בדיוק שבוע עבר מאז שדיברתי על כמה שאי אפשר להתכונן ולהיות מוכנים ללידה. תכננתי והתכוננתי, נערכתי לקראת האירוע. הלכתי לקורס הכנה ללידה, יוגה הריונית, טיפול שיאצו בבריכה ואפילו דאגתי לי לדולה! (תומכת לידה) ו-Seriously הדולה הכי טובה!
יום שלישי בערב, אכלתי ארוחת ערב במסעדה לכבוד יום הולדת של חברה כשלפתע הצירים החלו. לא הבנתי שזה מה שקורה לי. הרגשתי בדיוק כמו שאני מרגישה כשיש לי כאבי מחזור, אז פשוט התעלמתי מכך. כל ציר היה בהפרש של שעות.
טוב, הגעתי הביתה והלכתי לישון. בערך בשעה 6 בבוקר התעוררתי עם עוד ציר ושוב – זה פשוט הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים יותר, אך נסבלים. הם באו והלכו בהפרשים של כ- 10 דקות. אמרתי לעצמי – אוקיי, אולי היום אני אלד! יצאתי מהמיטה, התקלחתי והלכתי למספרה לעשות פן. אמרתי לעצמי, אני חייבת להיראות טוב לכבוד הלידה ולכבוד התינוק.
יוסי, שהתרגש בטירוף, לא הלך לעבודה כדי לשמור עליי והצטרף אליי לסידורים. הצירים נמשכו, אבל ידעתי שיקח עוד הרבה זמן עד שבאמת אלד, אז המשכתי את היום והתרגשתי מכל ציר. בהמשך ההכנות קפצנו לדיזנגוף סנטר לקנות כמה דברים אחרונים שהייתי צריכה בשביל בית החולים. לאחר מכן הלכנו הביתה, טיפלתי בכמה דברים עבור סאנשיין קוסמטיקס וישבתי לסדר ציפורניים. כשהצירים לאט לאט החלו להתחזק אז צלצלתי ליונית, הדולה שלי, כדי לבשר לה מה בדיוק קורה איתי והיא אמרה לי שברגע שהם מגיעים להפרשים של 4 דקות במשך כשעתיים אפשר להתחיל להתארגן ללכת לבית החולים.
אני מתרגשת בטירוף, אני לא מאמינה שהיום הזה הגיע, ושבוע לפני המועד! אני יושבת בבית ונחה, נושמת עמוק בדיוק כמו שלימדו אותי, וככה מדלגת על כל ציר בנשימה עמוקה. מאוחר יותר, הצירים החלו להופיע כל 20 דקות And I was so upset!! כשלפתע הם פשוט נעלמו!
החלטתי ללכת לאודישן שנקבע לי מראש יחד עם הסוכן שלי ויוסי שהתלווה כדי לשמור עליי. אני נוהגת בדרכי לאודישןובום!!– עוד ציר! אבל הפעם – חזק יותר! אנחנו מגיעים לאודישן והם מצלמים אותי ו-בום, עוד אחד! האמת שזה פשוט הצחיק אותי, כל הסיטואציה הזאת. Anyways, אנחנו נוסעים לכיוון הבית וכל ציר שמגיע הוא חזק יותר ויותר.הכדור פיזיו הוא החבר הכי טוב שלי כרגע, אני מבצעת כל מיני טכניקות כדי להתגבר על הכאב, והצירים כבר הגיעו כל ארבע דקות. יונית הגיעה לביתי ועשתה לי מסאז', עזרה לי לנשום, נתנה לי תרופות הומאופטיות ופשוט עזרה לי בצורה שאף אחד אחר לא יכול היה לעזור ברגע כזה.
אנחנו נושמים כבר ארבע שעות עד שאני פשוט לא יכולה לסבול את הכאב יותר! בשעה 12:30 בלילה יונית, אמא, יוסי ואני נסענו לאיכילוב. הייתי בטוחה שאחרי כל כך הרבה צירים וכל העבודה שעשיתי עם הנשימות והכדור, אני בטח אגיע לאיכילוב כשאני כבר בפתיחה של 4 ס"מ. דמיינתי איך הכל עובר בצורה מושלמת ואני כל כך מוכנה, ואז המיילדת בודקת אותי ו-WHAT??!!! אני רק ב1.5 ס"מ פתיחה! אני צריכה עוד 3 ס"מ כדי שבכלל יכניסו אותי לחדר לידה ושאוכל לקבל אפידורל.
אני משתגעת! יונית לוקחת אותי לסיבוב מחוץ למחלקה כדי לזרז את הפתיחה ולתרגל נשימות, ואנחנו נושמות ונושמות. ולפתע כל המשפחה של יוסי מגיעה כי הם לא יכלו לישון מהתרגשות. יש לי עוד דרך ארוכה כל כך לעבור. אני באמת הולכת למות מכאבים. אני חוזרת לבית החולים לבדוק אם יש שינוי בפתיחה ורק אחרי 3 שעות אני בפתיחה של 2.5 ס"מ!!! הרופאה הראשית ראתה שאני סובלת והחליטה להעביר אותי לחדר לידה ולתת לי אפידורל. השעה כבר 5:30 בבוקר ואני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ מרוב כאבים. חצי שעה עוברת, האפידורל מתחיל להשפיע ופתאום אני בעננים! סוף סוף אני יכולה לנוח קצת. שתיתי ואפילו אכלתי. מה אני מדברת – ראיתי טלוויזיה.
השעות עוברות ואני מרגישה איך אני מתרחבת יותר ויותר. לאחר 18 שעות בבית החולים בערך השעה כבר 6 בערב ואני כבר בפתיחה של 9 ס"מ. עוד אחד ואני יכולה להתחיל לדחוף! הראש של התינוק בפוזיציה מושלמת, הוא מוכן לרדת למטה ואני מרגישה שאני עוד שניה ממליטה. הצוות מכין את החדר ללידה. ואז!!! הרופא הראשי נכנס ואומר לי להתכונן לניתוח קיסרי כי הדופק של התינוק גבוה מדי כבר כשעה. הוא הסביר שהוא לא יכול לקחת סיכון וחייבים לזוז!! אסור לבזבז זמן!. לא הספקתי להגיב והוא נתן לי דף נייר לחתום עליו! נכנסתי לפאניקה מטורפת! כמו בן אדם משוגע ממש פחדתי, יוסי החזיק לי את היד ואמר בביטחון שהכל יהיה בסדר אבל אני הרגשתי עד כמה הוא חושש ודואג.
מחשבות חרדתיות מטורפות רצו לי בראש. לא יכולתי להאמין שאחרי כל העבודה הקשה הזו וכל השעות האלו אני הולכת לעבור עכשיו ניתוח ואם בכלל אזכה לחבק את התינוק שלי כשהוא יוצא לאוויר העולם. לא היה עוד הרבה זמן ואני נושמת בכבדות. אני לא יכולה להפסיק לבכות, מלאת פחדים. כל העבודה הקשה שלי וכל מה שהשקעתי פשוט ירדו לטמיון. הרופא אפילו אמר שיוסי לא יוכל להכנס ושאהיה לבד, מה שרק הפחיד אותי יותר. נהייתי פסיכית לחלוטין והתחלתי להשתולל עד שלבסוף הם החליטו להסכים לתת ליוסי להיכנס איתי.
הרופא המרדים הגביר את זרימת האפידורל לגוף שלי עד שלא הרגשתי דבר. הידיים שלי היו קשורות ואני ערה לחלוטין עם סינר קטן שמכסה אותי מהצוואר ומטה, כדי שלא אוכל לראות את המתרחש. יוסי לצדי מחזיק את ידי, מנשק אותי ובמקביל לוחש לי עד כמה הוא אוהב אותי ושהכל יהיה בסדר, ואני מוודאה שהוא מסתכל בעיניים שלי לאורך כל התהליך. אני לא רוצה שיציץ אפילו לשנייה מעבר לסינר.
לא הרגשתי דבר פרט ללחץ מוגבר מהבטן ופתאום- הקלה!. התינוק!! הוא יוצא החוצה!!! הבכיין הקטן יצא פשוט מושלם!! אני אומרת לכם, זו אהבה ממבט ראשון. הרופא הביא לי אותו אל הפנים כדי שאוכל לתת לו נשיקה אבל אני בקושי יכולה לזוז. יוסי בוכה עם כל כך הרבה גאווה בלב ושמחה כשהרופא מניח אותו בידיו, ואומר לי עד כמה הוא גאה בי ושהכל עבר בשלום. ואז הם פשוט נעלמו ממני. גלגלו אותי במיטה לחדר התאוששות שבו אני צריכה להמתין שעתיים עד שאתחיל להרגיש את הרגליים שוב. אני פשוט בשוק, ועצובה נורא. הרגע ילדתי, ראיתי את התינוק שלי לשנייה אחת שלמה ועכשיו אני רחוקה ולא יכולה לראות אותו. אני מתה לנשק אותו ולחבק אותו ובו זמנית אני כל כך מודאגת לגביו.
אני מביטה בשעון מחכה ומחכה. וסוף סוף יוסי חזר, ונכנס לחדר (למרות שאסור לו) רק כדי להגיד לי שהכל בסדר ושנולד לנו בן מושלם ובריא בזמן שהוא מדפדף בפלאפון בתמונות של התינוק שלנו כדי שאסיר דאגה מליבי. בסוף העיפו את יוסי החוצה, ואני כבר על קוצים. אני כל כך רוצה ללכת אל הבן שלי ואל המשפחה.
לאט לאט התחושה ברגליים חוזרת ויחד איתה הכאבים. הרופא מגלגל אותי מחוץ לחדר לכיוון מחלקת יולדות להתאוששות ומעבר לדלת אני רואה את כל המשפחה הקרובה וחבריי הקרובים ממתינים בציפייה ומקבלים אותי בקריאות "מזל טוב!".
הרגשה כל כך טובה ומחממת לב. אני נכנסת לחדר, כולי כאובה לגמרי. אני בקושי יכולה לקום ולזוז, שרירי הבטן שלי עדיין רדומים. אני לא מאמינה שעברתי ניתוח כזה הרגע, ואז יוסי נכנס עם עגלת פלסטיק שקופה ובתוכה תינוק יפייפה רגוע מתמיד עם עיניים פקוחות לרווחה שמסתכלות עליי. באותו הרגע שכחתי כל כאב וסבל. כמובן שהכל היה שווה את זה! מייקל מרק צבר הוא התינוק המושלם. יוסי צבר הוא הבעל המושלם. ואני פשוט Very Thankful.
ולכל אלה שלא אוהבים אותי ותמיד איחלו לי "לידה קלה", Seriously, You Can Go F*** Yourself.
mako בידור בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם ובגוגל +
_g.jpg "ליהיא גרינר בחודש 8 בבגד ים (צילום: ברק פכטר)")