זה הבאלאנס הראשון שאני ראיתי ששחקן עולה גם עם אקדח טעון על הבמה. לא צעצוע.
"לא צעצוע", משיב דור הררי מאחורי הקלעים.
האקדח כל הזמן עליך?
"כל הזמן".
אקדח במערכה הראשונה, יודע כל חובב תיאטרון, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה. אבל אף אחד לא לקח בחשבון את האקדח הטעון שאיתו מגיע השחקן דור הררי כל ערב לאולם התיאטרון.
את ההחלטה להוציא רישיון לנשק קיבל דור לפני כמה שנים, אחרי שעבר ניסיון לינץ', שאליו עוד נגיע בהמשך - אבל בינתיים נשאלת השאלה איפה שמים את האקדח כשהלבוש של דור הררי ברוקדים עם כוכבים מסתכם בכמה פיסות בד זעירות וכמות נכבדת של פייטים.
זה מוזר שיום אחד אתה לובש מדים ויום אחד אתה לובש את הדבר הזה?
"אני בהדחקה של החיים, אחי. אני פשוט מביא את עצמי פיזית לאן שצריך, עושה מה שאומרים".
אז זאת המשימה עכשיו?
"כן".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אתה מתלבט? לך על זה, סתום"
אני יכול להניח שזאת הפעם הראשונה שאת רוקדת בחדר חזרות עם מישהו שיש לו אקדח?
"כן", עונה בת זוגו לריקוד ג'וליה שחר. "אני באופן אישי מאוד מאוד אוהבת אקדחים. מאוד, אני נהנית מזה. הוא כמובן לא מרשה לי לגעת בזה ולשחק בזה כמובן, כי זה אקדח, אבל אני מאוד נהנית מזה".
אז הצעד הבא זה אחרי רוקדים עם כוכבים זה רוקדים עם אקדחים?
ג'וליה: "רוקדים עם אקדחים, כן. זה יכול להיות מעניין".
רגע אחד אתה בחזית האש ומאז אתה חוזר פתאום לחדר החזרות. זה דיסוננס מאוד מאוד לא פשוט.
דור: "אני חצי מתכחש, אני חצי מנסה ליהנות מאוד, מנסה ליהנות מהכול, וחצי מתגעגע לצוות שלי".
לרוקדים עם כוכבים הגיע הררי אחרי שיצא להילחם בשבעה באוקטובר עם חבריו ליחידת מגלן - לא בדיוק המעבר המתבקש אחרי חודשים ארוכים, מורטי עצבים בחזית. זה בדיוק מה שהרגיש כשהגיעה ההצעה לרקוד צ'ה צ'ה צ'ה בשידור חי: "התייעצתי עם הצוות, כי תוך כדי ובין לבין אני חזרתי לשטח - שאלתי מי פה ראה רוקדים עם כוכבים, כולם מרימים את היד. וכולם שואלים 'אתה מתלבט אם לעשות את זה? הררי, סתום, לך על זה. בדוק'".
וג'וליה נזכרת: "הוא הגיע תשוש, הוא פיזית הגיע עם הבגדים מהמילואים, מלא אבק, מסריח, סליחה. אני גם שואלת אותו, אתה בסדר? והוא אומר לי 'אני בסדר', עם העיניים הכי עייפות שאולי ראיתי אי פעם על בן אדם, אני לא יודעת מה הוא ראה, אני לא יודעת באיזה מצב נפשי הוא חזר. שאלתי אותו, ישנת? 'כן, תשמעי, הנחתי את הקסדה ככה ומצאתי איזו תנוחה נוחה, והצלחתי לעצום עיניים'".
בעצם אני חושב על זה שרוקדים עם כוכבים בהרבה מובנים, כמו תוכניות אחרות, היא אסקפיזם בתקופה לא נורמלית. מצד שני דור ועוד כמה אנשים בתוך התוכנית הם ההוכחה שהאסקפיזם הוא לא תמיד עד הסוף.
יואב צפיר, במאי התוכנית, משיב: "זה ממש, אני חושב, מצרך חשוב ביותר בתקופה הזאת, שאנחנו מספקים אסקפיזם בתקופה הזאת. אנחנו אסקפיזם, חד-משמעית. זכינו שיהיה לנו גם את דור וגם את טל מורד, שהם שני לוחמים שהיו בעזה ממש עכשיו".
אם הם מגיעים לגמר ביחד טל ודור, אתה מבטיח לי דואט של שניהם?
צפיר: "וואו, זרקת רעיון".
הכוכבת שהאמינה בו מתחילת הדרך
עם או בלי צו שמונה, דור הררי מתמחה כבר שנים בתפקידי חיילים. בשנים האחרונות, הפך לאחד השחקנים המבטיחים בישראל. אל הבמה הגיע בלי חלומות גדולים: הוא חשב שבסוף בכלל תהיה לו קריירה ביטחונית. במשך שנים רקד ושיחק בתיאטרון בתפקידים קטנטנים מאחורי הכוכבים הגדולים. אחת מהן, שני כהן, הייתה זו שזיהתה את הפוטנציאל והכריחה אותו ללכת ללמוד משחק באופן רציני.
לך חייבים הכול, נכון?
"אני רשמתי אותו לבית הספר", עונה כהן. "הוא עשה את קטע הסטפס שלו, שכל הקהל היה מתעלף ממנו עם החיוך הזה הצידי, ואני עומדת בחוץ כי אני נכנסת אחר כך להשתחוות. ואז אני זוכרת איך יצאת לשמאל במה ותפסתי אותך, הדבקתי אותך לקוליסה כמעט, ואמרתי לך 'אתה מתחיל ללמוד משחק, נשמה'. והוא אמר לי 'לא יודע, שנייה, לא יודע אם זה הכיוון, אני לא יודע'. אמרתי לו 'זה הכיוון, וזה יקרה'".
מה צריך לדעת מי שיחקה את דור הררי בעונה הבאה של ארץ נהדרת?
"אולי המבטים, המבטים. גם אף אחד לא יכול לרקוד - אה, אולי מריאנו יכול לרקוד. וואו, אלה שני חברים באותה עונה, בקודמת הייתה לי רק את גיה באר גורביץ'". והררי מציע: "תצביעי חצי למריאנו וחצי ל...", וכהן משיבה: "בואו נגיד שאני מגייסת את כל המשפחה. אל תכניסו את זה, זה מסבך אותי".
בימים אלה הוא משחק ערב ערב בעיבוד הבימתי של בית ליסין לאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי, "בלוז לחופש הגדול". בישראל סיפור על חבורה צעירים ערב גיוסם לצבא, על רקע מלחמה, הוא תמיד סיפור רלוונטי - אבל אחרי שבעה באוקטובר כל רגע בטקסט נטען במשמעות מצמררת.
"מהרבה בחינות הלוואי, וזאת לא הייתה הצגה שאני חוזר אליה - הלוואי והייתי פשוט חוזר לאיזושהי הצגה קלילה, כיפית", הוא מודה. "יש לנו שיר לווייה שם - אנחנו מגיעים לקבר, וכולם חולקים כבוד אחרון. זה כאילו הזוי, אנחנו התחלנו לעבוד להצגה הזאת לפני המלחמה, ועכשיו יש טקסט בהצגה על 'ממוצע של 15 הרוגים לחודש'. אתה יודע, כשקראנו את המחזה הוא היה על מלחמת התשה".
"לא רוצה להיות הכי קטן"
קשה להאמין, אבל השחקן עם הביטחון העצמי, שמפלרטט עכשיו עם הקהל, היה בכלל ילד מבויש ונמוך שסבל מעיכוב התפתחותי: "יש איזה שיר - 'הילד הכי קטן בכיתה, הכי קטן בשיעור'. זה שיר עצוב, אחי, זה לא שיר שמח. אני לא רוצה להיות הכי קטן. אני רוצה להיות פשוט בסדר. אני לא רוצה להיות הכי גבוה. תן לי להיות בסדר".
איך אתה הבנת שאתה לא כמו כולם? שאתה לא נראה כמו כולם, לא מתפתח כמו כולם?
"בחטיבה, מתחילים להתפתח מינית. קודם הבנות - כולן נראו לפחות שני מטר. גם בנים - יש חבר'ה שהם עם זקן, כפרה, כבר מכיתה ה', יש את אלה שבאמצע, ואני היחיד שלא".
התחלת עם בנות?
"לא".
למה?
"פחד אלוהים. מי מתקרב לבנות? השתגעת? הדחייה - אלוהים, אני לא אוכל לעמוד בזה. אני לא הייתי יוצא עם עצמי".
לקראת הגיוס לצבא, קיבל זריקות שיאיצו את השעון הביולוגי. מהר מאוד הדביק את הפער, והתפתח לא רע בכלל. בשנים האחרונות, הררי הוא הכול - רק לא הילד הכחוש והמבוהל שהיה בצעירותו. בחודשים האחרונים גם הפך לאחד הרווקים המבוקשים בישראל.
זו סגירת מעגל לא רעה עם הילד שלא ניגש לאף בחורה כי הוא פחד שהיא תדחה אותו.
"יש איזה יצר נקמה קל".
בכל הבנות שלא רצו?
"גם. בבת אחת ספציפית שלא רצתה".
אתה רוצה לספר עליה? אם היא צופה בנו במקרה?
"אני חושב שגם היא לא התכוונה, אבל היא די היתלה בי. היא פשוט הוליכה אותי שולל ויצרה את הרושם המאוד מובהק שמשהו יכול לקרות. כן, דור בן ה-16 קצת מבסוט עכשיו".
"זה היה שברון לב"
בתקופה האחרונה הוא כבר לא ישן באלכסון. יש לו זוגיות טרייה אחרי שנים ארוכות שלא נתן לעצמו להתאהב. לקח לו לא מעט זמן להתגבר על האקסית המיתולוגית ניב סולטן: הם הכירו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, היו יחד שנתיים עד שזה נגמר בלב שבור: "החוויה שלי עם ניב עזרה לי להבין המון, המון, המון. היא גם נתנה בשבילי המון. והייתה שם גם זוגיות שהייתה לה את העליות שלה, את המורדות שלה, אבל גיליתי כמה הלב שלי יכול להיפתח".
זה היה שברון לב שלקח לך הרבה מאוד זמן להשתחרר ממנו.
"כן, אז זה היה שברון לב ובעצם אמרתי - אני לא רוצה להיות אחראי על רגשות יותר לזמן הקרוב, והייתי כמה שנים טובות רווק".
כשהוא לא רוקד או משחק, הוא שר, מלחין את כל מה שעובר עליו. בשירים שלו הוא מטפל בכל מה שעובר עליו - משברונות הלב ועד המראות הקשים שחווה במהלך שירותו הצבאי כלוחם וכאיש מילואים בשבעה באוקטובר.
"בזמן האחרון מי אני? אני לא יודע / מהטירוף והשיגעון אני חוזר אליה / אבל בזמן האחרון שמרתי על כולם רק לא עליה /
מתוך שיר שכתב דור הררי
אני לא פה ואני לא שם /
חוזר לעיר מסוף העולם"
"כל הניסיון פה הוא להביא את החוויה הזאת של לחזור מהמילואים וזוגיות שפשוט התפרקה", הוא מסביר - ומספר גם על הפחד בשדה הקרב: "יש איזו דריכות כזאת של הגוף אז המוח קצת נכבה, אתה יודע - יש פחד למות או יותר גרוע, שחבר שלך יקרה לו משהו".
איך מתבטא פחד כזה?
"אמרתי לאנשים שחשובים לי שאני אוהב אותם, אמרתי להם את זה מספיק".
תוך כדי? מתקשרים?
"הפעם לא. בצוק איתן - אימא שלי תראה את זה עכשיו - ביקשו מאיתנו להכין מכתבים כאלה שבעצם מעולם לא הגיע ליעד".
למקרה שאני אמות?
"כן".
מה כותבים?
"אימא אני אוהב אותך, אבא אני אוהב אותך, גילי ונטע האחים שלי אני אוהב אתכם איזה כיף היה. וכשתעלו לקבר שלי שימו איזה ביג-מק, איזה רמקול JBL כזה של מוזיקה, מקלות תופים".
"זוכר כמה נבהלתי מעצמי"
מצוק איתן דור חזר בחיים אבל החוויות המורכבות משם נשארו איתו הרבה אחרי. "לאט לאט התחילו כל מיני סממנים - לא ישן, וחוויה דיכאונית כזאת והרבה מאוד עצבים שלפעמים התפרצו לי באלימות. הייתה לי סיטואציה לא נעימה - פשוט מישהו עצבן אותי, הוא לא עשה כלום, פשוט עצבן אותי אז פשוט שחררתי בוקס לארון החשמל לידינו באמצע ההצגה. הדבר שאני הכי זוכר מזה זה כמה נבהלתי מעצמי".
ואז אתה מבין שיש לך בעיה?
"אני מבין שמשהו קורה ואז אני הולך לספר שלי והוא מספר אותי והוא שואל אותי 'חטפת מכה בראש?' אני אומר לא והוא מראה לי 'יש לך קרחת'. הוא בעצם גילה לי שיש כזה דבר, קרחת סטרס או נשירה של סטרס. הדבר הראשון שעשיתי זה להתחיל טיפול".
אתה פוסט-טראומטי אבל לא חשבת פעמיים כשקראו לך.
"כי זה לא אירוע רגיל, כן".
זה חזר?
"כשירדנו מצו שמונה היה לי את החלומות האלה הקבועים - האנשים שאני הכי אוהב בעולם מפוצלחים לי מול הפנים, וזה שאני לא מתפקד..."
איך חוזרים לישון אחר כך?
"לא כל כך חוזרים לישון".
מה, היום מתחיל בארבע?
"כן, לפעמים שלוש".
לילות לבנים?
"כן. אוף... יש פה מלא דברים שאני חושב על ההורים שלי, הם יראו את זה עכשיו בפעם הראשונה"
ויופתעו?
"אני חושב שהם יופתעו. אני אגיד ככה - אם יופתעו, סימן שאני מסתיר ממש טוב ואז אני אהיה מרוצה מזה לפחות, או שהם יודעים והם רואים אותי ואז אני לא שחקן טוב כמו שחשבתי".
"אם הסכין תבוא, נגמר הסיפור שלי"
על החיים אחרי 7 באוקטובר הוא מספר: "בהתחלה בשטח הייתה בהלה והכול לא ברור, ואתה לא יודע מאיפה יצוץ לך מחבל, ובעורף היו נורא חזקים. מהר מאוד זה התהפך - היינו עמוק בתוך הצו שמונה, היה לנו את הטרנזיסטור של הרדיו אז אני שומע כל שעה עגולה. ואז באחת הכותרות היא מדברת על פגרה, על אלוהים יודע מה - אנשים נלחמים על הזכות שלנו לחיות על האדמה הזאת, עד כדי כך פשוט. זה כל כך כואב שזה כל כך מהר נשכח - מה, אתם התחרפנתם? אתם לא קולטים מה קרה הרגע?"
אז מה האנשים בממשלה לא מבינים?
"את העם הזה".
האקדח מהמערכה הראשונה עדיין טעון, וגם מאחורי ההחלטה לשאת נשק יש סיפור לא פשוט. "בשומר חומות נסעתי עם האופניים ליפו לחבר, הייתה לנו פגישה. רכב, ואן לבן, חתך אותי וכמעט הוריד אותי. אז תוך כדי שאני נוסע שחררתי לו צעקה, כזה 'וואלה, יופי', משהו כזה. הוא עצר ופשוט הצמיד אותי למדרכה לגובה ברך, ופשוט פורקים חמישה חבר'ה ומקיפים אותי. לא יודע מאיפה, אבל אם הסכין הזאת תבוא נגמר הסיפור שלי, אין לי סיכוי מול חמישה אנשים".
חשבת שהולכים לעשות עליך לינץ'?
"כן, הם פשוט דוחפים אותי ויורקים עליי ומקללים אותי בערבית. פשוט הצלחתי לשדר מספיק בהלה - לא הייתי צריך להתאמץ בשביל זה - וחוסר אונים. התחלתי להוציא אז רישיון לנשק ועצרתי את זה באמצע כי לא רציתי לחיות חיים שבהם אני נושא נשק, ואז שבעה באוקטובר מגיע".
"הקפצה? התיק מוכן, זה מעל הכול"
עכשיו הוא בעיקר רוצה לרקוד ואם אפשר, יהיה נחמד גם לנצח - או לפחות לקבל חיקוי בעונה הבאה של ארץ נהדרת.
אפשר להגיד שסידרתי לעשות לך חיקוי לעונה הבאה?
"לא, את זה אי אפשר לחקות", עונה מריאנו אידלמן מאחורי הקלעים. "אי אפשר זה כי זה בלתי ניתן לחיקוי, בלתי חקי".
אתה מפרגן לו ניצחון?
מריאנו: "כל הזמן, מהרגע הראשון שראיתי אותו".
אתה לוקח בחשבון את האפשרות שעכשיו כשאתה, בשלבים המתקדמים של רוקדים עם כוכבים, יגיע שוב צו שמונה?
דור: "כן".
כן? כאילו מה, אתה עם טלפון פתוח? אתה דרוך?
דור: "כבר קרה לי שהוקפצתי ככה, שנייה לפני. התיק מוכן. זה יהיה מאוד מבאס בשלב הזה, ממש, כי עבדנו קשה - אבל נראה לי שזה די ברור, לא? הצוות והחברים שלי ולקפוץ זה מעל הכול".
רבע הגמר של רוקדים עם כוכבים ישודר בקשת 12ביום ראשון. ההצגה בלוז לחופש הגדול מוצגת בימים אלה בבית ליסין.
תחקיר: מאי פכט