"תרדו מהשטח שלי", הוא אומר בנחישות, כשהוא מכוון את הרובה לעבר חבורת הפושעים כשעיניו רושפות, תחתיתן חרושות קמטים ופיו מסנן באיבה: "אתם עושים טעות ענקית". הצופים בקהל אמורים להתמלא סיפוק ולהתמוגג. ללחשש בינם לבין עצמם - "פעם הארי המזוהם, תמיד הארי המזוהם". או: "לא משנה כמה סרטים גדולים הוא יביים, הוא אף פעם לא ישכח לשחק, האיסטווד הזה".
לא יהיה מדויק מלהגדיר את הסצנה הזו, מתוך "גראנד טורינו" (המופיעה בטריילר של הסרט), סרטו החדש של קלינט איסטווד כשחקן, ככזו אשר תפורה למידותיו. היצירה הזו, שתעלה על מסכי ארה"ב בתחילת החודש הבא, נרכשה, בוימה והופקה על-ידי הכוכב הוותיק.
את התסריט של "גראן טורינו" כתב ניק שנאק, שחקן כושל ותסריטאי שלא הוציא תחת ידיו אף לא יצירה ראויה אחת (למעשה, שנאק היה חתום על כתיבה משותפת לקומדיה מטופשת ב-2002). יתרה מכך: את "גראן טורינו" שנאק כתב בבר שכונתי במינסוטה, בסיוע הברמן, לאחר ימי עבודה מפרכים שבהם הוביל ירקות במשאיתו, או כשהוא סחוט פיזית, אחרי עבודות שיפוצים שהוא נוהג לעשות מדי עת.
ב"גראן טורינו" איסטווד מגלם את וולק קובלסקי, קשיש מריר וקשוח, חייל לשעבר, שחבורת עבריינים היספאנים מנסה לגנוב לו את הדבר היקר לו מכל: מכונית גראן טורינו מודל 72.
מקריאת הסינופסיס של "גראן טורינו", עולה הרושם כי איסטווד הבמאי - זה שמזהה יצירות מופת ממרחקים ("מיסטיק ריבר", "מכתבים מאיוו ג'ימה", "בלתי נסלח") לא היה ממהר לגשת ולביים את הסרט עבור שחקן ראשי אחר. אבל איסטווד התלהב מהרעיון מאותה סיבה ששנאק ידע בדיוק לאיזו כתובת הוא הולך לשגר את התסריט שכתב ערב ערב, בין בירה לצ'ייסר בפאב בשם "גרימפי'ס". הוא ידע שיש לו ביד את מה שאיסטווד צריך ורוצה יותר מכל. את הדבר היחיד שלא השיג במהלך הקריירה הארוכה והמפוארת שלו - אוסקר עבור השחקן הטוב ביותר.
בגיל 78, אחרי יותר מ-50 שנות קריירה ענפה ומהוללת, הן כשחקן והן כבמאי, איסטווד - שכבר הכריז לא אחת שקריירת המשחק כבר מאחוריו, כאמור קפץ על ההזדמנות. מי יודע, אולי זוהי ההזדמנות האחרונה עבורו לזכות בפרס הנחשק והיוקרתי ביותר. איסטווד כנראה לא יודה לעולם שהסרט נכתב עבורו, אך הוא לבטח ידע שלתסריט אין משמעות מעבר לרעיון הבסיסי שלו. הוא, במאי מיומן ומוכשר, ודאי אמר לעצמו שהוא כבר יטפל בשכתוב התסריט.
אל תניחו לחזות הנונשלאנטית שאיסטווד עוטה על עצמו לשטות בכם. הוא שחקן גדול, יודע היטב להסוות את התשוקה האדירה שלו לפרס, במן מבט קשוח ומהורהר. כדי לזכות באוסקר הקרוב (23 בפברואר) הוא עושה יותר מאשר לביים ולשחק. הוא מקדם את הסרט בתקשורת כמו שחקן צעיר וממושמע, והוא אפילו שר בשיר הנושא של הסרט (את השיר כתב והלחין בנו הצעיר). אבל לאיסטווד מצפה קרב קשה על האוסקר - יש אומרים אף אבוד- מול שון פן, כוכב "מילק", בתפקיד הרווי מילק - נציג הציבור הראשון באמריקה שהצהיר כי הוא הומוסקסואל. מה שנראה, על-פי מבקרי הקולנוע בהוליווד כעוד הופעה בלתי נשכחת של פן הפנומנון.
המהלך של איסטווד הוא דוגמה ראשונה לתכונה שהתהוותה בשנה האחרונה בהוליווד, שבה שחקנים מובילים רוכשים לעצמם תפקיד ראשי בסרט. כבר היו מקרים בעבר שבהם שחקנים שימשו כבמאים וכמפיקים, אך תופעה שבה שחקנים בכירים משלמים מכיסם כדי לממן כתיבת תפקיד מרכזי עבורם שימנף את הקריירה שלהם, הינה תקדימית.
מת לשרוד
כמו לאיסטווד, גם לאד האריס, שחקן ותיק ואיכותי, אין עדיין אוסקר, למרות ארבע מועמדויות בעבר ואינספור זכיות בפרסים חשובים אחרים. אלא שיותר משהאריס מחפש אוסקר, הוא מחפש תפקיד ראשי - לא משהו שהוא זוכה לו בדרך כלל. השנה האריס החליט לשנות את המציאות, ושכר את התסריטאי הצעיר רוברט נוט. הסחורה שנוט היה צריך לספק: מערבון בכיכובו של האריס, שבו הוא יגלם אקדוחן קשוח ושתקן בשם וירג'יל קול. האריס נכנס כשותף לכתיבה, ובתמורה העניק לנוט קרדיט משותף על ההפקה. התוצאה: מערבון בשם "אפלוסה", שהוא בהחלט סרט טוב. האריס משחק בו מצוין כהרגלו, כמו גם סוללת הכוכבים המרשימה אשר גייס, הכוללת בין היתר את ג'רמי איירונס וויגו מורטנסן. אך הסרט בקושי כיסה את ההשקעה. מי יודע, אולי זה הליהוק הכושל של רנה זלווגר, בתצוגת משחק נוראה בתפקיד פאם-פאטאל, שהבריח את הקהל.
קריירת המשחק של ברוס ויליס, ידעה פסגות מרהיבות ("מת לחיות", "12 קופים", "החוש השישי", "ספרות זולה") וגם תהומות - ביניהם "הדסון הוק", "מדורת ההבלים", ו"16 רחובות" מ-2006, סרט סוג ב' שרק המשך רביעי בסדרת "מת לחיות", שיצא שנה לאחר מכן, הנשים את הקריירה של ויליס בפעם המי יודע כמה.
השנה, בגיל 53, החליט ויליס להכניס מעט יציבות לעסק. הוא הקים חברת הפקות בשם "האחים ויליס", וכמו איסטווד והאריס, שילם שכר לתסריטאי טירון (כריסטופר אלכסנדר, שזה הפרויקט הקולנועי הראשון שלו), ולקח לידיו את המושכות, כאשר בנוסף לליהוק עצמי לתפקיד הראשי, הוא משמש כבמאי (בפעם השנייה בחייו). הסרט נמצא כעת בצילומים ועתיד לצאת למסכים במהלך 2009.
ניסיון למנוע מבוכה
ג'ורג' קלוני עשה גם הוא את החשבון: תסריטאי צעיר שיכתוב עבורך תפקיד זה גם זול, וגם - לא פחות חשוב, אפשר להכניס בתסריט שינויים בקלות, כמעט בלי התמרמרות מצד התסריטאי. אחרי החשבון, החל זה במהלך: קלוני רכש את תסריטם השני במספר של ריק ריילי ודנקן ברנטלי על קבוצת פוטבול חובבת, ולאחר מכן ביים, ליהק, שיחק, והפיק את הזבלון "משחק מלוכלך". הפעם רנה זלווגר, למרות עוד תצוגת משחק רעה, לא קלקלה בהרבה. קלוני עשה זאת בעצמו, כשטביעות אצבעותיו מרוחות על כל פריים.
אפשר לחשוד בו, בקלוני, שהוא - או יד מסתורית מטעמו, הפכו את שמו של גיבור הסרט ל"גורג' קנולי". גם הסיפור היה יכול להיות מסופר טוב יותר אם הנוכחות של קלוני הייתה פחותה. ניסיון האדרת הפרסונה של קלוני גבתה ממנו מחיר כבד: הסרט נחשב לאחד הכישלונות הגדולים של 2008, והוא נשלח היישר אל מדפי הדיוידי.
תסריטאי הרכש של טום קרוז יקר יותר. התסריטאי כריסטופר מקוואיירי, שכתב עבורו, בצוותא עם נתן אלכסנדר, את "Valkyrie", המבוסס על ניסיון ההתנקשות בחייו של אדולף היטלר, שוטף כעת את מסכי ארה"ב, ומחזיר לקרוז את מעמדו מפעם, כשחקן אופי מוכשר. "Valkyrie" נחשב לסרט איכותי, המעלה את ערכו ואת שכרו של הכותב. השבוע, קרוז הציע למקוואיירי עסקת חבילה משתלמת: מקוואיירי יכתוב לקרוז שני סרטים חדשים, שיתווספו לסרט חדש שכבר נמצא בשלבי כתיבה סופיים - "התייר", עיבוד מחודש ל"אנתוני זימר" הצרפתי. גם הליהוק ל"התייר" הושלם ברובו, ובחודש שעבר דווח במדור כי שרליז ת'רון תככב לצדו של קרוז.
קרוז, שהקריירה שלו נמצאת בסיכון בשל תדמיתו הציבורית הבעייתית - כמי שבריאותו הנפשית מוטלת בספק, תדמית שלה זכה בשל התנהגותו הביזרית בשנים האחרונות, יודע שהקריירה שלו עומדת למעשה על איכות התפקידים שהוא נוטל על עצמו. על המסך הגדול, לכל הפחות, הוא אינו מעורר מבוכה.
