כשאליאב זוהר פרץ לתודעה הציבורית, הייתה לו אישה אחת בראש: מיכל. זה גם היה השיר ששם אותו על המפה, וכמי שסומן מהרגע הראשון לזכות ב"הכוכב הבא". מאז חלפו השנים, אליאב התבגר והתגבר, הכיר את ספיר - ואחרי שפורסם לראשונה ב-mako כי השניים במערכת יחסים, והזמר אף הצהיר בריאיון מיוחד ל-mako סלבס כי הוא בדרך למסד את היחסים, השניים התארסו.
היום (שישי), הזוג הגיע ל"גלית ואילנית" וחשף את הרגע שהתאהבו זה בזו על אדמת אומן, איך יוצרים דווקא כשמאושרים וכיצד ספיר מתמודדת כשקוראים לה מיכל ברחוב. "זה לא מעצבן אותי, אני מפרגנת לאליאב", אמרה.
לפעמים דווקא אליאב יכול להרגיש נבוך.
"אני רגיל לזה אבל נבוך בשבילה. גם כשאומרים לה את זה היא ישר מציעה לצלם תמונה איתי אם מבקשים. היא סופר נחמדה לכולם, מעריך אותה. הפסקתי עם שירים עם שמות, ברחוב חצי קוראים לי 'מיכל' וחצי בשם שלי".
אומנים אומרים שיצירה מגיעה מכאב גדול, איך יוצרים כשמבסוטים מהחיים?
"יש אלבום וסינגלים לפני שהכרתי את ספיר, אז יש עוד הרבה כאב בדרך. יש עוד לפחות 15 שירים של כאב בדרך. חבר טוב, שולי רנד, אמר לי שישב פעם עם בחור שאמר לו שיש בנו מצבור של כאב שיכול להספיק ל-20 גלגולי חיים. והכי חשוב, היא תלמד אותי לכתוב שירים שמחים סוף-סוף".
איך הוא הציע?
מסיקה: "נסענו ל'סטאיי' בתל אביב, רצינו לעשות ערב בילויים. הוא ישב איתי, שר לי במרפסת. זה שגרתי מבחינתי, אני מאוד אוהבת שהוא עושה את זה. כשהוא הציע רעדנו שנינו, בכינו".
זוהר: "לא ידעתי איפה אני מחביא את היהלום. אמרתי שאשים את הקייס של הגיטרה לכיוון ים ותוך כדי שאני מנגן אשלוף את זה. היא לא עיכלה, זו הייתה התרגשות לא פחות גדולה מלזכות בגמר 'הכוכב הבא'. רעדתי, הייתי בכזו רמה של התרגשות שלא הייתי בחיים שלי. היא אמרה לי שהיא שונאת את ההצעות הגדולות האלה, דיברנו על זה שאנחנו הולכים לחיות ביחד והיא אמרה שהחלום שלה זה רק אני והיא לבד".
את השיר ששרת לה בהצעה קיבלת בטיימינג מיוחד.
"זה שיר מתוך פרויקט של שמוליק נויפלד, 'המשקפיים של נויפלד'. שמוליק השמיע לי הרבה שירים שאני אמור להתחבר אליהם כאדם מלנכולי. פתאום, בשיא התכנון להציע נישואים לספיר הוא השמיע לי את השיר הזה, שהוא שיר סופר אופטימי ולא קשור אליי בשום צורה. זה הרגיש לי כל כך נכון, כמו מסר מהעתיד לבוא, איך נבנה את הבית ונהיה מאושרים ביחד. תפס לי את הלב בטירוף".
ובמורכבות החיים ששמורה לנו הישראלים, השמחה האישית מתערבבת עם הקושי הלאומי. זוהר שיתף במפגשים הלא פשוטים עם פצועים ולוחמים בתשעת החודשים האחרונים. "צריך לפתח הסתגלות מסוימת למפגש. בהתחלה כשהייתי עושה את זה, עשיתי הכל מפוצל אבל אז הבנתי שאני צריך יום בית חולים ויום חיילים. כשאתה הולך לבית החולים אתה רואה פצועים ונשבר, זה ממוטט מנטלית וקורע את הלב. בבסיס היינו ממש בתוך עזה ונדהמתי מהאטרף של החיילים, הם במורל מטורף. באתי לחזק ויצאתי מחוזק".
ספיר, כשהוא מגיע הביתה מבתי חולים והתפרקות של הנפש, איך את אוספת אותו?
"אני מאוד נותנת ספייס והוא זקוק לחיבוק. אני נותנת חום ואהבה, חיבוק חם".
יש זמן לארגן חתונה?
"יש לנו את אדם סרור שמפיק לנו את החתונה, חבר טוב. הוא דואג לעשות את הכל מהכל שלא יהיו לנו דאגות. חשבתי שאולי אני לא צריך מפיק ושאוכל לעשות את זה לבד, אבל זה סיוט הדבר הזה. יהיו הרבה אורחים, באזור האלפיים. לי ולספיר אין הרבה, אולי מאתיים מכל צד, זה בעיקר של ההורים".
אליאב, הייתם ביחד באומן.
"התאהבנו באומן. הכרנו הרבה לפני, ואבא שלי אמר שנביא אותה לאומן איתנו בראש חודש אלול. הוא לוחץ בקטע של זוגיות והבאתי אותה. ראיתי איך היא מתייחסת למשפחה שלי, את החיבור שלה לקדוש ברוך הוא. ברגע הזה, מעבר לאהבה העצומה, ידעתי שהיא תהיה האמא של הילדים שלי. שם זו הייתה הפעם הראשונה שאמרתי 'אני אוהב אותך'. זה המשפט שהכי פחדתי להגיד בחיים שלי, בעיקר אחרי 'הכוכב' שהיה לי קושי באמון עם נשים ולסמוך מי אוהבת אותי או מי רוצה את אליאב זוהר. פחדתי מהמילה הזו ובאומן אמרתי לה, שנינו בכינו. זה היה הכי מרגש בעולם".