כבר שנים שבריטני מנסה לקחת מחדש בעלות על הסיפור שלה. הכוכבת נמצאת באור הזרקורים מילדות, אבל יש לה מעט מאוד שליטה על הנרטיב של חייה - או מאז האפוטרופסות שנגמרה לפני כשנתיים - על החיים עצמם. בחודש שעבר היא עשתה צעד גדול כשפרסמה את הספר הזיכרונות המרעיש שלה, "The Woman In Me". זהו ספר הזיכרונות הראשון של ספירס בת ה-41, והיא מדברת בו על הכל: מעלייתה לכוכבות, דרך מערכות היחסים הרומנטיות שלה ועד החוויה ה"מרסקת" של להיות תחת כבלי המשמורת של אביה. אלה כמה מהגילויים הגדולים ביותר שהיא חשפה בו.
ההפלה שעברה בתקופה שיצאה עם ג'סטין טימברלייק
כפי שדיווחנו עוד לפני יציאתו של הספר, מתברר שכששני ענקי הפופ יצאו זה עם זו, אי שם בעידן הג'ינס ותחילתו של האינטרנט, הם כמעט הקימו משפחה יחד. בריטני נכנסה להיריון - אבל מפני שג'סטין עוד לא היה בשל לאבהות, הם החליטו להפיל. "הפלה הייתה משהו שלעולם לא יכולתי לדמיין שאבחר לעבור, אבל בהתחשב בנסיבות זה מה שעשינו", כתבה.
הכאב בעקבות נטילת הכדורים היה "בלתי ייאמן, אחד הדברים הכואבים ביותר שחוויתי". ספירס נזכרת שכששכבה על רצפת השירותים מקופלת מכאב, ג'סטין היה איתה שם - ומפני שחשב שמוזיקה תוכל לעזור, ניגן לה בגיטרה בזמן שבכתה.
ואז הגיעה הבגידה של טימברלייק - והבגידה שלה
לדבריה, היא "ידעה" שג'סטין לא היה נאמן לה. היא מזכירה תקרית משנת 2000 שבה צלמי פפראצי תפסו את ג'סטין במכונית עם אחת מחברות הלהקה "אול סיינטס". תקרית אחרת עירבה אישה נוספת, שאותה בריטני לא מתארת כי היא "ידועה מאוד וגם אמא לילדים עכשיו, ואני לא רוצה שהיא תרגיש רע". למרות הבגידות, בריטני נשארה עם ג'סטין מפני שהייתה מאוהבת בו עד טירוף.
יש לציין, אגב, שהיא גם מודה שהייתה לא נאמנה בעצמה פעם אחת - כשהתמזמזה עם הכוריאוגרף ווייד רובסון בערב אחד בלאס וגאס.
הקרחת
בשנת 2007 בריטני עשתה קרחת ששיגעה את העולם - בעיקר כי היה ברור שלא מדובר בבחירה אופנתית, אלא בקריאה לעזרה. הסיבה לכך, היא מסבירה בספר, היא שנעצו בה עיניים באופן בלתי פוסק מאז שהייתה קטנה. "מאז שהייתי נערה אנשים בחנו אותי מכף רגל ועד ראש ואמרו לי מה הם חושבים על הגוף שלי", כותבת בריטני. "לגלח את הראש ולהתפרע היו הדרך שלי למחות. עם הקרחת כולם פחדו ממני, אפילו אמא שלי. בשבועות האלה בלי הילדים שלי איבדתי את זה שוב ושוב. לא ידעתי אפילו איך לטפל בעצמי".
ההתאבדות של סבתא שלה
השם האמצעי של בריטני הוא ג'ין - על שם סבתה מצד האב. מתברר שגם ג'ין אושפזה בזמנו במרכז לבריאות הנפש וטופלה בליתיום - אותו חומר שנכדתה תקבל כשיגיע תורה להתאשפז. בריטני מספרת שסבתה איבדה ילד כשהוא היה רק בן שלושה ימים, חוויה שהותירה אותה בצער עמוק. לאחר ששוחררה מאשפוז, ויותר משמונה שנים אחרי מות בנה, היא חזרה לקבר של בנה הפעוט והתאבדה בירייה, והיא בת 31 במותה. יש לציין שמי ששלח את ג'ין לאשפוז הוא בעלה - ובהמשך הוא שלח גם את אשתו השנייה לאשפוז באותו מקום.
קיום יחסי מין וצריכת אלכוהול כבר בגיל 14
גיל השתייה החוקי בארצות הברית הוא 21, אבל בריטני התחילה לשתות כבר בגיל חטיבת ביניים. בכיתה ח' היא נהגה לנסוע עם אמה לבילוקסי, מיסיסיפי, כדי לשתות דאקירי. "אהבתי את זה שיכולתי לשתות עם אמא פה ושם", כותבת בריטני, ומעירה שהאלכוהול השפיע על שתיהן באופן חיובי - אבל הפך את אביה ל"כבוי ומדוכא". השתיים נהגו לקחת את ג'יימי לין, אחותה הקטנה של בריטני, לחוף הים, ושם שתו קוקטייל בשם רוסי לבן, שבעיני בריטני היה לו טעם של גלידה. עם זאת, בריטני מציינת שיחסיה עם הטיפה המרה מעולם לא היו בעייתיים.
באשר לחדר המיטות שלה, בריטני דווקא אהבה שהיא וג'סטין דיברו בפומבי על חיי המין שלהם. בעוד חברת התקליטים העדיפה שהיא תישאר "בתולה נצחית", השניים גרו ביחד - ובריטני הייתה בכלל פעילה מינית כבר מגיל 14. "עניינו של מי זה אם אני עושה סקס או לא?", היא שואלת בספר הזיכרונות. "הערכתי את זה כשאופרה [ווינפרי] אמרה לי בתוכנית שלה שהמיניות שלי היא לא עניינו של אף אחד".
הסם האהוב עליה
בריטני מציינת לאורך הספר שהיא השתמשה במשכך הכאבים ויקודין אחרי פציעה בברך ובפרוזאק למען הבריאות הנפשית, אבל הסם המועדף עליה היה אדרל - או כמו שהוא מוכר בישראל, אטנט. כידוע, אטנט נועד לטיפול בסימפטומים של הפרעת קשב, אבל את הכוכבת הוא מיסטל. ומה שמצא חן בעיניי הרבה יותר הוא שהוא נתן לי כמה שעות שבהן הרגשתי פחות מדוכאת. זה היה הדבר היחיד שעבד בשבילי כנוגד דיכאון, והרגשתי שאני ממש צריכה אחד כזה".
ומה לגבי סמים קשים? היא צפתה באנשים עושים אותם בסביבתה - אבל פחות התחברה אליהם. עד היום היא מעדיפה בכלל לשתות בירה, ויין יקר צורב לה בגרון. מריחואנה היא ניסתה לעשן רק פעם אחת, ולא חזרה על כך משום שזה גרם לה להרגיש איטית וטיפשה.
הליהוק שכמעט קרה ל"היומן" ו"שיקגו"
הצעד הראשון של בריטני בעולם המשחק היה בסרט "קרוסרודס" משנת 2002, שם היא חושבת שעבדה בשיטת המשחק המתודי - "רק שלא ידעתי איך לצאת מהדמות שלי". היא מספרת ש"הפכה" לדמות שלה, לוסי, ולא יצאה ממנה עד תום הצילומים. האינטנסיביות של החוויה הזו גרמה לה לחשוב שעדיף לה לוותר על תפקידי משחק עתידיים, כולל כיכוב בלהיטים "שיקגו" ו"היומן". "המלהקים של 'היומן' פנו אליי ואל רייצ'ל מקאדמס, ואפילו שהיה יכול להיות כיף לפגוש שוב את ראיין גוסלינג אחרי הזמן שלנו ב'מועדון של מיקי מאוס', אני שמחה שלא עשיתי את זה", היא כותבת. "במקום לעבוד על האלבום שלי ‘In The Zone’, הייתי מתנהגת כמו יורשת משנות ה-40 יום ולילה".
גם המלהקים של המיוזיקל "שיקגו" פנו אליה, אולם היא סירבה להם כדי להתמקד בעשייה המוזיקלית: "בנוגע ל'שיקגו', הייתי צריכה לעשות את זה", היא מודה. "'שיקגו' היה יכול להיות כיף. הייתי יכולה לגלם נבלת שהורגת גבר, וגם שרה ורוקדת תוך כדי שהיא עושה את זה".
הפחד שמשפחתה מנסה להרוג אותה
זו נקודה שעולה בכמה הזדמנויות שונות לאורך הספר. אחרי הפרידה מבעלה השני, קווין פדרליין, ולידתם של שני בניה, הזמרת הייתה תחת אפוטרופסות שנמשכה כמעט 13 שנה. היא שיתפה פעולה עם הסידור ששלט בה - הן במובן הפיזי והן במובן הכלכלי - רק מהסיבה שהייתה נואשת לראות את הילדים שלה. לפעמים היא ניסתה למחות, "אבל הנה האמת העצובה: אחרי כל מה שעברתי, לא נותר בי הרבה כוח. הייתי עייפה, וגם מפוחדת. אחרי שריתקו אותי לאלונקת גלגלים, ידעתי שהם יכולים לכבול את גופי מתי שרק ירצו. הם יכלו לנסות להרוג אותי, חשבתי. התחלתי לתהות אם הם רצו".
אחרי שחזרה הביתה ממוסד גמילה שאליו לא רצתה ללכת, ובו שהתה במשך חודשים בבידוד מוחלט מלבד צוות המוסד, המשפחה באה לבקר אותה והתנהגה כאילו כלום לא קרה. "עדיין הייתי על ליתיום, שממש שיבש לי את תחושת הזמן - ופחדתי. עברה לי בראש המחשבה שהם מבקרים אותי רק כדי לגמור את מה שהתחילו כמה חודשים קודם: כדי להרוג אותי באמת. אם זה נשמע פרנואידי, קחו בחשבון את כל מה שעברתי עד לאותה נקודה - הדרכים בהן הם השלו אותי ואשפזו אותי".
האפוטרופסות גרמה לה להרגיש כמו ילדה קטנה
אחרי שאביה ועורך דין קיבלו שליטה על ענייניה הכספיים והאישיים של בריטני בשנת 2008, היא הרגישה כמו "ילדה-רובוטית". היחס הילדותי שקיבלה גרם לה להרגיש שהיא "מאבדת חתיכות ממה שגרם לי להרגיש כמו עצמי". האפוטרופסות, לדבריה, הפשיטה אותה מהבגרות שלה והפכה אותה לילדה קטנה. "הפכתי יותר לישות מאשר לבת אדם על הבמה", היא כותבת. "תמיד הרגשתי את המוזיקה בדם ובעצמות; הם גנבו את זה ממני".
בריטני אף מאשימה את אביה שניצל את דמותה במהלך התקופה הזו כדי לעשות כסף על גבה - ונזכרת שפעם אחת הוא ממש אמר לה "אני בריטני ספירס עכשיו". היא נחשבה "חולה מדי כדי לבחור את החבר שלי בעצמי, ועדיין בריאה מספיק כדי להופיע בסיטקומים ותוכניות בוקר וכדי להופיע מול אלפי אנשים בחלקים שונים של העולם בכל שבוע". וכאילו שזה לא מספיק, אביה אמר לה שוב ושוב שהיא "נראית שמנה": "אם חשבתי שלקבל ביקורת על הגוף שלי מהתקשורת היה רע, כאב אפילו יותר לקבל אותה מאבא שלי".
היא התרגשה לשמוע על תנועת #FreeBritney
ספירס שמעה על התנועה הציבורית שקראה לשחרורה מהאפוטרופסות של אביה ב-2018, כשאחות במוסד הגמילה בו אושפזה הראתה לה סרטונים של מעריצים הפועלים למענה. "זה היה הדבר המדהים ביותר שראיתי בכל חיי", היא כותבת. "אני לא חושבת שאנשים ידעו כמה תנועת #FreeBritney הייתה חשובה לי, במיוחד בהתחלה. הם רצו לעזור, ורק על ידי זה הם כבר עזרו".
היום, כשהיא חופשיה, בריטני מנסה גם לרפא את הקשר עם אחותה ג'יימי לין. "היא תמיד תהיה אחותי, ואני אוהבת אותה ואת המשפחה היפהפייה שלה", היא כותבת. "אני עובדת על להרגיש יותר חמלה מאשר כעס כלפיה וכלפי כל מי שעשה לי עוול. זה לא קל".
את הספר היא חותמת במסר מעודד: "יש הרבה ספקולציות לגבי מצבי. אני יודעת שלמעריצים אכפת ממני. אני חופשיה עכשיו. אני פשוט מי שאני, ומנסה להירפא. אני סוף סוף יכולה לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה - ואני לא לוקחת את זה כמובן מאליו".