"אני מרגישה שאני בהריון מאז ומעולם"

מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה בעולם ורוד. תמיד צוחקת על הכל כשחיוך ענק מרוח לי על הפרצוף. עד שנכנסתי להריון. ככל שההריון התקדם כך הלך ונמחק החיוך התמידי מפני מבלי שיכולתי לשלוט בזה. אין לי סבלנות, אני עצבנית, אני עצובה, נבזית. המשפחה והחברים מכנים אותי – Pregnantzilla! ההורמונים משתוללים ללא הפסקה. אני מתעוררת כל בוקר על הצד הלא נכון ומתפרצת בבכי כיוון שאני יודעת This isn't me.

אז כפי שאתם מבינים, אני בוכה הרבה לאחרונה, ועל כל שטות. אני אפילו בוכה כשנגמר בקבוק המים האחרון במקרר, אפילו שיש סופר סנטימטר מהבית. האמת היא שאני לא יודעת איך לשלוט בזה. אני מתנצלת בפני בעלי יוסי כל הזמן על ההתנהגות שלי והוא משיב לי - 'זה בסדר, את חמודה כשאת בוכה'. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הגבר הזה שתמיד יודע איך להרגיע אותי ותמיד נותן לי להרגיש נאהבת ורצויה.

אני בהריון ועבור חלק מהקרובים אלי זה מרגיש שכבר שנתיים אני בהריון! זה בגלל הפה הגדול שלי והתקשורת, שההריון שלי יצא החוצה בחודשו הראשון. סלבס אחרים shut their mouth לפחות עד שההריון הוא בחודש הרביעי. Seriously אני מרגישה שאני בהריון מאז ומעולם!

עכשיו שדבר כל כך גדול עובר על החיים שלי, אני מרגישה שהכל הפך מ- Pink ל- Black. אני הולכת לישון עם בעלי המושלם, בוהה בו ביופי המהמם שלו ופשוט בוכה כי מתעוררות בי חרדות ומחשבות על כל מה שיכול להיות רע בחיים האלה. אני אפילו לא מסוגלת לציין במילים את המחשבות הנוראיות האלו, כי אתם תחשבו שאני פשוט psycho! אני מלאה במתחים, מחשבות שליליות ופחדים. בנוסף לכל, לפני ההריון שקלתי 78 – ללא ספק לא הייתי מקל, אבל כעת אני שוקלת 94 קילו! הפרצוף שלי גדול יותר מהמלון הכי גדול שיש בשוק.

אני לא מצליחה להסתיר את הסנטר הכפול שלי יותר מכיוון שהוא כבר לא כפול הוא – Triple! הנעליים לא עולות לי על כפות הרגליים, טבעות לא מצליחות להשתחל על האצבעות ואני לא מסוגלת להתכופף כדי לגלח את הרגליים. אם יוסי המסכן עובר בטעות לצדי ומשפשף את פטמותיי הרגישות הוא חוטף ממני huge punch. זה אסון. כמובן שלא נשכח לציין את הצרבת שנלווית לכל הסיפור, שגורמת לי להתהלך עם שקית של Tums לצדי תמיד (הביאו לי במיוחד מלוס אנג'לס כי שם מוכרים את זה בחבילות ענקיות). אני פשוט סובלת ו- You guys it's not ok!

יש דבר נוסף שלא מקל עליי בתקופה הזו, ואלו הם הטוקבקים. Like, seriously? אנשים, אני בהריון! כמה נבזיים ורשעים אתם יכולים להיות? אפילו כשתמונות ההריון שלי ושל בעלי התפרסמו, אנשים כינו אותי לוויתן או "היא תמיד נראתה שמנה ככה". דברים נוראיים באמת. What is everyone's problem? אז עם כל השיגעון והטירוף הזה, אני גם צריכה לראות את כל התגובות השלישיות האלו. פעם – לא היה אכפת לי! ועדיין לא אכפת לי כל כך, but dude! אני אישה הריונית! איפה קצת סימפטיה? אתם לא אוהבים אותי? סבבה, אז למה אתם קוראים את האייטם? למה אתם מתעניינים? אני אוהבת לחלוק את החיים שלי אתכם וזה מה שאני עושה.  Take it or leave it. כן, אלו ההורמונים שכותבים עכשיו.

בחזרה אל הבטן שלי – יש לי בפנים איש קטן שמתפתח בתוכי. זז ברחבי חלל הבטן שלי כל היום, והאמת – זו ההרגשה הכי מדהימה שניתן לתאר. זהו נס. אין יום שאני לא עוצרת לרגע וחושבת – How the fuck did this happen? כלומר, אני יודעת איך זה קרה חחחחחח אבל – איך זה עובד? מזירעון קטנטן ליצור אנושי שחי בתוכי. לפעמים הראש שלי מרחף במחשבות על כמה שהטבע הזה מופרע, וככל שאני חושבת יותר לעומק אני מרגישה שהראש שלי הולך להתפוצץ.

אני לא מפחדת מהצירים עצמם. אני לא יכולה לחכות כבר ליום הזה שבו זה יקרה ואני אלד. אני מדמיינת את כל האושר שיהיה מסביב ברגע שזה יקרה. אבל עם כל זה שאני יודעת כמה אושר טומן בחובו תינוק חדש שנולד, אני לא מצליחה לעצור את המחשבות החרדתיות – איך הוא יראה? הוא יהיה בסדר? אולי חלילה הוא לא יתפתח כראוי? בעיה בריאותית? אני מקווה שהפנים שלו יהיו סימטריות. האם התימניות של יוסי תשתלט לו על הגנים? רק שלא יראה עקום!!! אימא'לה. אתם קולטים מה עובר עליי? פתאום אני מתמלאת חרדה – אולי הוא יהיה משוגע כמוני? ורגע מה עם הלידה עצמה – האם אני אצטרך ניתוח חירום קיסרי? ואם יקרה לי משהו?  I don't know זה מפחיד.

אני לא אוכל לסיים את המונולוג הפסיכי הזה בלי להגיד בכנות מלאה ש- I'm still so excited!!! כן, אני מתרגשת. אני הולכת להיות אמא בעזרת השם. וזה הולך לקרות ממש בקרוב. אני בשבוע 37. כן שבוע 37. אתם חייבים להחזיק את עצמכם רק עוד כמה שבועות ותוכלו להפסיק לשמוע על ההריון שאינו נגמר.

mako בידור בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם ובגוגל +

• הבלוג של ליהיא גרינר
• ליהיא גרינר