"לא יודעת איך הגוף שלי עשה את הצעדים, אמרתי לעצמי 'רק אל תתעלפי'": אתמול (שני) 'עידנית', הלוא הם דנית גרינברג ועידן אטיאס עלו לרחבה של "רוקדים עם כוכבים" וביצעו ג'ייב מקפיץ במיוחד. זה היה מלא בגרוב וחיים, שמח וצבעוני, ומיד בתום הביצוע המנחה לוסי איוב אמרה: "איזה ג'ייב לוהט" - אבל גרינברג הרגישה אחרת. "היו לנו כמה פספוסים", אמרה בפנים חוששות ומסתבר שבאותם רגעים היא הייתה בסערת רגשות.
בבוקר שלאחר השידור, אושיית הרשת שיתפה את העוקבים שלה בקשיים שהיא מתמודדת איתם במהלך התקופה הזו. "קודם כל אני רוצה להודות על כל האהבה, הפירגונים והתמיכה, זה כל כך לא מובן מאליו בשבילי, זה כל כך חשוב לי בימים האלו", פתחה את דבריה והסבירה, "אני באמת עוברת איזשהו מסע מטלטל. 'רוקדים עם כוכבים' זה כל כך לא דומה שמה שחשבתי או ציפיתי שיהיה, זה מעביר אותי שיעור אחרי שיעור - והתמודדות כל פעם מחדש".
"אני רוצה לשתף שלא פשוט לי", המשיכה גרינברג, "המסע הזה כל כך מאתגר, לא חשבתי שהוא יהיה ככה. כל כך התרגשתי ורציתי לעשות את זה - וכשקיבלתי את שיחת הטלפון שהתקבלתי, שמחתי ואמרתי שהולך להיות פאן וזה כל כך שונה ממה שחשבתי שיהיה. ברור שיש רגעים של פאן, אבל מבחינתי יש הרבה יותר רגעים של לחץ, פחד, חוסר ביטחון - ביקורת עצמית. באמת לא פשוט לי, אני מרגישה שאני בתוך איזשהו אתגר שאני צריכה להצליח בו רק בשביל עצמי, ואני כל יום מתמודדת מחדש".
גרינברג תיארה התמודדות יומית ומורכבת במיוחד. "זה מסע שמפגיש אותי עם מקומות מאוד נמוכים, שאני לא נפגשת איתם ביום-יום שלי. בכל זאת, יצרתי לעצמי חיים נוחים עם סביבה טובה - והמקומות האלה לא מוכרים לי. זה ממש קשה לי, אני יצאתי מאזור הנוחות ואני כל הזמן מדברת כאן על יציאה מאזור הנוחות - שאם נחליף את הפחד בהתרגשות, בטוח יגיעו דברים טובים", היא אמרה.
"זו כל הזמן המנטרה שאני אמרתי לעצמי - וזה פשוט לא עבד לי, לא עובד", המשיכה, "הרגשתי שהגעתי לתוכנית הזאת עם ארגז כלים מאוד טוב, יתרונות מבחינה נפשית, כי ברגעי לחץ בחיים אני יודעת להרגיע את עצמי - וכאן פשוט שום דבר לא עובד לי. אני לא בן אדם שסובל מהתקפי חרדה באופן כללי, אולי היו לי אחד שניים בחיי, וגם מאוד קצרים וידעתי לצאת מהם, אבל בתקופה הזאת, התקפי החרדה נהיו בשגרה".
"זה קשה לי כי אני לא מצליחה לצאת מזה", שיתפה, "זה קורה בחזרות, זה קורה על הבמה, כמעט בכל סיטואציה שאני נמצאת בה בתהליך הזה – ומה שקרה בריקוד האחרון היה לי הכי קשה. התחיל לי התקף חרדה עוד יום קודם, בחזרות באולפן וכבר שם התחלתי להרגיש את התקף החרדה. אצלי זה מתבטא בדפיקות לב, שאם פיזית הלב היה יכול לצאת מהמקום, הוא היה יוצא. בזיעה, בבכי, רעידות - ב'אני לא יכולה לעשות את זה, רק רוצה שתבלע אותי האדמה'. אז הגעתי הביתה, ואמרתי: 'את חייבת להתאפס על עצמך, מחר הצילומים, את לא יכולה שזה יקרה לך על הבמה'".
ביום למחרת, גרינברג לדבריה קמה עם אנרגיה חיובית - ועשתה את כל מה שיכלה על מנת שהתקף החרדה ייעלם. "הייתי עם אוזניות ושמתי לעצמי שירים שאני אוהבת, ממש עשיתי נשימות וטכניקות של דפיקות על הגוף שאמורות לשחרר לחץ ולהוריד חרדה – והיינו הכי מוכנים בעולם. באנו לזה בשיא הביטחון, אהבתי ממש גם את הריקוד, את הלוק, את הכל", תיארה.
"רגע לפני העלייה לבמה, התחלתי להרגיש שאני לא בטוב, משהו קורה ואני לא מצליחה באמת - אבל אין מה לעשות, עוד רגע אנחנו עולים לבמה וחייבים לתת את השואו", המשיכה, "אז היינו על הבמה, הכל קרה מסביב, ההכרזה, הקהל, עידן הסתכל עליי וקלט שאני עוד רגע עומדת להתעלף. הרגשתי את הלב שלי עוד רגע יוצא מהמקום, ופשוט וכל הריקוד רק ניסיתי לא להתעלף, ליטרלי. לא יודעת איך הגוף שלי עשה את הצעדים, אין לי מושג. אמרתי לעצמי: 'רק אל תתעלפי".
אז היא התייחסה לאכזבה שהרגישה לאחר הביצוע. "עוד יותר התבאסתי מזה שאני אשכרה לא מצליחה להרגיע את עצמי, לא מצליחה לנצח את עצמי בתוך הסיטואציה, שכאילו מה כבר באתי לעשות? לרקוד ולעשות כיף. זה המשיך לעוד יומיים אחרי, סך הכל התקף החרדה הזה נמשך ארבעה ימים, לא ידעתי איך לצאת מהדבר הזה, ביטלתי חזרות. בסוף זה חלף ועבר, אבל הבאסה הזאת מעצמי שאני לא מצליחה לנצח את זה נשארה - והפחד שזה יקרה לי שוב נשאר".
לבסוף, גרינברג ניסתה להבין מה השיעור שהיא יכולה ללמוד מהתמודדות הזו. "לא הצלחתי למצוא את התשובה, היה ברור שאתחזק מזה, עד שראיתי את הפרק של אתמול. אמרתי: 'בואנה, אני לא מאמינה, אני נראית ממש סבבה יחסית למישהו שחווה את התקף החרדה הכי גדול שאולי היה לה. אני מחייכת שם, הכל קורה, אנחנו נראים סבבה, נראים חמוד, איך זה יכול להיות?', בתוך תוכי חוויתי חוויה כל כך קשה, כל כך לא נעימה, אבל מבחוץ זה בכלל לא נראה. שלא תטעו, הביקורות של השופטים זה לא מה שמפחיד אותי".
"כל חיי אני חיה תחת ביקורת, בחרתי במקצוע שהוא כל כולו ביקורת אחת גדולה", המשיכה, "זה באמת לא מה שמעניין אותי, רק רציתי לעשות פאן - ועצם זה שאני לא נהנית זאת הבאסה שלי. כשראיתי את הפרק הבנתי שזה לא כזה נורא כמו שחשבתי שזה, להיפך, אני ממש אוהבת את זה. יש מצב שהבנתי את השיעור: לא כל מה שקורה לך מבפנים זאת באמת הסיטואציה מבחוץ. ברור שלתת מקום לכל הרגשות והתחושות - אבל בסוף הן גם מגיעות ממקום מסוים, מחוסר ביטחון, של איך אני נראית, מה יקרה אם - אבל בתוצאה הסופית הכל בסדר, וגם אם לא הכל בסדר השד לא כזה נורא".