לפני קצת יותר מחודש, אילנית לוי הביאה לעולם עם בן זוגה בעשור האחרון, אלירז שדה, את בתם הראשונה - אריאה. לאחר שיצאה מבית החולים, היא דיברה ברשתות החברתיות על קשיים שחוותה במהלך הלידה. היום (שישי) היא חוזרת להגיש את "גלית ואילנית" ומשתפת את רגשותיה במונולוג חשוף מהלב. 

"בדרך כלל כשאנחנו עומדות פה אנחנו מתייחסות לנושא אקטואלי, אבל השבוע הרגיש לי יותר נכון לדבר דווקא על משהו הכי אישי שלי. כי כבר למדתי מזמן, שדווקא הדברים הכי אישיים - אלה שאני מרגישה בהם הכי לבד – הם אלה שמשותפים בעצם לכל כך הרבה נשים".  

"לפני קצת יותר מחודש קרה לי משהו משמח. מאוד. אולי אחד האירועים הכי משמחים ומרגשים שיכולים לקרות. נולדה לי בת, שכל כך חיכינו לה, והיא סוף סוף הצטרפה למשפחה. אבל כמו שכבר שיתפתי ברשתות החברתיות, לא הכול הלך חלק בלידה הזאת. ולי, לגוף שלי, לנפש שלי, עדיין לוקח זמן להתאושש". 

"יחד עם המשבר שהגוף שלי עבר, הגיעו לחיים שלי מחשבות ורגשות שלא הכרתי. כל החיים אני רגילה להיות חזקה. לדהור עם הרכבת ולא משנה איזה קושי עומד בדרכי. גם בימים הכי חשוכים, אני בוחרת לחייך לעולם, להניף מטה קסמים דמיוני שמשנה את המציאות ולהתמודד עם הכל". 

"אז ניסיתי לעשות את זה גם עכשיו. להרגיש טוב. להסתכל על הצד החיובי, לשמוח בבת הבריאה והמהממת  שנולדה לנו. הראש אמר: תחזרי לעצמך, את בסדר, הכל טוב, הכל עבר, תמשיכי הלאה. אבל לא הצלחתי. כי הרגש אמר משהו אחר לגמרי. 'שום דבר לא עבר, אימה, פחד, משהו לא טוב קורה. אני עוד לא מוכנה להתמודד'". 

"וזה רגש שקשה מאוד להכיל אותו. תחושות של פחד וחוסר שליטה שקצת זרות לי. אני? לי זה קורה? איך? 
אז אני מנסה לחבק ולעטוף את אילנית הזאת שמפחדת, שלא שולטת, שמרגישה קצת חסרת אונים. ולהגיד לה שזה מותר לה. מותר לה לא לדעת ישר איך מרכיבים את הפאזל החדש של חייה. מותר לקבל עזרה בלי רגשות אשם או חובה להחזיר. וגם מותר לנוח. לתת לחיים להיות גם בלי השליטה המלאה שלי".

"מותר להקשיב לקול הזה שאומר 'רגע, את עוד לא מוכנה. עברת משהו. תני לו מקום'. מקום לכאב, לפחד, לילדה הקטנה שבפנים, שנבהלה, שנפגעה, שצריכה עוד קצת זמן לעכל, להחלים. תסמכו על עצמכן, זה יקרה". 

"אז חזרתי לכאן היום, אבל לא חזרתי לבד. חזרתי גם עם אילנית האחרת, הפגיעה, שהיא חלק ממני ואני מנסה לקבל ולחבק אותה באהבה. כי לפעמים את החמלה שאנחנו נותנות בטבעיות לנשים אחרות, הכי קשה לתת לעצמנו". 

"תנו לעצמכן להיות, וגם אם אתן מסתכלות במראה והאישה שאתן רואות קצת זרה לכן, חבקו אותה ותושיטו לה יד, אל תשנאו אותה - היא חלק מכן, וזה ממש בסדר".