צחי נוי לא באמת היה צריך להידחס למדי כדורגל צמודים ולהזיע חודש בווינגיט לצד בן אל תבורי ואלירז שדה, בשביל שתזכרו שהוא קיים. אחרי הכול מדובר בשחקן עם רזומה גדוש של עשייה, ומי שאחראי אולי על התפקיד המיתולוגי ביותר בתולדות הקולנוע המקומי, זה של יודל'ה מסדרת "אסקימו לימון".
אבל דווקא בעונה כה משעשעת של "גולסטאר", הדוקו ריאליטי של הוט שהגיע השבוע לסיומו, הפרק בו פרץ נוי בדמעות בגלל השיוך הלא נגמר לדמות ההיא, הפך לזכור מכולם. "זה היה קטע שבו התפרקתי ובכיתי, כי זה הצליח לגעת לי באיזשהו עצב חשוף וזה גרם לי להתרגש", מספר נוי, "אני בן אדם מאוד רגיש וממש לא פוקר פייס. כמה שיש לי עור של פיל יש לי גם עור של תחת של תינוק, וזה נגע בי בנקודה רגישה, בעצב שגורם לי לחזור לעבר וזה מה שגרם לי לדמוע".
כמה באמת הדמות של יודל'ה רודפת אותך ביום יום?
"זה רודף אותי כל הזמן, זה כמו צל. הצל של צחי נוי. זאת המציאות שלי, לפעמים זה נמאס אבל אני תמיד מנסה להמציא את עצמי מחדש. אני חושב שאני חי עם זה די בשלום ואין לי בעיה עם זה. נכון שתמיד מזהים אותי כיודל'ה, אבל זה שמישהו זוכר אותך מזה זה לא אומר שהוא לא זוכר אותך מדברים אחרים. זה פשוט הדבר הראשון שעולה לו לראש".
עשית כל כך הרבה דברים מאז, זה בטח קשה.
"יודל'ה הוא חלק ממני, הוא דמות קאלט, מרגשת ומצחיקה שלנצח תהיה מזוהה איתי. מה שחשוב הוא לעשות התאמות כי אני יותר מדי חכם ואינטליגנטי בשביל שזה ילחיץ אותי. אני גאה לראות שגם היום ילדים בני 10 גדלים על אסקימו לימון ולומדים הרבה על מיניות מהסרט. העולם השתנה, ובמקום שהם יחפשו באינטרנט ויחשפו לפורנו מלוכלך, הם לומדים מסרט קומי כמו אסקימו, שיש פה אלמנטים ארוטיים אבל הוא מציג מיניות מאוד נאיבית בניגוד למה שרץ היום ברשת. זה מקסים בעיני".
לנצח יודל'ה וחלק מאותה שלישיה מיתולוגית של סדרת "אסקימו לימון" שהניבה לא פחות מעשרה סרטים של הקלאסיקה, נוי (61), תאמינו או לא, הוא אחד השחקנים הוותיקים והכי מגוונים שיש לנו פה, והרבה יותר מישבן של טריק אחד.
כיום הוא כבר סבא לנכדה, ולצד הכיכוב ב "גולסטאר" הוא קודם כל כוכב ילדים, שמריץ כבר שנים את ההצגה המצליחה "ד"ר צחי". הוא נולד בחיפה לזוג פליטים שנמלטו מזוועות השואה, גדל בשכונת ואדי סלים ואת התיאטרון גילה בגיל צעיר, יחד עם האהבה הגדולה שלו לאוכל. בצבא שירת בצוות הווי גולני ולאחר מלחמת יום הכיפורים השתחרר מהצבא והקים צמד קומי יחד עם אלי גורנשטיין, בשם "חומה ומגדל".
"זכינו להצלחה רבה כצמד. אחרי אחת ההופעות שלנו ניגש אליי במאי רוסי שהחמיא לי על המשחק והציע לי תפקיד בסרט 'הגן', עם מלאני גריפית ושייקה אופיר", משחזר נוי כיצד הכל התחיל, "היה לי תפקיד קטן בסרט, אבל בזכותו הצלחתי למשוך את תשומת הלב של בועז דוידזון ויורם גלובוס שהגיעו לפרמיירה, וככה התקבלתי לאסקימו".
נוי לוהק לתפקיד של יודל'ה בשנת 1978, הסרט הפך להיסטריה מקומית, הצליח גם ברחבי העולם, הניב אינספור המשכים והפך את נוי לכוכב עצום. במשך הקריירה הוא גם זכה לככב במספר סרטים גרמנים, ואף בכמה סרטים הוליוודיים, אבל שום דבר לא הצליח לטשטש את הזיהוי המוחלט שלו עם אותה דמות מאסקימו.
ועכשיו תגידו שלום ל"גולסטאר". "בהרבה מובנים מה שקרה עם 'גולסטאר' נורא מזכיר לי את מה שקרה בזמנו אחרי שהסרט הראשון של אסקימו יצא. התהודה העצומה ברחוב, העובדה שכולם ניגשים ורוצים לדבר איתך. זה משהו שלא חוויתי מאז אותם ימים של אז כאשר כל המדינה ראתה את הסרט ובין לילה פשוט לא יכולתי ללכת ברחוב".
מה לך ולכדורגל?
"קיבלתי הצעה וזה נראה לי כמו תוכנית שממש מעניין לעשות אותה. ראיתי כמה פרקים מהעונה הראשונה ומאוד אהבתי את הקונספט. זאת תוכנית ריאליטי שממש נוח לעשות. זה לא אח גדול שאתה מסוגר בבית סגור ואין לך שליטה על שום דבר שקורה. אבא שלי היה אוהד שרוף של הפועל חיפה, וגם אני אוהב כדורגל כמו כולם. הפורמט פה הוא מה שמדהים, לקחו תחום כמו כדורגל שאין לו דת, גזע או שפה והוא נאהב על ידי כולם בכל העולם, ושמו חבורה של אנשים ללא זיקה לכך שתסתדר בניהם. גאוני".
איך הסתדרת שם עם כולם ובייחוד עם החברה הצעירים?
"מאוד טוב. בעיקר הסתדרתי עם הצעירים כי אני די אינפנטיל באופי שלי וילד בנשמה. אני תמיד מתחבר לצעירים כי אני בן אדם שתוטניק שיודע גם לצחוק על עצמו כשצריך".
למי הכי התחברת שם?
"לג'קי. הוא מתוק אמיתי, בן אדם אופטימי ושמח שאין לו שום פילטר של דברים לא טובים. ילד מאוד חכם וחם שכבש אותי עם החום שלו. אני כבן אדם אשכנזי לא גדלתי בבית שמנשקים, אצלנו החום הוא קר. נהניתי מאוד לשוחח עם ג'קי. גם את אלירז אני מאוד אוהב. בחור אינטליגנטי שנלחם על המקום שלו בתעשייה. הוא מאוד ורבלי ומאוד פיקח".
מה עם צביקה?
"אני וצביקה חברים טובים עוד הרבה לפני גולסטאר. הוא היה הנהג שלנו לפני למעלה מ-30 שנה שעוד הופענו כצמד חומה ומגדל. אין לי שום כעס או טינה כלפיו. צביקה הוא פיגורה מסוימת שמתנהלת בצורה אחרת משאר האנשים. הוא רק מצליח לעלות לי חיוך על הפנים ואין לי שום טענות אליו".
היה לך קשה שבקושי שיחקת?
"היה לי חלום שבאחד המשחקים אצליח להבקיע שער, אבל זה נשאר בגדר חלום. הייתי באובר משקל ובקושי זזתי, אבל לא ויתרתי וכל הזמן הייתי בפעילות. אני חושב שההישג הגדול שלי הוא שלא ציפו ממני לשום דבר ועדיין נתתי כמיטב יכולתי".
גם ב"גולסטאר" וכמובן שבשאר הקריירה הארוכה, המשקל העודף של נוי היה סימן ההיכר שלו, רק שבימים אלו הוא מציג גזרה חדשה, מינוס 25 קילו ממה שהורגלתם לראות על המסך. "עברתי ניתוח בגרון ובגלל זה רזיתי. משקל זה משהו שתמיד נלחמתי איתו כל החיים, תמיד זה לרדת ולעלות. כמובן שזה הפך לסימן הזיהוי הבולט שלי והיה פחד מסוים שלא יקבלו אותי בגזרה אחרת".
יש לך רצון להיות רזה?
"גם אם אהיה רזה תמיד אהיה שמן בשביל אנשים. את האמת זה לא ממש מעסיק אותי. אני כבר לא אזכה לשחק תפקיד של חתיך ואין לי שאיפות להיות רוג'ר מור. אני לא מרגיש שאני צריך להיות רזה בשביל משהו מסוים".
בפרק המדובר בו נשבר נוי מול המצלמות ושטח את טענותיו כיצד הוא לא מקבל הזדמנויות אמתיות כשחקן, הצליח לחלחל להרבה אנשים ולייצר את התהייה כיצד שחקן עם רזומה עשיר כל כך כמו נוי הוא לא אחד השחקנים הכי עסוקים בביזנס, והאם הטייפ קאסט של יודל'ה באמת חיבל לו אנושות בקריירה. "אני לא רוצה להתמרמר כי אני שחקן שעובד ועסוק כל הזמן. אני מופיע בהצגות ילדים כבר המון שנים ואי אפשר להשיג כרטיס להצגות שלי. עדיין, הייתי מאוד רוצה לעשות תפקידים קומיים, דרמטיים או כל תפקיד מהותי בתיאטרון הרפרטוארי ובקולנוע".
אז למה לדעתך אתה לא שם?
"את זה צריך לשאול את המלהקים. אני חושב שתיאטרון זה מוסד די סגור וצריך המון רייטינג בשביל להיכנס אליו. אני מקווה שעכשיו בזכות החשיפה שלי בגולסטאר הדברים ישתנו. אני כבר מרגיש תהודה אחרת והמון דברים קורים עכשיו".
אולי הקהל פשוט לא יכול לראות אותך בדמות שהיא לא יודל'ה?
"לקהל זה לא הפריע מעולם. יכול להיות שלמלהקים והבימאים, אולי קצת לא במתכוון, היה קשה לעשות את הסוויץ''. צריך להבין שיודל'ה היה דמות בן 20 ואני כיום אדם בן 60, אני רוצה לשחק תפקידים שמתאימים לגיל שלי. יש לי את האמביציה לשחק גם תפקידים דרמטיים או אפילו תפקיד של פסיכופט או כל תפקיד אחר. אני חושב שהקהל יקבל אותי גם בתפקידים כאלו, בסך הכל הוא שבוי בסיפור ולא בדמות".
יש משהו שאתה מצטער עליו מכל אפיזודת אסקימו לימון?
"אני לא מצטער על שום דבר, ואני לא אתחיל לריב עם העבר שלי. אני חושב שזאת גאווה גדולה שמכל הסרטים שהישראלים שהיו פה, עדיין אסקימו הוא הכי אהוב על כולם עד עצם היום. זה סרט מיוחד שמצליח לעורר אצל אנשים הרבה התרפקות ונוסטלגיה לעבר. אני חושב שכשחקן הצלחתי להכניס הרבה רגש ואופי לדמות של יוד'לה ולכן הדמות הזאת היא כל כך זכורה".
אין לך שום בעיה עם העירום המוגזם של הישבן שלך בסרטים האלו?
"על זה אני קצת מצר. בהחלט יש חשיפה מרובה של הישבן שלי ומאוד הגזימו עם זה. הייתי שחקן צעיר והייתה לי חוסר נוחות מאוד גדולה לעשות את זה אז ואני לא מרוצה מהאורך של החשיפה של הישבן שלי. היו צריכים לקצר את זמן המסך של זה, ועל זה אני בהחלט מצטער".
יש סיכוי שנראה עוד סרט המשך או איחוד שלכם במסגרת אחרת?
"זה הכי מתבקש לעשות עוד סרט אחד של אסקימו, כמובן כזה שיתאים לגילאים שלנו. שלושים ומשהו שנה אחרי הסרט הראשון ומה שעבר על הדמויות שלנו ואיפה אנחנו היום. אני מאוד הייתי רוצה לראות את זה קורה אבל תמיד קורה משהו שעוצר את זה. לפני כמה שנים היה ניסיון לעשות הצגה של אסקימו לימון. עשינו כבר חזרות, אבל יונתן סגל פשוט טרפד את זה, הטביע את כל הפרויקט".
מדוע?
"אין לי מושג. אולי לא נוח לו עם כל הדבר הזה או שהוא מתכחש לדמות. הוא יוצר ובימאי סרטים משלו והאמביציה שלו שונה לגמרי מזאת שלי. לצערי אני לא מאמין שיקרה משהו עם השלישיה הזאת יותר. הסיכוי היחיד לאיחוד הוא שיקום איזה מפיק גדול ויחליט להרים פה עוד סרט. זה הכל שאלה של כסף בסוף".
אתה נהנה לראות את הסרטים האלו היום?
"בוא נגיד שישנם סצנות מסוימות שבהם אני מרגיש חוסר נוחות. אבל אני לא מתבייש בשום דבר וזה באמת לא אישיו בשבילי".
אז אפשר לסכם ולומר שאתה חיי בשלום עם הדמות של יודל'ה?
"ממש כן. לא הייתי מראיין אותי ללא היה יודל'ה, ואני חושב שאין דבר יותר גדול עבור שחקן מלהצליח עם משהו כל כך גדול שמלווה אותי המון שנים. אני יודע שהמון שחקנים היו רוצים להתחלף איתי. ישנם הרבה שחקנים שהופיעו בהמון סרטים שאף אחד לא יודע מי הם בכלל, ואצלי המקרה הוא הפוך".
