אחרי שהייתה רקדנית בלט מודרני מילדות, בגיל 14 נפצעה הדר שירי, סבלה משש פריצות דיסק ואובחנה אצלה דלקת פרקים. המצב הרפואי המורכב שסבלה ממנו הוביל אותה לשבת בכיסא גלגלים במשך שנתיים, ובמהלכן היא כמעט שלא יצאה מהבית. "טופלתי בתרופות ביולוגיות ובאיזשהו שלב הגעתי למצב שאני לא מרגישה את הרגליים. הייתי צריכה עזרה בלהתקלח, לקום, לשבת. לא עמדתי בכאב, הייתי על מורפיום במשך שנה. כשאבחנו לי דלקת פרקים, נתנו לי טיפול ואז ביטלו לי אותו, כי אמרו שזה מסרטן. ברגע הזה הבנתי שאני לא יכולה להיות תלויה בשום תרופה".
מה היה לך הכי קשה בתקופה הזו?
"הפריע לי שההורים שלי צריכים לטפל בי, שהם עצובים, שאני תלויה בהם. הרגשתי כמו נטל. אני רגילה להיות הילדה שתמיד מקבלת מאה ועושה כל מה שאומרים לה, ופתאום אני צריכה עזרה ועולה להורים שלי המון כסף. כעסתי על עצמי ועל המערכת, ופשוט החלטתי להתחיל לעשות צעדים בעצמי. בגיל 16 החלטתי שאני בסדר. הייתי צריכה לקום, לעשות דברים בכוח, מקסימום ליפול, ולאט-לאט ראיתי שיפור. עשיתי דיקור, טיפלתי בנפש שלי. התרופה עזרה לי, אבל כשלקחו לי אותה סירבתי שתהיה לי החמרה, נתנו לי דחיפה בכיוון הנכון ורצתי בכוח האינרציה. בכל התקופה הזאת אף אחד לא בדק מה איתי, רק המשפחה שלי הייתה שם בשבילי".
חברים?
"לא באמת היו שם. הם לא ידעו איך לגשת ולא היה להם אכפת, גם כשכבר חזרתי לשגרה. בכיתה י"ב עשיתי את כל הבגרויות ולמדתי להסתדר לבד. התבגרתי, קיבלתי סטירה שאיפסה אותי וגרמה לי להבין שאני צריכה לדאוג לעצמי, שברגעים הקשים אנשים לא יהיו שם וזה בסדר. זו הייתה תקופה שאספתי במהלכה מלא יכולות חדשות ושיעורים והמשכתי איתם הלאה. זו לא חוויה חיובית, אבל בסוף קרה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות. ככה אני מסתכלת על כל דבר כמעט, ולפעמים זה נראה לאנשים לא חדיר, נוקשה".
היום יש לך חברות?
"כן, בטח, היום אני גם יודעת יותר לתקשר. תמיד היה לי קשה להראות חולשה או לבקש עזרה, והיום למדתי לעשות את זה וגיליתי שזה מקרב, זה בונה את מערכות היחסים, אתה נותן לצד השני את האפשרות לתת לך בחזרה. לא היה לי את זה בסיסטם בכלל. כשנכנסתי ל'האח הגדול' כולם, החברים מכל העולמות, מהריקוד, מהגן, לקוחות, אמהות של חברות, התאחדו כדי לתמוך בי. זאת הייתה הפעם הראשונה שנתמכתי".
יש לך פחד שהמצב הרפואי יחזור?
"לא, כי אני אדע מה לעשות אם זה יקרה. אני סומכת על עצמי, אני יודעת שאני הוצאתי את עצמי מזה, אז אני יכולה להוציא את עצמי מכל דבר".
אני מתפנקת כשצריך, אבל אני לא מפונקת
חצי שנה חלפה מאז יצאה שירי (24) מבית "האח הגדול" היישר לבית ההורים ברמת גן ולאור הזרקורים. "זה היה כמו נשיקה-סטירה, כל חצי שעה הרגשתי משהו אחר, היה לי קשה להתרגל לסיטואציה. להיות מוכרת לא היה החלום שלי. נכנסתי לתוכנית בדקה ה-90, אז לא היה לי זמן אפילו לפנטז או להבין מה הולך להיות, פשוט הייתי שם ברגע ולא חשבתי קדימה".
כבר בתעודת הזהות הצליחה שירי ליצור לעצמה תדמית של ילדת שמנת מפונקת כשסיפרה שיש לה אופר שמטפלת בכל צרכיה. היום היא לא שלמה עם האופן שבו הוצגו הדברים. "חתכו כל מיני דברים, השאירו את זה שיש לנו אופר, אבל זה כי אמא שלי חצי נכה, פשוט לא רציתי להתעכב על זה. אני לא אוהבת להתלונן".
הציגו אותך כילדת שמנת, אבל מה קורה בפועל?
"יש לזה כמה צדדים. יש הרבה דברים שבאו לי בקלות ואני לא מתנצלת עליהם, ההורים שלי ביחד מגיל 16 והם בנו הכל ביחד בארבע ידיים, הם החברים הכי טובים. זה נתן לי דוגמה, השראה, מוסר עבודה. האם אני כל היום יושבת ומזמינה דברים באינטרנט, או הולכת לבתי קפה בזכות זה? לא, אני קורעת את התחת ואני אוהבת את זה. אני חושבת שאני מסוגלת להכל, ואני עושה את זה. אם זה גורם לאנשים להרגיש טוב להגיד שאני מפונקת, שיבושם להם. אני מתפנקת כשצריך, אבל אני לא מפונקת".
גם היום, כשהיא עובדת כמשפיענית ברשתות החברתיות ומובילה קמפיינים (בין היתר לחברת האיפור Revlon), שירי עדיין לא בטוחה שעולם הפרסום הוא המקום הטבעי עבורה. "יש בי שני צדדים באישיות. מצד אחד אני תלמידה מצטיינת, ברקלי, קליפורניה, מחקרים. אני מאוד אוהבת ללמוד וגם התכנון שלי זה בסוף לטפל, אולי להיות רופאה. מצד שני, אני אוהבת את החיים הטובים, אני אוהבת אוכל טוב ומוזיקה טובה, להתלבש, לצאת. יש לי ניגודיות באופי, אני לא מהאנשים שחלמו להיות איפה שאני נמצאת עכשיו, אבל טוב לי".
את נהנית מהפרסום?
"אני לא חושבת שאני נהנית מהפרסום כמו שהוא מביא איתו דברים שאני אוהבת. אני אדם יחסית פרטי באישיות שלי, אבל יש בפרסום גם אפשרות לעשות טוב, דברים גדולים מעבר ללמכור, לעזור לחיילים בשיקום בשיבא למשל, או לתמוך בנשים שעוברות משבר. בנות שעברו בגידה או שאבחנו אצלן דלקת פרקים כותבות לי. אני מרגישה שנהיו לי עוד עשר ידיים ושאני בעשייה טובה. האתגר מבחינתי זה שהכל בחוץ, אם קיבלתי במבחן 70 רק אני יודעת מזה, אבל ברשת את כל היום על הבמה וכשאת עושה משהו שהוא לא מושלם, כולם רואים את זה".
וקשה לך עם זה?
"מאוד, אני פרפקציוניסטית. אני לוקחת הכל מאוד ברצינות ואני לומדת עכשיו שיעור לחיים, שגם אם משהו לא מושלם, עדיין יכולים לאהוב אותך וזה יכול לעבוד".
יש לך רגעים שאת, הדר המחוננת הפרפקציוניסטית, תוהה לגבי מקצוע המשפיענית שבחרת בו, לאור הביקורת שיש על התחום?
"אני חייבת להגיד שהביקורות האלה הזיה כי זאת עבודה לכל דבר, ואני גאה במה שאני עושה. אני חושבת שכל הטרנד הזה של משפיעניות שיורדות על אחרות, אין בזה ברכה. אם זה לא ילך, זה לא יהיה, אבל זה הולך, עובדה, אז תשחררו. ספיר בורגיל (ששיתפה בדמעות את הקשיים שמלווים את העבודה ברשתות החברתיות – יה"א) צדקה בסוף, אני מבינה אותה, אבל חשוב גם לשים לב לקונטקסט. אני לא יכולה לבכות בסטורי שלא הגיע לי הריהוט לדירה החדשה שלי כשיש לנו חטופים בעזה. אנחנו חייבים להיות עם האצבע על הדופק, להתחבר למציאות ולקחת הכל בפרופורציות".
את מרגישה אהובה על ידי הקהל?
"אני בוחרת לקחת רק את האהבה, אבל יותר קל לי להתמודד עם הרעל מאשר עם האהבה כי אני רגילה לזה. אני השופטת הכי קשה של עצמי, אז כל מה שאומרים עליי כבר אמרתי לעצמי, שמעתי את זה בראש קודם, דברים כמו הערות על האופי או על המראה שלי. עם אהבה לפעמים מאוד קשה להתמודד, אני לא מכירה אנשים אבל הם מכירים אותי, אז אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו בשביל האהבה שלהם. אני מרגישה שלא עשיתי כלום".
את לא יכולה לקבל דברים טובים שאומרים לך על עצמך?
"אני שומעת, אבל אני לא יודעת מה לעשות עם זה אחר כך".
כאילו זה לא מגיע לך?
"כן, אבל לא בקטע מסכני כזה, בקטע שאני לא רגילה להיות בלי פילטרים, חשוב לי לעשות רושם טוב, אני תמיד שמה לב איך אני מתנהגת ובתוכנית לא שמתי לב, הייתי אני ב-100%. ראו אותי בכל מצב אפשרי, כולל הכי קיצון שיש".
כשאני קמה בבוקר, עד עשר בערך אני שוכחת שהייתי בריאליטי
בהמשך ישיר לתדמית הילדה המפונקת שנוצרה לה, במהלך העונה פרידה, הנמסיס של שירי בבית ואז החברה הטובה, קראה לה "מלכת הכיתה" במהלך ויכוח סוער. המציאות מנגד, הייתה אחרת. "זה קרע אותי, כי זו ממש לא אני. עברתי ביסודי חרמות, הייתי הברווזון המכוער. לא הייתי מהילדות המתוקתקות שמלבישים אותן כמו שצריך, הייתי מאוד פרי-ספיריט, התחפשתי לספיידרמן עד איזה גיל 9, היו לי נעלי פקקים. הייתה לי ילדות טובה כזו, נתנו לי להיות מה שאני רוצה להיות".
לצבא היא לא גויסה בשל מצבה הרפואי, ובמקום זה היא למדה תואר בכלכלה ומנהל עסקים. מיד אחרי שסיימה התחילה לעבוד בסטארטאפ, אך גם שם לא מצאה את עצמה. "בגיל 22 נקרעתי, הרגשתי שזה לא נכון לי ויצאתי מזה. למדתי נדל"ן, אבל גם שם לא המראתי. חזרתי לעבוד בחנות של ההורים שלי ושם סוף-סוף היה לי טוב. היום אני מרגישה שאני במקום שאני אמורה להיות בו. אני נותנת לזה את הרגע של זה".
מה הפנטזיות המקצועיות שלך?
"לעשות טוב, אני מרגישה שאני יכולה לעשות דברים גדולים, להיות חלק מפרויקטים משמעותיים, להביא לאנשים ערך. יש לי את הנישה שלי".
מהי?
"אני עובדת עליה. אני עושה כל הזמן חושבים עם עצמי, איך אני לוקחת את הפלטפורמה שקיבלתי והופכת אותה לטובה יותר. המותגים הכי גדולים הציעו לי לעבוד איתם, אבל כולם שם, אז מה הערך שאני מביאה? מה אני מביאה שאין? אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להמציא את עצמי מחדש. בכלל, קשה לי מאוד להראות את עצמי בסטורי, ולא כי יש לי מה להסתיר. חוץ מעירום מלא, כבר ראו אותי בכל המצבים".
אז למה זה עדיין קשה לך?
"שאלה טובה. כשאני קמה בבוקר, עד השעה עשר בערך אני שוכחת שהייתי בריאליטי, אני לא זוכרת שמה שאני עושה עכשיו יכול בכלל לעניין מישהו. לוקח לי זמן לזכור שאני צריכה לשתף, שזה מעניין מישהו. זה שורט לקלוט שאנשים מתעניינים בכל דבר רנדומלי שאת עושה".
נשמע שהיחסים שלך עם הפרסום והחשיפה מורכבים. בחלום, איפה את בעתיד, בעולמות הסלבס והבידור, או רופאה, חוקרת?
"אין לי מושג. אני רוצה להאמין שאני יכולה לעשות הכל גם בעולם הזה וגם בעולם הזה. יכול להיות שתראי אותי בחלוק ויכול להיות שתראי אותי על שלט חוצות באיילון. הכל יכול להיות, אבל הדבר שהכי בא לי זה להיות אמא. בית על הים, משפחה, ואחרי זה כל השאר".
כבר הייתה טבעת, ראיתי עתיד
החלום הוא אולי להיות אמא, אבל בינתיים שירי נהנית מהרווקות. "אף פעם לא הייתי לבד, אז עכשיו אני מאוד מעריכה את זה כי אני יכולה לעשות לעצמי, להגשים דברים. אני בתקופה שאני לא רוצה הסחות דעת, טוב לי. פעם הייתי מתאהבת ברעיון של מישהו, הוא רק צריך להיות ככה וככה, ונשארת שם שנתיים. היום אין לי ארבע דקות לבזבז".
במהלך התוכנית סיפרה שירי שזמן קצר לפני כניסתה לבית היא חוותה בגידה מצד בן זוגה. "זה קרה שבוע לפני 'האח' והנתק הזה בא לי בדיוק בזמן. הכל היה טרי, וזה היה או לדבר על זה או להתפלפ. היינו ביחד שנה וכמה חודשים, בתוכנית שלו היינו אמורים להתארס ביולי. כבר הייתה טבעת, הכרנו את המשפחות. זו הייתה זוגיות מאוד טובה, חוץ מהחלק הזה. ראיתי עתיד, ואז הוא לקח לי אותו, כי ברגע שאתה עושה את זה בעצם קיבלת החלטה על שנינו".
איך גילית את זה?
"היא באה עד אליי. פעמיים זה קרה, פעם אחת סלחתי. בפעם השנייה הבנתי שזה דפוס. פשוט התעצבנתי בשלב הזה, כבר לא נפגעתי, והעפתי אותו".
הוא יצר איתך קשר מאז?
"ברור. כשהייתי בתוכנית הייתי מקבלת ממנו מגילות כל יום בוואטסאפ, כשיצאתי ראיתי הכל. זה כבר לא עניין אותי, והיום אני כבר לא כועסת עליו. זו לא הייתה הזוגיות הבעייתית היחידה שהייתה לי. בגיל 17 הייתי בזוגיות לא טובה, הסכמתי להמון דברים שאני לא אמורה להסכים להם. אפשרתי המון, סתמתי ברגעים שלא הייתי צריכה לסתום. בפעם שזה נהיה פיזי לקחתי את עצמי והלכתי, דיברתי עם אלוהים והחלטתי שאני לא אשתוק יותר. ועדיין, לא באמת התמודדתי עם זה. בבית 'האח' דיברתי על זה עם הפסיכולוגית, כי היו פעמים שקיבלתי שם התקפי חרדה או שהיו לי חלומות רעים, ובכלל, לא הבנתי למה אני לא מצליחה לסתום שם את הפה, למה אני צריכה לריב בכלל. ברגע מסוים הבנתי שזה קשור לזה שאני לא מוכנה לשתוק יותר, גם אם זה לא קשור אליי, והתמודדתי. שאלתי את עצמי איך בכלל הגעתי למערכת יחסים כזאת, למה לא דיברתי על זה קודם ולמה אני מתביישת בזה. היה לי זמן לחשוב".
והיום את עושה הפוך, את משתפת.
"זה תיקון. ברגע שאתה לא עושה את הדברים האלה, אתה בוגד בעצמך. אני מאמינה שכשמישהו נכנס לי לחיים ופוגע או בוגד בי, זה כי אני בוגדת בעצמי איפשהו. היום אני לא מושכת את זה אליי יותר כי עברתי את זה. אני מאוד ערה לדברים, שמה לב יותר ובוחרת להיות במקומות הכי טובים, הכי נכונים, בשבילי ובשביל מי שאיתי".
במהלך התוכנית פלרטטה שירי עם הדייר יהב ארהבור. השניים התקרבו, אך הוא הודח מהבית. בחודשים שבהם היה בחוץ והיא בפנים, היה נראה שהיא ממשיכה לחשוב ולדבר עליו, מה שגרם לו לחכות ולהתאכזב כשיצאה והחליטה שלא לבחון את הזוגיות ביניהם שנית. "היה לי מאוד חשוב להקשיב לעצמי ולעשות מה שטוב לי ומה שטוב גם ליהב. יש דברים שלא נראים טוב כשאתה לא יכול להסביר את כל התמונה, דברים פרטיים, ולאו דווקא הייתי רוצה לחשוף אותם. אמרתי לעצמי, 'הדר, את לא תצאי עם מישהו רק בגלל איך שזה נראה לאחרים'. כשיצאתי מהבית בדקתי והרגשתי שזה לא נכון לי, ולא נכון גם לו. כמו שאני רוצה שיבחרו בי ב-100%, רציתי להיות עם מישהו שאני בוחרת בו ב-100%. הוא ילד טוב, למה שאשים אותו בסיטואציה הזאת?".
הוא מאוד התאכזב, הוא ציפה, כי הוא הבין ממך שזה יכול לקרות.
"אני אדם שעושה מה שהוא מרגיש, יכולתי לא לדבר על יהב בבית כאילו הוא לא קיים, אבל הוא כן היה בראש שלי. זה לאו דווקא 'בוא נעבור לצימר בצפון ונתחתן', היו לי תקופות בעבר שנכנעתי ללחצים סביב זוגיות ואני לא תומכת בזה. לא טוב לך, אל תהיי שם. בזה אני מאמינה, וזה המסר שאני רוצה להעביר".
שילמת מחיר על הסירוב הזה?
"קצת, אבל אני מעדיפה לשלם את המחיר מאשר לבגוד בעצמי. הוא סיפר לעצמו כשהוא הודח שאלוהים רצה שהוא לא יהיה בבית כדי שנהיה ביחד כשאני אצא. מי תפר את הסיפור הזה? שנייה, הרגע יצאתי. זה מומנט שאני צריכה אותו לעצמי, זה רגע שיכול להפוך לטראומה אם אתה לא מטפל בעצמך".
איך טיפלת בעצמך?
"פשוט ניסיתי לחזור למקומות הכי אמיתיים שלי, למשפחה שלי. בשבוע הראשון מציעים לך מלא קמפיינים, דברים גדולים, ובמקביל אנשים נדבקים אלייך ומנסים להדביק לך מערכות יחסים. היה לי חשוב לחזור לשגרה ולבחור מה אני רוצה לעשות, לבחור את הסוכנת הכי טובה, לבחור את הקמפיינים כמו שצריך, לא לקחת כל דבר שמציעים לי, לא לחפש פרובוקציות כדי להישאר רלוונטית, כי הקהל מרגיש את זה. הבנתי שאני צריכה להתחזק עכשיו, להיות מסוגלת להתמודד, להיות בטוב ושאנשים סביבי יהיו בטוב, כי הם עברו ארבעה חודשים לא קלים. אני קיבלתי המון מכות בתוכנית, וכל מכה שאני קיבלתי, הם קיבלו פי 15. הם צפו בי כמו בתוך אקווריום, זה לראות דג שנאכל על ידי כרישים, אז היה לי חשוב לשים את האנרגיה שלי שם, איתם. הייתי צריכה שנייה להתאפס".
את בקשר עם אנשים מהתוכנית?
"אני בקשר, אבל רק בקשר אמיתי. בעיניי קשר אמיתי זה לא להיות כל היום אחד בתחת של השני או להעלות לסטורי ביחד, זה להתקשר להגיד מזל טוב או לברך על קמפיין, להיות שם, אבל אני לא מרגישה צורך להיתלות בהם כדי להיות רלוונטית. אני לא רוצה להיות רק הדר מ'האח', לא היה לי שם חבר שהיה איתי באש ובמים. היו עונות שיצאו משם צוותים, ולי לא היה את זה. הייתי שם זאב בודד, אז כל מי שבא להיתלות עליי עכשיו, מה אתם רוצים?".
את מרגישה שיש כאלה שרוצים?
"ברור".
ואת לא נותנת לזה לקרות.
"לא. מה ייצא לי מזה? אני מעדיפה להיות עם האנשים שלי. חשוב לי שהסביבה שלי תהיה טובה מבחינת איכות, לא כמות. אני לא צריכה להמציא מערכת יחסים, פרידה, כלום. מעניין כי מעניין, לא מעניין, ביי. אני לא אתאמץ".
איך זה משתלב עם עולם הזוהר, שכל הזמן מצריך ממך להיות בהיי ונחמדה?
"אני לא משחקת אותה, אני באמת נחמדה לאנשים שבאים אליי, אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו. לא עלה לי, אין לי מה שיעלה לי, אני לא ביונסה. מצד שני, אין לי יכולת לזייף. אם אני לא מתחברת, רואים. אם אני אוהבת מישהו אני לא רואה בעיניים, אבל אם אני לא אוהבת, גם אז רואים. אני לא אלך למקום ואתחיל להתלקק עם כולם. זו לא אני".
צילום: רותם לבל | סטיילינג: קורין סוויד | איפור: אורטל אלימלך | שיער: אור צעירי | ע. סטיילינג: סהר אופיר | הפקה: טל פוליטי
תגובות