"והאוסקר הולך ל.... 'פרידות'" – המשפט הקצר הזה, שנאמר בשש לפנות בוקר שעון ישראל, לקח לנו את האוסקר. אז מה באמת הלך שם? איך קרה שישראל נכשלה שוב, שנה שניה ברציפות, בלנכס לעצמה פסלון? ביקשנו מאנשים שאמורים להבין בקולנוע לנסות ולהסביר למה "ואלס עם באשיר" חוזר הביתה בידיים ריקות.
האקדמיה האשמה: כולם זקנים וטרחנים
לגידי אורשר, מבקר הקולנוע של גלי צה"ל, לא בדיוק ברור מה קרה ואיך. "שמעתי את הכפיים באולם כשהוכרזו המועמדים וקראו בשם של 'ואלס עם באשיר' היו מחיאות כפיים סוערות. כשהכריזו על ניצחון הסרט היפני - פתאום הכל השתתק. זאת אומרת שהם גם הפתיעו את עצמם".
"זה לא כישלון, כי היה לי ברור שואלס לא יזכה" מסביר אבנר שביט מ"עכבר העיר". "הוא לא סרט לאוסקר, ועובדה שהוא אפילו לא היה מועמד בקטגוריית האנימציה. היה מופרך ונועז לחשוב שיבואו ויבחרו סרט אנימציה תיעודי, שזה משהו שקשה לעכל, בקטגוריית הסרט הזר אחרי שכל השנים בחרו דרמות עם שחקנים בשר ודם. האקדמיה גם מתחברת בדרך כלל לסרטים עם מסר אנושי מובהק, ול'ואלס עם באשיר' לא היה מסר ברור. והאמת שחוץ מגלובוס הזהב, שהוא פרס זניח, 'ואלס' לא זכה לא בבאפטה, לא ברוח העצמאית לא בדקל הזהב. אז כנראה שהסרט היפני הרוויח ביושר".
גם מאיר שניצר, מבקר הקולנוע של "מעריב", לא הופתע במיוחד: "מי חשב שאנחנו קרובים? איפה הייתה הרגשה שהולכים לעשות את זה? מדובר בסרט אנימציה שלא יכול להתקבל על ידי פול כזה קטן של אנשים שחצו את גיל הפנסיה. פרס הסרט הזר הוא הפרס היחיד בו המצביעים צריכים לצפות בכל חמשת המועמדים, מה שמצמצם באופן דרסטי את הכמות שלהם, אז יש לך כמות מצביעים קטנה שכולה מורכבת מפנסיונרים. אז במקום שנפסיד לסרט צרפתי מצוין, הפסדנו לסרט יפני מצוין".
מבקרת הקולנוע של "טיים אאוט", יעל שוב, מציעה עוד כמה הסברים: "ישראל היום היא לא חביבת העולם, ולא הייתי רוצה להניח שזה הגורם אבל אין לדעת. הסרט היפני, למרות שעוד לא צפיתי בו, נראה סרט הרבה יותר חביב, אופטימי ומעודד מ'ואלס עם באשיר'. חוץ מזה שהאוסקר הוא טקס של שמלות. אם לא מעלים לבמה מישהו שהוא כוכב, זה בזבוז זמן מסך".
התקשורת אשמה: האכילו אותנו סרטים
כך או כך, אי אפשר לנער את תחושת ההחמצה הגדולה. בחודשים האחרונים, מאז הזכייה בגלובוס הזהב, ישראל כולה התעטפה ב"באשיר-מניה" וכולנו היינו בטוחים שהפעם, הפסל בידיים שלנו. האם יכול שמדובר בסך הכל בבועת סבון שהתפוצצה לנו בפרצוף? שהאכזבה הגדולה היא סתם תוצר של פנטזיה פרועה?
"אנחנו מדינה מניה-דפרסיבית", אומר אמיר קמינר מ"ידיעות אחרונות". "כל כך מצפים להצלחה וכל כך מאוכזבים מכישלון – אבל לא מדובר בגורלות היקום". "תאמין לי שבצרפת אף אחד לא עצר את נשימתו לראות אם "בין הקירות" יזכה", אומר שניצר. "אני מניח שגם 160 מיליון היפנים בכלל לא יודעים על מה המהומה. פרס הסרט הזר הוא בלתי נחשב בעליל, פחות נחשב מפרס האיפור - למה כל מהדורות החדשות מוקדשות לפרס כזה שולי? ישראל היא מדינה לא מאוזנת שמוזנת על ידי כלי תקשורת היסטריים. גם כשגלי עטרי זכתה באירוויזיון, כולם קפצו לבריכה בכיכר רבין".
"אני מתפלא שלא למדו את הלקח משנה שעברה עם "בופור", מוסיף שביט. "עושים פה לסרטים מה שעושים לכל משחק של נבחרת ישראל או מכבי: כל מיני אנשים הפיצו באופן חסר אחריות שהולכים לזכות באוסקר והישראלים תמיד אופטימיים, ואחרי שמפסידים נכנסים לתוגה הכי גדולה. אני בכלל לא חושב שאוסקר זה מגרש שצריך לשחק בו".
הטקס אשם: אפילו הכוכבים לא טרחו להגיע
אי אפשר, כמובן, לנתק את "באשיר" משאר הטקס שבו השתתף, ואולי כדאי להסתכל על התמונה הגדולה יותר. "האכזבה של 'ואלס עם באשיר' זו אכזבה שנבלעה באכזבה הרבה יותר גדולה מכל הטקס המחורבן הזה" אומר גידי אורשר. "מדובר בטקס הכי דל מזה הרבה מאוד שנים. היו בו המון טעויות טכניות - פועל במה אחד שנשמע צועק על פועל במה שני, מסך שלא נפתח והקרנה שמתבצעת על מסך סגור, ואפילו טעויות של אנשים שמקריאים טקסטים".
"מעבר לזה", טוען אורשר, "מגישי הפרסים היו ברובם סלבריטאים דרגה ב' וג'. בשנה שעברה ירד הרייטינג של הטקס, ולכן הייתה השנה הסתייגות מאוד גדולה של שחקנים מהשורה הראשונה מלהופיע בו. הטאלנטים הכי בולטים של הוליווד לא הגיעו אליו, ובטח שלא רצו לחלק בו פרסים. כך קרה שכמה זוגות הגישו יותר מפרס אחד פשוט כי לא מצאו אנשים שהיו מוכנים לעלות על הבמה, ואת חלקם בכלל לא ראינו על השטיח האדום - כי הכניסו אותם מהדלת האחורית".
אז לא משנה איזה הסבר תבחרו לקנות ואת מי תבחרו לשנוא, אוסקר אין. אבל בואו נודה בזה – אין באמת סיבה להתאכזב מ"ואלס עם באשיר", שמדבר בעד עצמו. "יש לו הצלחה חסרת תקדים" אומרת יעל שוב, "מסע ניצחון של ממש. יש לו את הכתר, חסר רק היהלום". וזה, תכל'ס, מה שחשוב באמת.