לקראת סוף העשור, הגארדיאן הבריטי פצח בפרויקט מיוחד שמתחקה אחר הופעות הטלוויזיה הראשונות של כוכבי המדיה הגדולים. ואם חשבתם שסיימון קאוול תמיד היה יהיר, גס רוח ולא דופק חשבון - יש לנו הפתעה בשבילכם.
השנה: 1990, כמעט עשרים שנים אחורה. המקום: שעשועון בריטי דל תקציב בשם "Sale of the Century" - שילוב מוזר בין "מלך הטריוויה" ל"עשינו עסק". סיימון מוצג לקהל כבעל חברת תקליטים מלונדון, שבזמנו הפנוי נהנה מרכיבה על אופנועים וממירוצי קtרטינג. אבל עזבו את זה - בואו נדבר על הלוק שלו.
קאוול בגרסת הניינטיז נראה כמו חתן בר מצווה טיפוסי ולא מזיק. השיער שופע, החליפה מעונבת וחנוטה, והחיוך - מופנם, ביישני ונבוך. כאילו מימיו לא אמר לאיש משהו לא נחמד.
קאוול מתנהג בנימוס מופתי, לא מדבר כשלא פונים אליו, מקמץ במילים, מפחד מהצל של עצמו ולחוץ מאוד מנוכחות המצלמות. מי היה מאמין שעשרים שנה מאוחר יותר יהפוך קאוול מילד-טוב-לונדון לדרקון נושף אש שמטיל אימה על המעצמה הגדולה בעולם.
