בסרט הביכורים שלה כמפיקה, עדי עזרוני (31), שחקנית ישראלית ומפיקת קולנוע בראשית דרכה, בחרה לעסוק בנושא קשה וכאוב במיוחד: סחר בילדות למטרות מין. תעשייה שהיקפה הרחב, חובק העולם, הנו בלתי נתפש: יותר מ-1.5 מיליון ילדות מכל רחבי העולם נאלצות לעסוק, בעל כורחן, כשפחות מין. כ-50 אלף מתוכן הן ילידות קמבודיה, שם מתקיימת פעילות ענפה של סחר בילדות וסרסורן לזנות.
עלילת הסרט הישראלי-אמריקני שבהפקתו שותף גיא יעקובסון, מגוללת את סיפורה של ילדה קמבודית בת 12 בעלת שם אנגלוסכסי: הולי (קדושה), שנאבקת - ללא הצלחה מרובה, כדי שגורלה יהיה שונה מגורלן של ילדות רבות בנות גילה ואף מתחת לכך. שם הסרט נושא את שמה של הגיבורה, וסופו הפתוח, כבמכוון, אינו מאפשר התרה. כיוון שהוא עשוי היטב.
"הולי", בכיכובם של רון לווינגסטון וכריס פן המנוח ובבימויו של גיא משה, שמוקרן החל מהשבוע בסינמטק תל-אביב - הוא סרט חשוב, עצוב, ומטריד במיוחד. צילומיו נערכו לפני כשלוש שנים בקמבודיה, תחת איומים מתמידים, מצד ארגוני פשע מקומיים, על חייהם של אנשי הצוות של הסרט.
"היינו כל כך נאיביים", מספרת עזרוני בראיון לאחר הקרנת הפרמיירה של הסרט. "היינו חבורה של מפיקים עם רעיון וחזון להביא אמריקנים למדינת עולם שלישי, בסרט שהנושא שלו הכי נפיץ. חשבנו שנגיע לשם והכול יהיה בסדר, נקבל את האישורים ונתחיל לצלם.
"כמובן שמיד כשנחתנו בקמבודיה התקשרו מהאינטרפול לסלולאריים שלנו והודיעו לנו שיש איומים על חיינו מצד ארגוני פשע. החלטנו שאנחנו נשארים, שכרנו 40 שומרי ראש עם קלצ'ניקובים, והתחלנו לצלם תוך כדי איומים מטורפים.
"זה היה טירוף", משחזרת עזרוני את תלאות ההפקה. "עיכבו לנו את הציוד בשדה התעופה. העברנו את הפילם כל פעם למקום אחר, כדי שלא יוכלו לגנוב אותו. במקביל לסרט העלילתי, צילמנו סרט דוקומנטרי על הנושא. דאגנו שלא יידעו שיש קשר בין הסרטים. במהלך הצילומים כמה אנשים מהצוות העלילתי וכמה מהצוות הדוקומנטרי ישבו באותה מסעדה ולא דיברו אלה עם השני, כי אסור היה שיידעו".
"התהליך היה קשה וטראומטי"
עזרוני: "הייתי במלון בין כל האנשים שאתה רואה בסרט שמתעניינים בשירותי המין. היה רגע שבו הייתי חשופה אישית, פרטית, לרוע. האמת היא שהדרך היחידה שאני יכולתי להתמודד עם זה הייתה לצלם את עצמי מדברת, את המחשבות שלי. את מה שקורה לי בזמן הזה. צילמתי במצלמה הביתית הקטנה שלי. בחומר הזה עוד לא נגענו, כי התהליך היה קשה וטראומטי".
משהו השתנה בך בעקבות העבודה על הסרט?
"זה היה באיזה שהוא מקום משהו ראשוני לכל העוסקים בהפקה הזו. מבחינת ההבנה, מאיזה מקום אתה מסתכל על העולם - וזה עכשיו מקום אחר. לכן אני חושבת שלכולנו, לכל העוסקים בדבר, זה היה תהליך משנה חיים".
הפכת לבנאדם פחות אופטימי?
"מטבעי אני בנאדם אופטימי מאוד. קשה לי מאוד להאמין שמישהו בא אלי מתוך אינטרס רע. מה שבטוח, אני מרגישה שבארבע שנים של העבודה האינטנסיבית על הפרויקט הזדקנתי ב-20 שנה. יש מן כובד, מן משקל".
עוד דבר שהפרויקט הביא לידי ביטוי בחייהם של יוצרי הסרט הוא המעורבות החברתית בנושא. עזרוני, ממקימי וממובילי המנהיגות הצעירה של עמותת על"מ בניו-יורק, יחד עם יעקובסון, יזמו מהלך נוסף. עזרוני: "הקמנו ארגון בינלאומי בשם 'רד לייט צ'ילדרן', שפועל ליצירת מערכת חוקתית שתסדיר הסגרה בינלאומית למי שעוצרים אותו עם ילד. לצערי, אי אפשר למנוע את זה לגמרי. זו תעשיית הפשע השלישית בגודלה בעולם, ויש אנשים שהם חולים".
על פעילותם הזו, זכו השניים לתגמול אישי ממקום לא צפוי, כשאשתקד זכו לקבל מידיה של קונדוליסה רייס, מי שהייתה עד לבחירות האחרונות בארה"ב מזכירת המדינה, את פרס ה"גלובל הירו אווארד" מטעם משרד החוץ האמריקני, בצירוף מכתב הוקרה אישי. זאת נוסף על הקרנת טרום בכורה של הסרט בין כתלי האו"ם, במעמד שגריריו.
עזרוני: "גיא ואני, אנחנו שני יוצרי הקולנוע היחידים בעולם שזכו אי פעם בפרס הזה. נבחרנו מתוך אלפי אנשים. בדרך כלל נבחרים אנשים שביום יום מטפלים בנושא בשטח עם ילדים שעוברים התעללות".
"תחושה של בריאה"
בד בבד עם פיתוח קריירה כמפיקת קולנוע, המתעתדת לשלב בין תעשיית הקולנוע העצמאית האמריקנית לבין התעשייה הישראלית, שוקדת עזרוני על חמישה פרויקטים בשלבי פיתוח שונים, אחד מהם על חייה של המשוררת רחל, הן בארצות-הברית - שם היא משתתפת מעת לעת בתפקידים שונים בסרטים עצמאיים, והן בישראל.
בקרוב היא תופיע באחד התפקידים המרכזיים בדרמה המושקעת "חטופים" מבית זכיינית ערוץ 2 "קשת". את חוויית המשחק ב"חטופים", שצילומיה הסתיימו לפני חודשים ספורים, הגדירה עזרוני כ"חוויה מדהימה. זו פסגת קריירת המשחק שלי". בין לבין, היא גם כותבת. "אני משתעשעת בכתיבת סרט באורך מלא". את אהבתה לקולנוע היא מגדירה פעמים רבות במהלך הראיון כ"תשוקה גדולה", ואת היצירה הקולנועית כ"תחושה של בריאה".
כיום פועלת עזרוני תחת חברה חדשה שבבעלותה, לאחר שהשותפות בין יעקובסון לבינה התפרקה. עזרוני: "גיא ואני התפצלנו לפני שנה. הקמתי חברה חדשה - SPRING PICTURES.
"השותפה שלי היא מנדי טאגר, שהייתה ראש מחלקת הפקות באינדיג'נד - שנסגרה לפני שנתיים. מנדי - אחת המובילות בתחום הסרטים העצמאיים, עבדה עם וים ונדרס, אומה תורמן, סטיב בושמי, איתן הוק. יש לה ניסיון אדיר בכל הקשור להפקת סרטים בארצות-הברית. השותף שלנו בארץ הוא איתי הורשטוק, שהוא פועל מכאן. איתי בא מתחום של השקעות, ובעצמו כותב ומלא תשוקה לנושא הקולנוע. הוא היה אחד המפיקים של "מלחמה - אופרת רוק", שרק בארץ יכולה להיתקע בפרינג'".
הרעיון הוא להכשיר את הקרקע לעבודה בינלאומית מישראל?
"הרעיון הוא ניסיון ליצור מצב שבחיים האישיים שלנו נוכל לחיות גם פה וגם בניו-יורק, ונוכל ליצור צינור שמחבר בין הניסיון שצברנו והידע, לבין מה שקורה כאן. לחבר בין הטאלנטים הישראלים המדהימים, להביא הפקות מכאן לשם, תסריטאים ובמאים וצלמים ופוסט-פרודקשן, ולחבר בין התעשיות. ליצור חיבור בין החשיבה והעסקים האמריקניים סביב תעשיית הקולנוע, ובין השלוחה האירופאית - שזה ישראל".
