בראיון שהעניק קלינט איסטווד בחודש מאי השנה ליומון הצרפתי "לה מונד", הפליג השחקן והבמאי המהולל בשבחיה של אנג'לינה ג'ולי, כוכבת סרטו האחרון " Changeling", כשהוא מגדיר אותה כבעלת איכויות קלאסיות, וכאחת השחקניות הבודדות בימינו שיכולה הייתה להיות לה קריירה מוצלחת בהוליווד של שנות ה-40 במאה הוקדמת. נראה שאיסטווד לא פגש עדיין את השחקנית הבריטית רבקה הול (26), כוכבת סרטו החדש והמדובר של וודי אלן, "ויקי כריסטינה ברצלונה", אחרת, הוא היה מציין את שמה בכפיפה אחת עם ג'ולי.
הול קורצה מאותו חומר נדיר של שחקניות, שנוכחותן על המסך עזה במיוחד, עד כי קשה להתיק מהן עיניים. לא מדובר במראה חיצוני, למרות שהול היא בחורה יפה מאוד. זהו בעיקר השילוב של אצילות, אינטליגנציה גבוהה ואישיות כובשת, שובה לב אפילו. לא נטעה אם נאמר שלא ירחק היום שבו הול תיחשב לאחת משחקניות הקולנוע החשובות של זמננו.
בשיחה עם "גלובס" שנערכה השבוע, הול נשמעת עדיין קצת ביישנית וקצת מופתעת מהמקום שבו היא נמצאת כיום. היא אמנם משחקת מגיל צעיר, ואף קטפה פרסים חשובים על תפקידים שגילמה בתיאטרון הבריטי, אך נדמה שלא ייחלה לתפקיד כה משמעותי בסרט של וודי אלן בשלב כה מוקדם בקריירה שלה. כזה שיפתח עבורה דלתות לתפקידים גדולים, שיעמיד אותה מול מצלמות הטלוויזיה והעיתונות ומול עיתונאים ששואלים שאלות מתוחכמות כמו: "איך היה לעבוד עם סקרלט ג'והנסן".
גם בלי שתגיד, ניכר בה, בהול, שאהבת המשחק שבדמה, והצורך באתגר ובהכרה בכישרונה הם שמתווים את דרכה. היא מעוניינת לספר סיפור, לא לככב על שערי מגזינים ולברוח מפפראצי. זו בהחלט לא היא. "ידעתי מגיל צעיר שאהיה שחקנית. זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות", היא מצטנעת.
"זה סרט עצוב ושמח ומקסים", מסכמת הול את "ויקי כריסטינה ברצלונה", בטון שנשמע דרך האפרכסת כמו התרפקות על תקופה ששינתה את חייה המקצועיים. את הבחירה בה על-ידי אלן, תסריטאי ובמאי שהיא העריצה עוד בילדותה, היא מסבירה כ"תחושת בטן".
"זה לא היה אודישן שגרתי. הוא ראה עבודות קודמות שלי (הול הופיעה ב-2006 לצד כריסטיאן בייל ב"יוקרה", מותחן פסיכולוגי מאת כריסטופר נולאן מ.ש), אבל זה היה יותר אינסטינקט. הגעתי לפגישה עם וודי אלן ולא ידעתי שאני בעצם נבחנת לאודישן. דיברנו קצת, הוא שאל אם אוכל לשחק בחורה אמריקנית. אמרתי שכן. ואז הוא אמר: 'אוקיי, גודביי'. כמה שבועות אחרי הפגישה הוא שלח לי את התסריט. הוא כתב לי שהוא חושב שאהיה מצוינת בתפקיד ויקי".
- נשמע כמו דרך טובה להתחיל קריירה
"זו ההתחלה הכי טובה שיש! אתה לא יכול לבקש יותר מזה. וודי נתן לי תפקיד מרכזי, תפקיד שהוא מתנה. סרט שהוא מתנה. הייתי מעריצה גדולה של וודי אלן בילדותי. ופתאום - להיות על הסט עם מישהו כל-כך מפורסם, זה לא נתפס. וודי מתייחס לכל אחד כשווה. הוא מאוד נחמד, הוא מצחיק, קל להיות לידו. כיף, בעצם. האווירה הייתה נטולת לחץ. עשינו חיים בברצלונה. זאת הייתה תקופה טובה - תקופת צילומים פסטורלית ונפלאה".
ריאליסטי ונוגה
ויקי וכריסטינה הן שתי חברות אמריקניות שטסות לחופשה בברצלונה. ויקי עומדת להתחתן עם בחור אמריקני בורגני ומהוגן, כזה שמשאת נפשו היא להקים בית בלונג איילנד ולהעביר את חופשותיו בקרוז בקאריביים, יחד עם חברים משעממים בעלי אותו סטטוס. לא בטוח שויקי היא משוש חייו, אך היא מייצגת את מה שנכון עבורו.היא בחורה ייצוגית, כזו שתחייך מתי שצריך, תניח במופגן כף יד תומכת על זרוע בעלה, תפרגן לקריירה העסקית שלו, תהיה יפה ותפטפט עם בת הזוג של החבר על מה שרוב הנשים אוהבות- שופינג. את הילדים הם ישלחו לבית ספר דמוקרטי.
כריסטינה היא ההפך הגמור מויקי. היא לא בוגרת, לא מחושבת, לא מורכבת כפי שהיא מעדיפה לחשוב שהיא. כריסטינה מנסה למצוא נוסחה לאהבה, ואפילו עושה על זה סרט קצר, אבל בזה זה מסתכם. מסקנות אין, ולמעשה היא לעולם לא תמצא אהבה אמיתית. זה כישלון ידוע מראש. התנהגותה הקלילה וחסרת העכבות היא דוגמה טובה לכך. כריסטינה מחפשת ריגושים, לא אהבה. ממבט ראשון, הניגודיות שבהן כה קוטבית, ששאלת הסטריאוטיפ הופכת לרטורית. לעומת ההקצנה שבבסיס האיפיון של הדמויות, הסוף רחוק מלהיות סוף קולנועי אמריקני, אלא ריאליסטי ונוגה. כמו שהאירופים אוהבים. כמו שאלן א והב.
ויקי וכריסטינה פוגשות בצייר ספרדי כריזמטי ואימפולסיבי, שמציע להן בישירות ובבוטות לבלות איתו סופשבוע סוער. במהלך הבילוי המשולש, כריסטינה שוכבת איתו וויקי מתאהבת בו. ואז שוכבת איתו. היא לפתע חשה נחשקת, היא נושמת אוויר פסגות רומנטי ומכושף, תשוקה והתרגשות אוחזות בה, ואיתן חוסר האונים - האם לחזור לבן זוגה המשמים, ולהתייחס לסטוץ כאל אפיזודה חולפת, כהרפתקה שהייתה ועתידה להישכח, או לעשות סוף לביטול העצמי ולקיבעונות החברתיים, ולהתמסר לרגש?
- הול, מה היית עושה אם היית בנעליים של ויקי? נשארת עם הארוס, או נותנת לעצמך לממש את ההתאהבות?
"מה אתה היית עושה?"
- "אני הייתי הולך אחרי הלב"
"גם אני. אני מקווה שהייתי בוחרת ללכת עם אהבת חיי, ולא נכנעת לקונבנציות. יש הרבה נשים כמו ויקי בעולם. בכלל, אנשים מתקשים לשנות דברים בחיים שלהם. מפחדים לקחת סיכונים. כמעט כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו בשלב כלשהו בחייו במצב כזה. ויקי חושבת בצורה קונבנציונאלית. היא רוצה להתחתן עם בעל שיש לו עבודה טובה, להביא ילדים. דברים שיש בעולם מושלם. היא פחדה להיכנע לתשוקה שלה".
גם עבור אלן, הבמאי, "ויקי כריסטינה ברצלונה" הוא סרט מכונן. לאחר יותר מעשור שבו אלן לא הציג עבודה משמעותית אחת, כזו שתזכיר את ימיו הגדולים, כיוצר הגאון שהביא לעולם את "שושנת קהיר הסגולה", "מנהטן" ו"קליעים מעל ברודווי", נדמה היה כי לימון הכישרון שלו נסחט עד הטיפה האחרונה. "ויקי כריסטינה ברצלונה" הוא קומדיה משובחת, מרגשת ושנונה, שמוכיחה כי הכישרון עדיין שם, ומחזירה את אלן אל המסלול שלו הוא ראוי - בד אדום שדורכים עליו ומחייכים כשהפלאשים של המצלמות מרצדים באור בוהק.
"אין לי שאיפה לביים"
מאז "ויקי כריסטינה ברצלונה" הול עובדת ללא הפסקה. נוסף לעבודות בתיאטרון, עדיין בתפקידים ראשיים במחזות של שייקספיר וצ'כוב, כבר הספיקה להופיע בכמה הפקות מעניינות, כמו למשל ב"פרוסט/ניקסון", סרטו של הבמאי רון הווארד, שם היא משחקת לצד קווין בייקון, בדרמת טלוויזיה היסטורית בריטית בשם "איינשטיין ואדינגטון" ובקומדיה ניו-יורקית של התסריטאית והבמאית ניקול הולופסנר. לאחרונה היא סיימה להצטלם לתפקיד ראשי בסרט "דוריאן גריי", עיבוד לסרטו של אוסקר וויילד, "תמונתו של דוריאן גריי" מ-1890.
כרגע היא מחכה לתפקיד המאתגר הבא, שבו תוכל לבטא עוד מיכולותיה. "אני אוהבת לשחק דמויות שונות, עם מבטאים שונים, דמויות מרקעים שונים. לעשות טרנספורמציה ולהיות מישהי אחרת". בין הבמאים האמריקנים שהייתה רוצה לעבוד עמם, היא מציינת את האחים כהן.
- יש לך שאיפה לביים?
"אין לי שאיפה לביים. בעצם, אולי כן יום אחד. כרגע אני מתרכזת בקריירת המשחק שלי".
- לדידה, אין זה משנה אם מדובר בקולנוע האמריקני או בקולנוע בממלכה הבריטית שבה גדלה
"תעשיית הקולנוע האנגלית היא לא תעשייה גדולה", הול מגוננת, ומוסיפה כי "הקולנוע האנגלי הולך ומתפתח, וגדל יותר ויותר. יש בעולם יותר ויותר במאי קולנוע שמגיעים מאנגליה".
כמי שגדלה בבית של אמנים - אביה, פיטר הול, הוא אחד הבמאים המוערכים באנגליה, הן בתיאטרון והן בטלוויזיה, ואמה- מריה יואינג, היא זמרת אופרה, הול מכירה את עולם השואו-ביזנס על כל צדדיו, הן המרגשים והן הקשים.
ולמרות זאת, מצאה את מקומה שם, כמו היה זה בלתי נמנע. הול: "גדלתי לתוך זה, שמעתי את שיחות הסלון, נחשפתי לכל הקשיים שבמקצוע הזה. זה קשה כשאתה בא ממשפחה כזו, רואה את גם את הפנים הלא נעימות, את התקופות הפחות טובות. אני חושבת שזה דווקא עזר לי להכין את עצמי".
