדי מזכיר סרט של הולמארק ולא סרט של ג'ים שרידן.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
טובי מגוויר- בסצינת פוסט-טראומה מפחידה במיוחד- מתפרק במטבח למול פורטמן המנסה לשמור על קור רוחה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסצנות בשבי האפגאני. גם מכיוון שהן לא תמיד קלות לצפייה, וגם התחושה שהן נעשו בבינוניות ובלי הקפדה.
הזווית הישראלית
נטלי פורטמן! למרות שאם היא באמת הייתה ישראלית היא מעולם לא הייתה הופכת ל"נטלי פורטמן".
פורטמן ברת המזל זוכה להתנשק גם עם מגוויר וגם עם ג'ילנהול. הנשיקה והכימיה עם ג'ילנהול, בהתאם לתסריט, אכן נראית טובה יותר ואנחנו באמת מעדיפים לראות אותה יחד איתו ולא יחד עם בעלה, חייל המרינס הפטריוט.
אלימות
מלחמתית, כזו שמובילה לפוסט טראומה לא נעימה במיוחד. האפגאנים מצוירים כאויב אכזרי ורע במיוחד. אחד כזה ששווה להילחם בו. ארצות הברית מנסה להרגיש ככה פחות אשמה?
סטיילינג
חורפי. רוב הסרט קר, גשום ומושלג, מה שמאפשר הפגנה של קולקציית חורף פרברית משעממת. מה שלא מפריע לפורטמן להיראות מדהים לאורך כל הסרט.
פסקול
שיר של להקת U2 (וג'וינט) עוזר לחבר רומנטית בין דמותן של פורטמן וג'ילנהול. מעניין האם הייתה זו דרישה של הלהקה להכניס את השיר לתסריט, תמורת ביצוע שיר הנושא הבלתי זכור לסרט?
מה למדנו מהסרט?
את מה שג'ילנהול מלמד את הבת המקופחת במשפחה (שיחסיה עם אחותה מקבילים ליחסי האחים)- "אם תקבל את עצמך, כולם יאהבו אותך".
איזה יפה נטלי פורטמן, אני מקווה שהיא תהיה עם ג'ק בסוף.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
יותר מלודרמה מדרמה, עוד סרט קולוניאליסטי המאשרר בדיעבד את הימצאותה של אמריקה במדינה לא לה, במסווה של סרט פציפיסטי אנטי-מלחמתי.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
גם אתה חשבת על גלעד שליט?
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"צייד הצבאים"- בגלל קטעי השבי והחזרה הקשה לחיים הרגילים אחרי.
שורה תחתונה
מג'ים שרידן אנחנו מצפים ליותר. והסרט הזה הוא רק "כמעט". מדובר בדרמה מוצלחת וראויה בהחלט, אבל לא בהרבה מעבר. גם הפגנות המשחק המוצלחות מכל הקאסט (שרידן אפילו מפליא להוציא יכולות משחק מרשימות מצמד הילדות בסרט) לא מצליחות לרומם את הסרט ולצקת לתוכו משהו מעבר לסטנדרטיות וחוסר המקוריות בהם הוא לוקה.
זמן מסך
110 דקות