אנחנו עם סגולה, זה לא חדש. אבל גם אחרי שקיבלנו את הגושפנקא הזו, אנחנו עדיין זקוקים לאישורים מכל העולם – אפילו מהסלבס הכי טראשיים ולא רלוונטיים בחו"ל. אז מה פשר האובססיה הזו, והאם כאומה נצליח להיגמל ממנה עד יום ההולדת הבא של מדינת ישראל? אתם יודעים מה אומרים ב"אלכוהוליסטים אנונימיים" – הצעד הראשון הוא להודות שיש לנו בעיה.
1. להפסיק לקחת את קים קרדשיאן ללב
כשקים קרדשיאן, קניה ווסט, קלואי ונורת' הגיעו לכאן בשבוע שעבר, מדינת ישראל כולה (אנחנו מסתכלים עליכם, עיתון "הארץ") התנהגה כמו אימא פולנייה נעלבת שסוף סוף זכתה לביקור מהבן המנוכר. "תודה שנזכרת באמת", החמצנו פנים בנתב"ג כשקים נחתה כאן מביקור שורשים בארמניה. "מה בסך הכל ביקשנו? איזה סלפי בביקיני בים המלח? פתק בכותל? הופעה ספונטנית של קניה? אחרי הכל אנחנו גידלנו אותך כל השנים הללו". ואחרי שקים חמקה עם שחר לעוד השקה בפריז, לא הפסקנו להתאבסס על כך ששם היא כן לבשה מחשוף עמוק וכאן לא, ואיך שהיא התעקשה שלא להזכיר את ישראל בציוצים שלה והעדיפה להסתיר את הביקור כאן מעוקביה בעולם הערבי. במקום לקחת ללב, אולי כדאי שנפנים כבר שלקים אין בכלל סיי בנושאים הללו, ושמאחוריה פועלת מערכת יחסי ציבור משומנת שלא ממש מודאגת מהאינטרסים של מדינה קטנה במזרח התיכון. סלפי בים המלח? בשביל זה יש לנו את טארה ריד.
2. לקלוט שנטלי פורטמן לא באמת ישראלית
נטלי הרשלג פורטמן היא ללא ספק מקרה מבחן בתרבות הישראלית. היא אמנם גרה כאן רק בארבע שנות חייה הראשונות לפני שעברה לארה"ב עם הוריה והתפרסמה בסרט "לאון" - אבל מבחינתנו, זה כבר מספיק בשביל לתת לה להדליק משואה בהר הרצל. לא חשוב כמה שנים התגוררה פורטמן באמריקה או עד כמה העברית שלה נשמעת כמו נער "תגלית" שלמד את ההפטרה שלו בעל פה, בספר שלנו היא נחשבת ישראלית לא פחות מפאר טסי. אנחנו ממהרים לנכס אותה בכל הזדמנות, להתייחס אליה כאחת משלנו ולהתגאות בכך שקראה לבן שלה על שם האות הראשונה באל"ף-בי"ת העברי. הראשונה! עם תואר מהאוניברסיטה העברית, היא יכלה להתאמץ קצת יותר.
3. להכיר בעובדה שעברית שפה קשה
אל"ף פורטמן לא לבד: גם שיילו פיט-ג'ולי וסורי קרוז זכו לשמות "עבריים" אקזוטיים בגלל איזה טרנד הוליוודי דבילי, ואף אחד לא טרח לספר להוריהם המפורסמים שסורי זה בכלל סוג של זית ולא "נסיכה" בשפת הקודש. דיוויד בקהאם קעקע על גופו את הפסוק "אני לדודי ודודי לי" שבכלל נכתב מאישה לגבר שלה, ואילו שחקן אתלטיקו מדריד מריו מנדז'וקיץ' חשף לאחרונה קעקוע של המילים "יתוא קזחי, יתוא גורהל אל המ" – הכי "ינתי פרזי" לנצח. ועדיין, רק אנחנו בוחרים ללעוג לכל דוברי הלועזית העילגים כאילו היו תיירים תמימים שלמדו מאיתנו לומר "אני קקי מטומטם" בעברית – בזמן שלרובנו יש בוודאי קעקוע סיני על הקרסול שאומר "בקר בקשיו".
4. להבין שרק לנו אכפת מג'ון וויט וצ'אק נוריס
אנג'לינה ג'ולי יכולה לאמץ כמה יתומים סורים שהיא רוצה – אבא שלה, השחקן הוותיק ג'ון וויט, לגמרי בעדנו. והוא לא היחיד: גם כוכבי על כמו צ'אק נוריס, ג'ואן ריברס ומים ביאליק מגנים עלינו בתקשורת, וכולנו יודעים איזו השפעה יש להם על דעת הקהל האמריקנית. מה, לא? אתם רוצים לומר לנו שלאף אחד בעולם חוץ מאיתנו לא אכפת מה ווקר טקסס ריינג'ר חושב על נתניהו? שאיימי פארה פוהלר מ"המפץ הגדול" היא לא השגרירה הכי טובה שישראל יכלה לקוות לה? שבהוליווד לא התייחסו לריברס כמו לינטע סנילית ומטורפת, רגע לפני שמתה? רגע, אנג'לינה, יש אולי מצב שתשקלי איזה יתום יהודי כשר במקום?
5. לא לגרור את כולם לתוך הסכסוך המדיני שלנו
וכמו שלא כל העולם מקשיב לנציגינו בתפוצות, גם לנו לא צריך להיות אכפת ממה שהדי-ליסטיים חושבים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עדיין, כל ציוץ #FreePalestine של מה שמו מ"וואן דיירקשן" גורם לנו לצעוק "וואקף ולא אנא בטוחק". וזה אפילו לא חייב להיות פוליטי: קלואי קרדשיאן חטפה אש כשהעלתה ציטוט בפרסית לאינסטגרם במהלך "צוק איתן" וסלינה גומז גילתה שאסור להתקעקע בערבית – כששתיהן בכלל התעסקו בדרמות הפרטיות שלהן ולא בבלגן ששורר כאן עשרות שנים. בפעם הבאה שג'סטין ביבר שובר לך את הלב, עדיף שתלכי על קעקוע בשפה שאנחנו לא מזהים, כמו סינית.
6. להתגבר על הפרידה של בר וליאו
האקס של בר רפאלי, או כמו שבעולם אוהבים לכנות אותו – ליאונרדו דיקפריו, הספיק להחליף את הישראלית היפיפייה בחמש בנות זוג שונות מאז הפרידה, לכל הפחות. אחרי שראינו אותו קופץ מבלייק לייבלי לארין הית'רטון למרגו רובי לטוני גארן, היינו כבר צריכים להבין שעם כל הכבוד למערכת היחסים הארוכה והביקורים בישראל, בר היתה עוד חוליה בלונדינית בשרשרת הכיבושים של הכוכב הבצקי. אבל בעוד שהיא המשיכה בחייה והתארסה לעדי עזרא, אנחנו עדיין ממאנים לשחרר וממשיכים לקוות שליאו יסמס לה "ערה?". אנחנו כל כך רוצים שיחזור בסערה לחיינו המשמימים, עד שהיינו מוכנים אפילו להדביק לו רומן עם לי לוי. האמת? הוא פשוט לא בקטע שלנו.
7. להפסיק להזמין את מילה קוניס לקידוש
אוקיי, אנחנו חייבים להודות – אנחנו לא באמת יודעים מה זה קבלה. כלומר, אנחנו יודעים שהם חוגגים סדר פסח וקוראים את מגילת אסתר, ושיש להם צירופי אותיות בעברית שאמורים להגשים משאלות או משהו כזה, אבל מבחינתנו זה קביל כמו חגורה חומה ביהדות או תואר "יהודי של כבוד". לכן, גם כשמדונה מנסה להבהיר שהיא לא התגיירה אלא מחשיבה עצמה כ"בת ישראל" שמקיימת טקסים עתיקים, כל מה שאנחנו שומעים זה רק "בלה בלה בלה ישראל". בתוך כך, אנחנו מאוד שמחים כשאשטון קוצ'ר ומילה קוניס מחליטים לגדל את ווייאט על ברכי היהדות, מתרגשים כשהבת של דרו ברימור אומרת "אוי ויי", מתרפקים על כל דיווח שגורס שגווינית' פאלטרו מתגיירת ומריירים על שיעורי העברית שלוקח הארי סטיילס. למרות שבלב אנחנו יודעים שהם עדיין אוכלים קוגל עם בייקון ונוסעים בפורשה ביום כיפור, זה לא מפריע לנו לרדוף אחריהם עם תפילין ולזעוק "יהודים, מצווה!".
8. לקבל את זה שאנחנו לא הכי יפים בעולם
מי אתם חושבים שאתם, "מקסים"?! איך אתם מעזים לא להכניס את בר רפאלי, האישה שהשתתפה בפרסומת ל"גו דדי" בסופרבול לפני שנתיים ונפרדה מליאונרדו דיקפריו ב-2011, לגיליון הנשים הכי סקסיות שלכם? ועוד פעם שלישית ברציפות? אז נכון שעשיתם כבוד לבר פאלי, לגל גדות ואפילו לענבר לביא, ונכון שאחוז הישראליות ברשימת המאה שלכם גדול מהאחוז שלנו באוכלוסיה, אבל עלבון כזה לא חווינו מאז שקים קרדשיאן לא לבשה מחשוף לכנסיית הקבר. אנחנו סקסיים ואנחנו יודעים את זה, ואם אתם לא תעריכו אותנו – תמיד יש את "אסקווייר".
