רחובות ארצנו התמלאו באחרונה בשלטים מבטיחים, המייחסים למועמד אלמוני זה עוצמה ולאחר אמינות, ואנחנו בכלל שלא ידענו שהם כאלה. בתוך כל האלמוניות, לא פלא שהמועמדים מנסים לרענן את רשימותיהם בשלל סלבריטיז. רוב הידוענים מסתפקים בתמיכה מוצהרת, אבל חלק מהם מתעתדים ממש "להיכנס לפוליטיקה" - להיות במקום ריאלי ברשימת המועמד. אלא שלא ברור עד כמה הידוענים עצמם הפנימו את שעומד לפניהם.
קחו למשל את חני נחמיאס, שמאיישת את המקום השלישי ברשימת הירוקים בעיריית רמת-גן. נחמיאס היא אוהדת איכות סביבה בכלל וחובבת חיות בפרט, עם בית וגינה מלאים בציפורים, דגים ועשרה חתולים. לקראת החיים הפוליטיים שבדרך, היא חמושה במבחר סיסמאות ("פעם רמת גן הייתה עיר גנים והיום היא עיר של חניונים") ורעיונות ("אני רוצה להקים כלבייה מהודרת - 'פנסיון' ולגדר שטחים לשחרור כלבים כדי לנקות את הרחובות מכמויות הצואה הבלתי נגמרות").
אבל, לפני שהחיים הפוליטיים קוראים לה, יש לנחמיאס את עבודתה הנוכחית. היא מופיעה בהצגת הבידור "ספונג'ה בעיר הגדולה", ובחנוכה מחכה לה מופע חדש לילדים מבית הפסטיגל, "מותק של פסטיבל" שמו. בנוסף, היא בשלבי קריאה של הצגת בידור שהוצעה לה.
- כיצד כל זה ישתלב עם הפעילות הירוקה שבדרך?
"אני אקדיש כל שעה פנויה לפעילות המוניציפלית", היא מבטיחה. "כיום אני עובדת להנאתי ולפרנסתי. הזמנים יותר בידיי. כשמישהו רוצה לפנות זמן למשהו, הוא מפנה לזה זמן".
אולי, כמו בטיול של אחר צהריים ברחוב, גם בפוליטיקה המקומית, החיות מושכות את בעליהן קדימה, לשם. גם השחקנית דפנה רכטר יוצאת לדרך פוליטית. היא מדורגת רביעית ברשימת "תנו לחיות" שרצה בת"א. מעבר ל"אג'נדת חיות" ("אני רוצה שיעשו גינות לכלבים, פינות האכלה לחתולים ופינות חי בבתי ספר"), ב"עיר הלבנה" מלאת הפיח, עולה כמובן גם נושא החניות ("צריך לסדר את האוטובוסים כך שלא יצטרכו להיכנס לעיר עם מכוניות").
גם רכטר מבטיחה שהיא הכינה את עצמה לתפקיד, לפחות מבחינת הזמן שהיא מתכוננת להקדיש לכך. "אני מופיעה בהצגה בבית ליסין שנקראת 'גוד ביי אפריקה', וזהו. פיניתי לעצמי קצת זמן לעניין".
- כמה שעות ביום תקדישי לתפקיד בעירייה?
"אני מתכוונת לעשות מה שצריך. אני פעילה בענייני חיות כבר הרבה זמן".
מציצים ונכווים
בשונה מאחרים, שמקווים "לעשות קריירה" ולהתפרסם דרך התמודדות פוליטית בעירייה זו או אחרת, עבור הסלבריטיז זה סוג של מטרד. אפשר לציין בציניות שזו דרך מוצלחת לשיפור התדמית, אבל גם אם יש בזה מן האמת, ההתרשמות היא שהמניע העיקרי הוא רצון להשפיע בדברים שנראים להם חשובים.
אולם, כנראה שרצון טוב אינו מספיק. לו היו הולכים המועמדים בהווה להקשיב לאלו מהעבר, הם היו מגלים שהזמן שהם מתכוונים להקדיש לתפקיד הוא מועט מדי והתוצאות הצפויות גם הן לא משהו. כן, אף לא אחד ממתמודדי העבר שעימם דיברנו סיכם את ההתמודדות כחוויה חיובית. הם מקפידים שלא לסגור את הדלת בפני אחרים, אבל המסר מההתנסות שלהם הוא ברור.
הפורשת הטרייה מכולם היא אורנה בנאי. כמעט קדנציה בעיריית ת"א במסגרת מפלגת הירוקים הספיקה לה בהחלט. בישיבות מועצה היא רשמה נוכחות נמוכה ביותר, לא תמיד מספיקה להתעדכן על מה בדיוק מצביעים, והתוצאות היו מאכזבות, גם מבחינתה. ככה זה כשמנסים לצד קריירה מאוד פעילה בטלוויזיה, לנהל גם חצי-קריירה פוליטית.
בנאי: "עשיתי מה שאני יכולה. נכון שזה לא הקאפ אוף טי שלי, שלא ממש נהניתי בישיבות המועצה ובסופו של דבר הכי נוח ומוכר לי על הבמה או בבית. אבל כן ניסיתי לקדם דברים. אין יותר קרקסים של חיות בת"א וכבר נבנו גינות לכלבים בלבד. ניסיתי להחדיר לתודעה את ההתייחסות לבעלי חיים וניסיתי בכל הכוח למגר את תופעת האלטזכן. זה לא הצליח, אבל אני מקווה שהתחלתי משהו. עזבתי כי זה לא בא לי בקלות. אני לא מתאימה לפוליטיקה. ניסיתי להשפיע כי אני מפורסמת. זו הסיבה היחידה שהלכתי. כנראה ששום סיעה לא מתאימה, גם לא הירוקים".
- היית מציעה לידוענים שיוותרו על התענוג הזה?
"לא. דווקא כמה מהם התייעצו איתי ואמרתי ששווה לנסות. בסופו של דבר, אפשר להשפיע דרך הפוליטיקה. אז אני בעד. תמכתי בהליכה לפוליטיקה, אבל שוב - זה לא מתאים לכל אחד".
עוד מתמודד מהעבר שהציץ ונכווה, הוא שמואל וילוז'ני. פעמיים הוא רץ בבחירות בת"א, וגם הוא לא מאוד שמח לדבר על התקופה הזו. "התחושה היא מאוד אמביוולנטית", הוא מסביר. למה אמביוולנטית? כי נראה שמשהו בו עוד לא התעייף מניסיונות העבר, והוא שוטח את האג'נדה שלו בנימה מהפכנית משהו. "לו הייתי רץ היום, הייתי מבטיח: 'בתוך חמש שנים אפרק את העירייה ואתחיל הכל מהתחלה עם מחשב ובן אדם אחד'. הכל היום אפשר לעשות בסניף הדואר. לא צריך את כל העובדים שיש בעירייה. את הבניין הזה, במקום שישמש למשרדים, הייתי דואג שישמש לאמנים, שמכל העולם יבואו ליצור בו".
ובכל זאת, האכזבה מהחוויה ניכרת ובהתאם המסר. "יש מפלגות שאוהבות להתהדר בנוצות של סלבריטיז כדי לקבל עוד שורה בעיתון, אבל אני לא רואה אידיאולוגיה מרחיקת לכת. יש יובש אידיאולוגי במציאות הבלתי נסבלת בעיר ת"א ובמדינה בכלל".
וילוז'ני ממשיך לחברים מהברנז'ה: "הבעיה היא שאותם אנשים טובים שרצו להכניס ידם לביב השופכין שנקרא פוליטיקה, נידונו מראש לכישלון, בגלל ראש העירייה, וגם כי כולם נמצאים בתוך מערכת שצריכה להתנהל אחרת".
- אולי הידוענים לא מודעים למה שנדרש מהם?
"בטוח שהם לא מודעים למה שנדרש מהם מבחינת הישיבה באופוזיציה והיכולת להשפיע. במשך חמש שנים נלחמתי להוציא אוטובוס מפרקים מספר 40 משכונת הדר יוסף ולא הצלחתי. זה זחל אימתני. אז דפקתי את הראש בקיר והלכתי הביתה. שכל אחד יעשה לפי הבנתו, אבל כל עוד לא משנים את השיטה הפוליטית, הם הולכים לאיבוד בתוך מסדרונות הבירוקרטיה".
מפיגים את המתח בישיבות
מי שניסה ועדיין נמצא בתוך המערכת הפוליטית הוא ספי ריבלין, שרץ עכשיו לכהונה שנייה בראשון-לציון, אבל החליף רשימה. הפעם הוא מספר 2 של סגן ראש העירייה, אסף דעבול. את ריבלין אנחנו תופסים באמצע הקמפיין. "מקיפות אותי איזה 200 גברות נחמדות, שהגיל הממוצע שלהן הוא בין 70 ל-80. כל הזמן רצים ממקום למקום".
לריבלין, בשונה מנחמיאס ורכטר, אין כרגע עבודה בתחום הבידור, לא בגלל שקרנו ירדה, אלא בשל מחלת סרטן הגרון שתקפה אותו. "בגלל הבעיה במיתרי הקול אני לא יכול לעמוד בעומס. יכול להיות שאם הייתי בריא, לא הייתי מקדיש את הזמן לראשון-לציון"
וריבלין, בהיעדר עבודה בתחום הבידור, בהחלט מקדיש זמן לראשון לציון. שתי ישיבות בשבוע, פגישות עם אנשים, שכונת נחלת יהודה שבדרך, עיר נוער שבתוכניות הקמה, בית לחיילים משוחררים יוצאי יחידות קרביות, שהוא יושב בוועדת הקבלה שלה ועוד. מיכולות הבידור שלו היום נהנים תושבי ראשון לציון, ובעיקר חברי המועצה.
- כתבו שאתה בעיקר מספר בדיחות בישיבות. זה נכון?
"אני לא מספר בדיחות אלא סיפורים כדי להפיג את המתח. בוא נגיד שאני משתמש בשאריות הקסם האישי שנותרו לי כדי לעזור לאנשים".
אם וילוז'ני ובנאי היססו מלעצור בעד הקולגות לרוץ לפוליטיקה, ריבלין הרבה יותר קרוב לומר זאת, ולשם כך הוא גם מגייס סיפור על מתוסכל מוכר נוסף. "זו עבודה מאוד מתסכלת. מי שרוצה לעבוד בעבודה ציבורית, צריך להבין שזו עבודה מאוד רצינית. חבר מועצה גם לא מרוויח פרוטה".
"הידוענים פשוט לא מבינים מה עומד בפניהם. אם היו יודעים, היו חושבים פעמיים. באופוזיציה התסכול אף יותר גדול. אני יודע שיהורם גאון היה מאוד מתוסכל מהעבודה בעיריית ירושלים. כל הזמן עצרו אותו ברחוב ורצו ממנו משהו. זה הגיע לידי כך שכאשר הוא היה רואה שמישהו מתקרב אליו, הוא היה מחפש איזו סמטה להתחמק אליה".
- חני, את שומעת את הקולות?
"פוליטיקה היא סוג של עול והיא לגמרי ביצה מבחינתי. כישרון ועשייה יש לי ממקום אחר. אפילו לא אכפת לי אם אכנס או לא, העיקר שהירוקים ייכנסו".
- ואם תיכנסי, תשרדי את העבודה האפורה והתוצאות המעטות?
"כשאתה יוצא לטירונות, אתה חושב שזה קטן עליך וביום השלישי אתה מתפנה על אלונקה. אני מתחילה בצעד קטן ומקווה שלא אהיה עוד שנה על אלונקה".
