אוקיי, עברו חודשיים מאז שהתינוק שלי נולד ואני עדיין שוקלת 85 קילו. מחר דיאטה, זה המשפט הקבוע נכון? אני עדיין לובשת המון בגדי הריון ועושה קניות של בגדים במידה 42 ונהיית ממש מדוכאת כשאני מבינה שאני צריכה לרוקן את הארון מכל הבגדים במידות הקטנות. מעולם לא הייתי בחורה רזה, אבל כשאני מסתכלת אחורה על התקופה של לפני ההריון, שקלתי בערך 76 קילו. אני נשבעת שאני רק רוצה לחזור למשקל הזה וכשאהיה שם אני אוכל לפנטז על המשקל שהייתי בו כשפגשתי את בעלי – 65 קילו. Amazing!!!
ההנקה שורפת בערך 700 קלוריות ביום ובאמת שאפשר להוריד Major weight במהירות אם משלבים הליכות ודיאטה נכונה. אני בכלל לא עושה הליכות ואני לחלוטין לא אוכלת נכון. זה ממש משוגע מה שאנחנו הנשים צריכות לעבור. הגוף המשוגע הזה משתנה לגמרי אחרי הלידה. החזה שלי extremely oversized, הפטמות גדולות מהרגיל, יש לי סימני מתיחה לכל אורך הבטן והם לא נראים כאילו הם הולכים להיעלם בקרוב. הצלקת של הניתוח הקיסרי והבטן המגעילה שצונחת למטה ללא שליטה כמו הגברים השמנים האלה שלא יכולים לראות את החבילה שלהם כבר.
יש לי מנוי לג'ים אבל אני בכלל לא הולכת. מתי אני אמורה לדחוף אימונים בלו"ז שלי? זה פשוט יותר מדי. כל יום אני אומרת 'מחר' אבל הימים עוברים כל כך מהר והשבוע נגמר לפני שאני מספיקה לשים לב ואני נשארת רק עם ערימה של הבטחות שקריות לעצמי לקראת השבוע החדש. ככה חולף עוד שבוע, עוד חודש ובסוף שנה!!!
אמורה להיות לי מוטיבציה עכשיו כשיש לי תינוק שאני יכולה לקחת לטיול בעגלה, שהוא ינשום קצת אויר ואני אעשה פעילות גופנית אבל זה פשוט לא קורה. אני אפילו כותבת את זה בתור מטלה ביומן העמוס שלי, כדי שאני באמת אעשה את זה, אבל כשהזמן מגיע אני מוצאת את עצמי נחה קצת בבית. Dude... אני עייפה!! ולא רק מחוסר שינה אלא גם בגלל השומנים.
אני צריכה עזרה. אני צריכה להקים קבוצת נשים עם תינוקות שיבואו לעשות ג'וגינג באזור גבעתיים ביחד בשביל המוטיבציה. אני צריכה שמישהי תתקשר אליי ותצעק עליי להזיז כבר ת'תחת. אבל רק אחרי שש בערב, אז אני פנויה. יוסי לגמרי יכול לשמור על מייקי לשעה אם אני רוצה ללכת לג'ים בערב. אבל seriously, אני רוצה ללכת לג'ים רק אחרי שארד קצת במשקל, כי כולם כל כך שווים שם. התחת שלי כל כך טריפוליטאי שאני totally רואה את סבתא שלי כשאני מסתכלת במראה.
אפילו הלכתי לפגישה בDiet-club - ב8:30 בבוקר ביום שישי, כדי שאוכל להתחיל לאכול נכון. זאת הייתה קבוצה ממש מוטיבייטינג, אבל ברגע שיצאתי משם וחזרתי הביתה אכלתי כל מה שבא לי כאילו אף פעם לא הייתי שם. הפגישה הזאת רק עשתה אותי יותר רעבה. אני שונאת את כל ה- Bitches האלה שמורידות את כל המשקל שלהן כל כך מהר וחוזרות לעצמן ולבגדים שלהן ישר אחרי הלידה. מתי אני כבר אקח את עצמי בידיים ואשיג שליטה על החיים שלי? מתי אני אפטר כבר מכל החגורות בטן האלה שהורגות אותי?
מה כולכן עושות אחרי הלידה? מה עשיתן בעבר? יש הצעות? איך אני מארגנת קבוצה? אני בטוחה שכבר יש משהו כזה בעיר שלי לאמהות אחרי לידה. Help! אני מבקשת עזרה. תנו לי עצות!
אני חושבת שהבעיה הכי גדולה היא כל השקרנים שסביבי. המחמאות שאני עאלק נראית טוב לא באמת עוזרות לי. המחמאות רק גורמות לי להרשות לעצמי לאכול מה שאני רוצה ולהישאר בדיוק אותו דבר. ובעיה אפילו גדולה יותר היא שבעלי אומר לי שהוא אוהב אותי בדיוק כמו שאני ושאני כל כך יפה. אני אמורה להאמין לו באמת? לא ניראה לי! יאללה, ממחר דיאטה, והפעם- ללא גלוטן. Whose with me??
