מעצבת האופנה ספיר אביסרור, שזכורה גם בזכות השתתפותה ב"המטבח המנצח" ובתוכנית "איט גירלס", צברה לעצמה קהל עוקבים ועוקבות נאמן באינסטגרם, שלו היא מקפידה להגיד כל מה שהיא חושבת, ללא פילטרים. בתחילת השבוע היא העלתה סטורי שבו היא דיברה על החרדה התמידית סביב המלחמה בישראל מאז 7 באוקטובר ועל הקושי האישי שלה בעקבות המצב. אביסרור גם הודתה על כך שחוששת מנוכחותם של פועלים ערבים בסביבת הגן של ילדיה.
כעת תפסנו אותה לריאיון מיוחד בקניון עזריאלי מול הים באילת, שספיר היא חלק מנבחרת המשפיענים של הרשת, וניסינו להבין מה הביא אותה לשתף בתחושות הקשות, מה באמת עובר עליה מאז אותה שבת קשה והאם היא לא חששה להביע את דעתה באינסטגרם בידיעה שאולי היא תקבל עליה ביקורת?
צילום: נויה חסון
שיתפת לאחרונה סטורי על המציאות המורכבת במדינה שאת חווה כמו כל אזרח בעצם. למה הרגשת צורך לשתף?
"היה לי מלא מה להגיד, לא היה לי עם מי לדבר באותו רגע, אז אמרתי, 'או שאני פותחת סטורי או שאני שומרת לעצמי בלב'. אז פתחתי סטורי ופשוט דיברתי על כל מה שאני מרגישה. קמתי ביום ממש קשה, הרגשתי שאין אותי יותר, אני מתפוצצת עוד דקה".
מה מבחינתך הקושי הכי גדול שאת חווה בתקופה הזו?
"כולנו יודעים מה המציאות, אנחנו יודעים שיש חטופים, אנחנו חיים את זה כל הזמן, ופתאום כל דבר אחר בחיים שלי כאילו התגבר לרמת עצבים מאוד גבוהה. אני מתעצבנת מדברים שלא הייתי מתעצבנת מהם. כל דבר קטן פשוט מוציא אותי מדעתי - העבודה, הילדים, אני לא אני. ותוך כדי השיחה בסטורי הבנתי שאני כל הזמן בפחד, אני כל שנייה חושבת, 'מה אם יהיה פיגוע, אם יבוא מחבל'. פלוס הידיעות שאנחנו כל הזמן מקבלים בחדשות – כל זה פשוט הגביר אצלי את כל הרגשות האחרים שלא קשורים למלחמה. ופתאום הבנתי שאני בחרדה תמידית, הדופק שלי כל הזמן גבוה, אני כל הזמן עצבנית, אני לא אני".
ואילו תגובות קיבלת על השיתוף הזה?
"מלא בנות ממש הזדהו איתי. הרבה אמהות לילדים שהזדהו איתי על החרדה הזו לילדים. זה אחד הקשים, את כל הזמן חושבת מה יהיה, מה יהיה אם תרדי לגינה, אם תלכי לקניון. זה קשה, אני מתה שזה יעבור כבר. אני חושבת שזו צלקת שלא תעבור, אני מקווה שאני טועה".
עכשיו שיצאת ליומיים עבודה – היה חשש להשאיר את הילדים לבד?
"ברור. אנחנו עומדים במקום ומחכים שמשהו יקרה בצפון. ואנחנו בסוג של שעון מתקתק, אז כל דבר שאת עושה את חושבת, 'אם יקרה משהו בצפון עכשיו שאני לא נמצאת?', את מבינה כמה זה מנהל אותנו? אני יוצאת עם בעלי בערב אז אני מדברת עם הבייביסיטר ומסבירה לה מה יקרה אם תהיה אזעקה והיא תצטרך להעביר את הילדים לממ"ד. זה נהיה כמו מחשבות טורדניות בתוך הראש. כשיש ילדים את כבר לא אחראית רק על עצמך, את אחראית על עוד שני ילדים קטנים. זה קשה".
אמרת שאת חוששת מעובדים ערבים שעובדים ליד הגן של הילדים שלך - יש אנשים שיכולים לומר שאת מכלילה.
"אני לא מתביישת להגיד שאני מפחדת שעובדים ערבים מול הגן של הבן שלי. אני לא מכלילה את כל הערבים, אני הולכת לקופת חולים ויכול להיות שהאחות שעשתה לי בדיקת דם היא ערבייה והכל בסדר ומקובל וסבבה, אבל יש פועלים ערבים שמגיעים מאזורים-לא אזורים, וראינו מה קרה בכמה אתרי בנייה במדינת ישראל. אז אני מודעת למצב".
לאחרונה יש התפתחויות לגבי חוק הגיוס. מה את חושבת על זה?
"אני חושבת שכולם כולל כולם, כל מי שדורך על האדמה שלנו צריך לקחת חלק בלשמור על המדינה. אני מאמינה באלוהים, אבל אחרי מה שקרה בשנה הזו – צריך עוד אנשים בצבא. אנחנו כאן במדינה הזו וצריך לעבוד קשה כדי שזה יישאר ככה. אז לתת כמה חודשים, כמה שנים מהחיים שלך לטובת זה - אני חושבת שזו חובה. משפחות נהרסות, מאות משפחות, כמה משפחות נהרסו כדי לשמור עליי ועל הילדים שלי? איך אפשר לא לעזור גם?".
