מדונה בהופעה: אכזבה איומה - הביקורת של גל אוחובסקי

יותר מדי אגרסיבית, לא מספיק כיפית. מדונה בהופעה בישראל | צילום: נעם וינד

היה רגע אחד די מדהים במופע של מדונה. כשהתחיל השיר I’m addicted" מתוך האלבום האחרון. מדונה עמדה על קופסה מרובעת, מסכי הוידאו הקרינו תמונות של הודו באווירת אינטסגראם. השיר נשמע נפלא, ועבודת הארט מסביב הייתה עצרת נשימה. לקראת סוף השיר הצטרפו שלושת זמרי הליווי משלישייה בשם "קלאקאן", שמדונה אספה בשנה שעברה בחבל הבסקים והביאה למופע, והכל נשמע מאוד אתני, כולל קטע שיר הודי מ-"ray of light". ואז, כשהקהל היה חם, נפתחו הדלתות ואל הבמה פרצו כל הרקדנים וזמרי הליווי בתלבושות כנסיה והביאו ביצוע מקפיץ ל-"like a prayer". אחרי שעתיים של מלחמת התשה, הקהל יכול היה סוף סוף להתפוצץ עם להיט אהוב ולשיר יחד עם מדונה. איזה שלוש דקות נפלאות. חבל שזה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

>> מדונה נואמת על שלום - סיקור מלא של המופע וקטעי וידיאו

מופע קפוץ תחת, אגרסיבי מאוד, שאין בו כמעט רגעי כיף או נחת

אין דרך אחרת להגיד זאת, המופע של מדונה היה אכזבה איומה. אבל ממש. ולא שפתאום היא לא מדונה שאנחנו כל כך אוהבים. ולא שאני מצטער שהלכתי. זה ענין של התכוונויות. לא ברור למה, או אולי כן ברור, אבל המוטיבציות של מדונה, כשהיא באה לצאת לסבוב ההופעות הזה, הן לא נכונות. והתוצאה היא מופע קפוץ תחת, אגרסיבי מאוד, שאין בו כמעט רגעי כיף או נחת. כל השירים הכי כיפים אינם מושרים. וגם חלק מאלה שנמצאים, מבוזבזים על גישה תוקפנית מידי. הבולט מכולם הוא "Hung Up" הלהיט הכי טוב שלה בעשור האחרון, שהופך למין קטע סאדו-מאזו מיותר, שזה הכי לא מתאים לשיר שכולו פאן.

עם כל הכבוד, מדונה היא לא ניין אינץ' ניילז | צילום: נעם וינד

המופע נפתח במערכה שכולה אוירה נוצרית, כנייסיתית, גותית ואלימה. בשיר "Revolver" מדונה עם אקדח יורה ברקדניה והדם שלהם ממלא את מסכי הוידאו באופן עוצר נשימה. אחר כך ב"Gang Bang" היא כאילו בחדר מלון קטן, האסתטיקה הופכת אלטרנטיבית, טרנטינואית ואפילו ברוס לה ברוסית. זה מעניין, זה מרשים אסתטית, אבל עם כל הכבוד, מדונה היא לא ניין אינץ' ניילז. כשהיא עברה ל"Papa Don't Preach" הקהל קיווה שהיא סוף סוף תרים קצת עם להיטים, אבל איכשהו זה לא קרה. כל המערכה הראשונה, מעוררת התפעלות, אבל לא באמת מהנה. ובעיקר לא מייצרת קשר עם הקהל.

אנשים כאן מתים עליך ובמקום לתת להם ליהנות את מתעסקת בשטויות

אחר כך החליפה מדונה לבגדי צ'יר לידר ושרה את "Express Yourself" כולל ההרפרור ל"Born This Way". אילו היא היתה עושה את זה בהדרן, עם חיוך, זה היה אפקטיבי, אבל בשלב הזה של הערב זה היה קצת לא מוסבר. כאילו, מי בכלל משווה אותך לליידי גאגא? עומדים כאן אנשים שמתים עליך ואת במקום לתת להם ליהנות, מתעסקת בשטויות. כל המערכה השנייה, שהייתה אמורה להיות יותר פופית ושמחה, לא הצליחה להתרומם ולהיות מפסיק מהנה. מדונה ברגע הזה בזמן אינה מוכנה לתת לקהל אפילו שני להיטים אהובים ברצף, מושרים בגרסה המוכרת. חבל.

המערכה השנייה, שהייתה אמורה להיות יותר פופית ושמחה, לא הצליחה להתרומם | צילום: נעם וינד

בגלל שאני באמת אוהב את מדונה, אני לא אזכיר את נאום השלום שהיא נשאה אחר כך. בואו נסכם במילותיה של בחורה שעמדה מאחורי וצעקה לה באמצע: "אוחץ', זה לא שיעור קבלה". זה בסדר שהיא רוצה שלום, יפה מצידה שנפגשה עם אנשי 'שלום עכשיו' ונתנה להם כרטיסי חינם. אבל מי כמוה צריך לדעת שלקהל הישראלי צריך להגיד משהו שישמע מעט יותר ספציפי ולא דיבורי שלום כלליים.

רגע מוצלח: "Vogue", שבו הכל נראה מתאים

במערכה השלישית בא הרגע המוצלח של הערב. הרגע השני שבשבילו כל זה היה שווה. זה מתחיל בוידאו שחור לבן יפהפה, בסגנן הקליפים של ברוס וובר. ואז מדונה עולה לשיר את "vouge", סוף סוף בבגד יפה ואלגנטי, עם חזיות שפיצים המרפררות לתלבושות המפורסמות של גוטייה. היא שרה את השיר באופן הנכון, ולראשונה בערב הזה הכל נראה מתאים. בכלל, עדיף לה למדונה להבין שאין לה מה להתחרות בבנות הצעירות. היא לא צריכה עכשיו לתת רסיטלים ב'הבימה', אבל היא גם לא יכולה לנסות ולתת איזו אגרסיה עדכנית שכבר אין בה. בשנות ה-90' היא הייתה זו שהכניסה למיינסטרים דימויים של מין חריג ודימויים ארוטיים קיצוניים באופן הכי מוצלח. עכשיו זה נראה קצת מאולץ. מה גם שהיא מזמן לא חלק מהתרבויות האלה.

פעם היא הכניסה למיינסטרים דימויים של מין חריג באופן הכי מוצלח. עכשיו זה נראה קצת מאולץ | צילום: נעם וינד

ביצוע הואלס ל-"Like a Virgin" שבא לקראת הסוף, אולי היה עובד אם שאר השירים היו מספקים, אבל הקהל שהיה כבר עצבני, אחרי שכל הערב אי אפשר היה לשיר בנחת אף שיר, זז כבר באי נוחות. גם הסיום היה חלש. מדונה ורקדניה עלו בבגדים זוהרים, במשהו שמזכיר יותר את הרקדנים של ריהאנה ונראה עכשווי וצעיר, אבל שיר הסיום, שיר לא מוצלח מדי מהדיסק הלפני אחרון, מעורבב ב-"Celebration", השאיר את הקהל די תקוע.

יש במופע הזה גם רגעים מדהימים, אבל חסרה בו נשמה

אז מדונה היא מדונה. יש במופע הזה רגעים מדהימים. יש קטע ריקוד גברי אחד חסר תקדים. יש רקדן שחור יפה, הבויפרנד שלה, שרוקד איתה דואט נפלא. יש קטעי וידאו ארט עוצרי נשימה. גם סצינת הפתיחה המונומנטלית יפה להפליא, אבל חסרה כאן נשמה. מדונה בחרה להיות כאילו מתוחכמת, מאתגרת, אבל זאת הבעייה, בין היתר כי שירי הדיסק החדש אינם סוחבים את הקונספט הזה.

מופע של מדונה, שבו רוצים להביא את הקהל לאקסטזה, צריך לכלול לפחות חצי שעה של להיטים אהובים, בביצועים מרימים, שמאפשרים ליהנות. ואת זה משום מה היא לא נתנה. חוץ מ"Vouge" ן"Like a Prayer" לא היו בעצם בכל הערב שום רגעי הנאה פשוטה. מאכזבים במיוחד היו הביצועים ל"Express Yourself" ן"Hung Up". וכבר לא נדבר על זה שכל השירים של מדונה שאני הכי אוהב כמו "Ray Of Light", "La Isla Bonita" ועוד ועוד כלל לא הופיעו.

אני מניח שאחרי ההופעה הזאת יופקו לקחים. בעוד חודש, אחרי תיקונים; זה יהיה בטח מופע יותר טוב. חבל שהיא בחרה להתחיל איתנו. תשאלו את צדי צרפתי, אף פעם לא כדאי לראות מופע ראשון של מישהו. חבל באופן היותר עמוק, שהיא מתאמצת לכיוונים הלא נכונים. מדונה היא באמת האחת והיחידה, שאין אף אמן בעולם שדומה לה. היא צריכה להרגיע, ולצאת מהתחרות עם הצעירות, ומהתחושה שהיא במלחמה. ממקום שליו יותר יצמח מופע אחר, מהנה הרבה יותר. אני מקווה שכשהיא תגיע לסטייט אוף מיינד ההוא היא לא תשכח לבקר אותנו.