לפני שמייקי נולד היו לי שני ילדים והם היו ממש ילדים. קראנו להם הילדים שלנו, המשפחה קראה להם הילדים שלנו. פשוט ילדים. טוני וצ'ייסר היו מרכז העניינים בבית. עולים על הספות, ישנים אתנו במיטה ונוסעים איתנו כל יום שישי אל ההורים של בעלי לארוחת שבת. אני לא סתם אומרת את זה כי הם הכלבים שלנו, אבל הם באמת הכלבים הכי מיוחדים ואנשים מאוד אהבו לבוא אלינו הביתה כדי לפגוש אותם.
צ'ייסר היא הכלבה התימניה של יוסי, וטוני החתיכי הוא הכלב שלי. מאז שהבאתי את טוני מצער בעלי חיים, כל הזמן הייתי אומרת לעצמי שאני לא יכולה לחכות עד שאביא לעולם ילדים שיוכלו לשחק עם טוני. טוני אוהב תינוקות, צ'ייסר מפחדת מהם. אנשים תמיד אמרו לי - חכי עד שיהיו לך ילדים ואז נראה עד כמה את אוהבת את הכלבים שלך, וכמה תשומת לב תתני לכלבים שלכם. אני תמיד עניתי שיש להם טעות. אבל, אני חייבת להודות, בצער, שהם צדקו. אני עדיין מאוד אוהבת את הכלבים שלי אבל תשומת הלב שהם מקבלים פחתה בחצי לפחות.
מאז שמייקי נולד, אני מנסה ללמד את הילדים לא לעלות על הספה יותר ולהיות מאוד זהירים כשהם סביבו. זה ממש מדהים כמה שאיכפת להם ממנו והם ממש מגוננים עליו. בייחוד צ'ייסר, שלמרות שבדר"כ היא לא אוהבת ילדים, אותו היא Sriously love. עצוב לי שאני לא נותנת את תשומת הלב אליהם כמו פעם, כיוון שכל תשומת הלב שלי מוקדשת כרגע לתינוק שלי. אני חושבת עליהם הרבה במשך היום וזה מעציב אותי לדעת איך שאני מזלזלת בהם, והם Definitly מרגישים את האנרגיה שלי ושאני מעט עצבנית עליהם, בעיקר כי צ'ייסר אוכלת לו את הדובונים וטוני אוכל את הצעצועים.
לפעמים כשאני מחזיקה את מייקל, כל אחד מהם מגיע ונותן לו לק בפנים - אבל אין פעם שלא עוברת בי החרדה שיבוא יום ואחד מהם פשוט יתקוף Out of nowhere. שמעתי על מלא מקרים שכלבים טובים תקפו ילדים. אני לא יכולה לדמיין את טוני עושה דבר כזה, אבל אין לדעת What can snap into them.
אני אפילו מרגישה אשמה שאני לא מביאה יותר את הכלבים לארוחת הערב של שישי, כיוון שעכשיו יש באוטו מאחור את כסא התינוק ואני גם לא יכולה להרשות לעצמי שיהיו כל כך הרבה שערות באוויר מאחור איפה שהקטנצ'יק שלי. באותה נשימה אני חושבת שזה מאוד חשוב לגדל ילדים עם חיות בבית. שמעתי שהם מפתחים כך עמידות לאלרגיות ויש לכך חשיבות גדולה עבורי שהילדים שלי יאהבו בעלי חיים. גידול ילדים עם כלבים מגדיל את ההזדמנויות שלהם ללמד, לטפל ולבנות יכולות לתקשר ולהתקשר.
Honestly, אני לא אוהבת בני אדם שלא אוהבים כלבים. זה מעצבן אותי אם מישהו מפחד מהכלבים שלי או נגעל מהם. מאז שנולדתי ולאורך כל ימי חיי היו לי כלבים. מוקה, מוקה ומוקי. שלושה כלבים עם שמות דומים. מוקי היה הכלב שלי 14 שנים! גדלתי איתו והייתי מאוהבת בו קשות. הוא פשוט היה עוד אח במשפחה.
מייקל כרגע תינוק והוא לא כל כך מבין מה זה הדברים השעירים האלו שמסתובבים לנו בבית אבל אני כל כך בטוחה שהוא יגדל יהיה לו הכי כיף בעולם איתם. בגלל החרדות האלו שבדרך כלל יש לי, מאוד עצוב לי לחשוב איך מייקי ירגיש כשהם יעברו מהעולם. טוני וצ'ייסר יהיו הכלבים של מייקי מהרגע שהוא נולד ועד בערך גיל 12, אני יודעת שזה יכאב לו מאוד.
כרגע יש לי שלושה ילדים שאני צריכה To care for. ברור שאני צריכה לדאוג למייקל ברמה אחרת לגמרי, אבל עכשיו אני דואגת לקחת את טוני וצ'ייסר אתנו להליכות שאני עושה עם מייקי בשכונה. אני אוהבת שהם הולכים ככה ליד העגלה, משפחה אחת גדולה. זה כל כך מדהים שהם צועדים ככה אתנו - אני חייבת לציין שהם קצת משוויצים בתינוק החדש של המשפחה. אני לא דואגת לרגשות שלהם כרגע כי אני יודעת שהם מבינים את גודל האחריות שיש לי כרגע והם לא יכולים לחכות עד שמייקי יגדל קצת והם יוכלו סוף סוף לשחק.
