מהרגע שבו "המירוץ למיליון" הוזנק, אסתי ואיציק סוקולובסקי הציגו זוגיות מעוררת השראה. בשיא הפריים טיים, השנים הראו מהי זוגיות אוהבת ואמיצה שיודעת להתמודד גם עם משברים, לעבור אותם ולהמשיך הלאה בצורה בריאה - אבל שלא תטעו, הם לא ניסו לייפות את התמונה.
כולנו זוכרים את הנקודה בה שאר הזוגות פגשו את קרובי משפחתם בדרום קוריאה, והם הגיעו דווקא עם חבריהם הטובים - מפגש שהציף תחושות לא פשוטות אצל בני הזוג החרדים, אך גם איתם התמודדו בצורה מעוררת השראה. כעת, אסתי משתפת בריאיון על הרגעים המורכבים איתם התמודדו כמשפחה לאורך הדרך וחושפת התמודדות רפואית מורכבת - באירוע שערכה חברת ברימאג, הייבואנית הרשמית של lg להשקת מוצרים חכמים.
אמרתם שהבאתם את החברים בגלל שהמשפחות פחות אהבו את ההשתתפות שלכם.
"אמא שלי דווקא נהנית מאוד מלראות את הקטעים של אסתי ואיציק, היא רואה רק את הקטעים האלו, אני חותכת ושולחת לה - אבל המשפחה של איציק פחות רואה. אנחנו מאוד מכבדים את המקום, מכבדים את עצמנו ומכבדים אותם, לכל אחד יש אפשרות בחירה. אנחנו גם מאוד ראליים, אני לא יכולה להגיד שזה היה מאכזב, אבל אם מישהו מהמשפחה שלנו היה מגיע יש מצב שהייתי מתעלפת".
צילום: נויה חסון
למה הם לא מעוניינים לראות?
"הם לא רואים טלוויזיה בלי שום קשר, אין להם בקושי מייל - אין להם את הדברים האלו, הם לא בעולם הזה. אני מעריכה אנשים שמצליחים לחיות ככה והם רגועים".
יצא להם להיות אתכם בסיטואציות בחוץ - בהן הם ראו את כמות האהבה?
"אחותי, אין לה אפילו וואטסאפ, היא מתכתבת איתי במיילים - והיא הייתה בהלם. היא לא הבינה כי היא לא רואה את התוכנית, ואמרה לי: 'וואו, עד כדי כך?', מצד אחד היא נחשפת ומצד שני אין לה מושג על מה. יש לי גם את האחים שכן רואים, אז אנחנו ממש בסדר עם זה".
במהלך התוכנית, אסתי ואיציק שיתפו בפתיחות במשבר משפחתי שטלטל את חייהם ואת הזוגיות שלהם. השניים סיפרו כי כשבתם הבכורה הדר הייתה בת ארבע וחצי היא חלתה בסרטן ודיברו על התהליך שעברו: רגע הגילוי הקשה מנשוא, הטיפולים והכוח שקיבלו כזוג מהתמודדות הקשה.
הבת שלכם בריאה היום, אמרתם לה מראש שאתם הולכים לחשוף את זה מול המצלמות?
"שאלנו אותה - לא אכפת לה, היא בעצמה משתפת כשמדברים איתה. אנחנו מעלים את המודעות לשתף כי אנחנו גם ככה חווים טראומה מעצם זה שאנחנו שומרים דברים בפנים. אמרתי שהדבר הראשון שאני אעשה זה לשתף. לא עשינו שום דבר רע בזה שהילדה שלי חולה בסרטן ואם יש תוכן שבעזרתו אנחנו יכולים לעזור לאנשים אחרים להגיד 'תעזרו לנו, אנחנו צריכים את התפילות שלכם, את העזרה עם הילדים', מיליון ואחד דברים כי באיזשהו מקום אנחנו משותקים כשמטפלים במחלה, אין סיכוי שלא נעשה את זה".
נראה שזה לא הנס היחיד שהיה במשפחה בתקופה הזאת. גם לך היה סיפור לא פשוט כשהיית בהיריון איתה.
"כשהייתי בהיריון עם הדר היו לי שני גידולים נדירים בשחלה, שהיו על הגבול והיו יכולים להפוך לסרטניים בכל רגע. לא ידענו מה לעשות, חיכינו עד לחודש מסוים שבו מותר עדיין לעשות ניתוחים בהיריון – וניתחו אותי. הייתי צריכה לחתום שהילדה שלי, הדר, תיפול או יקרה משהו, כי לא ידענו באמת את ההשלכות - אבל זה היה חיים ומוות, היינו צריכים לעשות את זה בזמן ההיריון. אז לקראת חודש חמישי עברתי ניתוח. כשזה קרה להדר, הרגשתי באיזשהו מקום שזה עבר דרך הדם שלי, הרבה אשמה, הרי הייתה לה לוקמיה, אבל הרופא צחק עליי, אמר לי 'את יודעת כמה ילדים חולים בלוקמיה?', אז באיזשהו מקום שחררתי, אבל לקח לי הרבה זמן להבין שזה לא באשמתי".
את בעצם אומרת שאת הרגשת שאת אחראית למצב בגלל שלך היה מצב רפואי לא פשוט?
"כן כי היא גדלה בתוך הבטן שלי, היא הייתה חלק מזה - והיא קיבלה סרטן בדם. אבל איששו שאין שום קשר לזה. אבל זה לוקח זמן כי האינסטינקט הראשוני הוא להאשים את עצמך. היום כשאני מסתכלת על זה אני אומרת 'במה יכולתי להאשים את עצמי? גם בזה לא בחרתי'. במבט לאחור אני מסתכלת ואומרת 'כל הדברים האלו שעברתי, בסוף גרמו לי לגדול'".
לא חששת שהניתוח חלילה יגרום לזה שלא תוכלי להרות יותר?
"אמרו לי שאם יצטרכו חס וחלילה להוציא את השחלות, אז סביר להניח שלא. מה אעשה? אני עושה מקסימום השתדלות ואם זה מה שקיבלתי אז אני אסתפק. אבל ברוך השם, אני חיה איתו, אין יום שאני לא קמה איתו ואין יום שאני לא הולכת איתו לישון. סמכתי עליו, אני הולכת איתו יד ביד, ואמרתי: 'אני את ההשתדלות שלי כבן אדם עושה, מעבר לזה זה לא שלי'".
חוץ מגורם רפואי, לפני ההליך הכירורגי התייעצת עם רב?
"בטח, דבר ראשון ניגשנו לרב פירר. אמרו לנו 'תקשיבו לרופאים, החיים שלך הם הדבר הראשון - הילד עוד לא נולד, זה עדיין עובר'. אין רב שלא אמר לנו לעשות, כי החיים קודמים להכל, אם אני לא אחיה איך אני יכולה להרות ולגדל?".