"את מוותרת על אוכל, לא נחה - רק רוצה לסיים": בשבועות האחרונים הופיעו בזה אחר זה נופים מרהיבים, ערים ציוריות ואתגרים שלא ברור מי האדם המרושע שהמציא אותם (אנחנו עדיין מצולקים ממשימת הסוודרים באיסלנד) על מסך הטלוויזיה ב"המירוץ למיליון 2024" (פרק חדש הערב, רביעי, אחרי החדשות, ערוץ 12). בזמן שעל הספה בבית זו נראית חוויה נוצצת וכיפית של פעם בחיים, קל לשכוח שמאחורי כל מסע כזה ישנן שעות רבות של ניווט, חוסר בשינה וכאבים פיזיים.
אחרי שאמש (ג') הזוגות השלימו דרך של שלוש מדינות ביממה, שתיים מהכוכבות הבולטות בתחרות האקסטרים הקשה בעולם, ספיר אביסרור ועמית חן, חשפו את מה שאולי לא ידעתם על המירוץ וממש, אבל ממש, חששתם לשאול.
בסשן שאלות-תשובות בחשבון האינסטגרם שלה, שיתפה ספיר את העוקבים בקושי לסחוב את התיק על הגב לאורך כל המירוץ, בקשר עם הזוגות האחרים ובחוסר בשעות שינה. "אני חייבת להגיד שנהייתי עייפה רק מלהיזכר ביום הזה של המירוץ. חייבת לחדד שהכל קרה באותו יום", נזכרה. "הזניקו אותנו מהשדה, היינו במלאגה, הגענו לגיברלטר, ומשם נסענו במעבורת בשתיים וחצי בלילה. הגענו לפנות בוקר, עלתה השמש והגענו לטנג'יר, שם לא ישנו", סיפרה על העייפות.
בטנג'יר, ליאור וספיר התארחו בבית של מקומיים, ולא עפו על החוויה בלשון המעטה. "הגענו לבית באמת נוראי, כלום. לא אכלנו ולא ישנו. הייתה עייפות, הגוף היה מותש. פתחנו את פתק השעה וראינו 'בית משפחת רג'ואן'. הייתי בטוחה שאני הולכת לבית יהודי במרוקו, בטוח יש בתים יהודיים במרוקו שמארחים, הייתי בטוחה שיפרסו לנו אוכל ויפנקו אותנו. אסלה לעשות פיפי לא היה, כלום. קרענו גופייה שהייתה לנו כדי לנגב את הפנים, לא היה כלום. לא נייר טואלט, לא מגבת, כלום לא היה. לא אכלנו, קשה להסביר", שיתפה בחוויה המורכבת.
ביחס לקשר עם הזוגות, נראה שלא היה זמן למינגלינג בין מדינה למדינה. "זה משחק אמיתי, כל זוג בפני עצמו. לא באנו לחפש חברים, באנו לקחת את המיליון. אין חברויות, לא יושבים ועושים צחוקים. כל זוג יושב במקום אחר במטוס, אין תקשורת", חשפה. "מתקשרים רק במהלך המשחק. זה כללים וחוקים. אם חשבתם שזה קשה אז אתם לא יודעים כמה 'המירוץ למיליון' הוא הדבר הכי קשה שתעשו בחיים שלכם. ברגע שנגמר היום, ההפקה לוקחת אותנו למלון, שם נכנסים לחדר עד לקטע הבא. בין לבין לא קורה כלום, הזוגות לא יושבים בלובי, לא מדברים אחד עם השני. את בחדר עם מי שאיתך".
בין שאלה לשאלה, עלו גם סוגיות לוגיסטיות על ההתנהלות לאורך הדרך. "לכל זוג יש שעון מעורר שבאחריותו לכוון. בואו נגיד שאם לא אני, ליאור היה נשאר לישון באיסלנד", ענתה לשאלת עוקב. בנוגע לתיקים שמלווים אותם לאורך המירוץ אמרה: "התיק חייב להישאר עלינו כי כל מה שקיים לנו במירוץ חייב להיות איתנו בתיק. יש משימות מסוימות שרשום להשאיר את התיק בעמדת התיקים וזו האופציה היחידה שהתיק לא נמצא עלייך. בטלוויזיה לא רואים כמה זמן מהרגע שהתחלת ועד שסיימת את המשימה, יש כאלו שיכולות לקחת חמש שעות". ביחס לניווט הדגישה את הקושי: "אסור לבקש מאף אדם ברחוב להפעיל וויז, רק לשאול לכיוונים".
עד כה הספקנו לראות כי ליאור חייב להכניס קצת אוכל מדי פעם, ואפילו דרש באחת מהפעמים מספיר לעצור בחנות נוחות כדי לקנות כריך. ספיר התייחסה לנושא. "בבוקר יש ארוחת בוקר שאת יכולה להכין לעצמך כריך ולקחת למהלך היום. מהרגע שהוזנקת והתחלת את הקטע של המירוץ, את יכולה לעצור אבל הכל באחריותך. לא תעשי את זה כי את רוצה להגיע ליהודה", הדגישה. "את מוותרת על האוכל ואוכלת את הכריך מהבוקר. אין הפסקות מהרגע שהוזנקתם, מהרגע שהוזנקנו מהשדה בספרד ועד טנג'יר לא עצרנו לרגע. את רוצה להגיע ולסיים אז את לא עוצרת ונחה".
גם עמית חן, שמאז יצאה לדרך עם חברתה רותם רביבו אנחנו לא מפסיקים לקבל רגעי קאלט בשרשרת, חלקה בחוויה. את הלילה הראשון שלהן בטנג'יר העבירו עמית ורותם בהוסטל מעופש, בתנאים שהן ממש לא רגילות אליהם. "זה היה רגע שפל שלי. בכיתי את החיים שלי לרותם, רציתי להרוג אותה על זה שהביאה אותי בכלל במירוץ", סיפרה עמית בסטורי, "הסתכלתי עליה בשנאה, אמרתי לה: אני לא מאמינה שהבאת אותי לדבר הזה. לא ישנתי יומיים, עם התיק, עם הכובד, עם המשימות שאת צריכה להיות חדה בהן. את כבר לא יודעת מה קורה איתך, את מאבדת את זה".
"שאני אעשה שירותים בחור ברצפה? חיים, כנראה לא הבנת עם מי אתה מדבר. אין מקלחת, היה שם דלי עם מים סירחון. כל המקום הזה היה סירחון. משהו מגעיל, מזעזע. רותם ואני לא ישנו. ישבנו עם התיקים שלנו, גב אל גב, הנחנו את הראש על התיק - וככה נרדמנו לשעתיים. זה מה שישנו באותו לילה. מי יכול היה לישון שם בכלל? היה גם ריח, ופחדתי מהמקום הזה. זה לילה שלא אשכח אותו כל החיים שלי".
עמית מתארת את הקושי לסחוב איתה תיק גדול לאורך המירוץ: "היו לי כאבי תופת בגב. סחבתי 16 קילו כל המירוץ. התיקים מלאים בכל מה שלקחנו איתנו למירוץ, שזה אומר בגדי חורף, בגדי קיץ, הכל עלינו בתיק. אם הבאתי פן - זה עליי, בייביליס - עליי. תיק איפור - עליי. כל מה שיש לי בחיים נמצא בתוך התיק הזה. רצנו עם זה כל הזמן, כי לא ידענו איפה נישן באותו יום. לגבי טלפונים - לא היו לנו. זה לא שהם היו אצל ההפקה, הם נשארו בארץ. הם לא טסו איתנו בכלל. הם היו כבויים אצל המשפחות שלנו. היינו בנתק מוחלט מהעולם".