משתתפת "המירוץ למיליון", ענבר בן עטיה, לא חשבה פעמיים לפני שפרסמה השבוע תמונות ישנות שלה, כשהיא נראית מעט אחרת - בלי הבלונד וסימני ההיכר שלה היום. ענבר צחקה על עצמה ועל הסטייל שלה מאותה תקופה וגם הדוד שלה, אבישי רגב, שמתחרה איתה במירוץ, צחק: "זו אחיינית שלי או דודה שלי? ענבר עד עכשיו לא מבינה למה לא הסכמתי שהיא תהיה שושבינה. אני עוד בטראומה, גם האורחים בטראומה".
אלא ששעות אחרי פרסום התמונות ובעקבות תגובות שקיבלה, הוצפה ענבר בתחושות מימי בית הספר, כשהתמודדה עם בעיות משקל וספגה הערות שפגעו בה מאוד. בסדרת סטוריז חשפה לראשונה את ההתמודדות שלה עם סוגיית המשקל שנמשכת עד עצם היום הזה. "קמתי היום קצת לא בטוב", פתחה ענבר, "כולכם הספקתם לראות את התמונות שלי בתור ילדה. אני חייבת פעם אחת לעצור ולדבר על זה בהרחבה".
"אף פעם לא הייתי הילדה הרזה, הקטנה, הנעלמת, זאת שבדיוק במידה שהיא צריכה להיות", תיארה ענבר, "מאז שאמא ילדה אותי, תמיד הייתי 'מעל האחוזון', כמו שהרופאה שלי הייתה אומרת. הייתי באה לרופאה כי כאבו לי האוזניים, הייתי צריכה שהיא תבדוק אותי, והרופאה הייתה מעלה אותי על משקל ואומרת לי: 'אוי ואבוי, את שוב מעל האחוזון'. זה משהו שתמיד ליווה אותי, מאז שאני זוכרת את עצמי".
"בתור ילדה מאוד אהבתי את עצמי. הייתי מלאה בביטחון. לבשתי מה שאני רוצה, התאפרתי מוגזם מאוד. 100% אהבה עצמית. זה אף פעם לא הפריע לבריאות, לא הרגשתי שזה פוגע בי. בכיתה ז', ילד אחד אמר לי: 'תסתמי את הפה, יא שמנה'. אני ממש זוכרת את המשפט הזה. זו הייתה כאפה למציאות. ברגע שהוא אמר לי את זה חזרתי הביתה, בדמעות. פעם ראשונה שמישהו הצליח להשפיל את ענבר, לגעת בנקודה שמפריעה לענבר. המלחמה שלי בגוף ובנראות שלי התחילה באותו יום".
"התחלתי לעשות כושר והייתי אצל דיאטנית שבנתה לי תפריט וליוותה אותי. אמרתי לאמא שלי: אמא, אני הולכת להיות רזה. לא משנה מה, לא יקראו לי שמנה יותר. זה לא יעבור על סדר היום. זה לא הגיוני. מאותו יום ועד היום, כשאני בת 25, אני תמיד מלווה במישהו שמקפיד איתי על תפריט, מישהו שמאמן אותי. אני נלחמת בזה, אוכלת חסות, אוכלת מסודר, מכירה את כל התפריטים. אין דיאטה שלא ניסיתי, אין דבר שלא עשיתי, אין מלחמה שלא נלחמתי".
ענבר הודתה שזו הפעם הראשונה שהיא מדברת על הנושא הרגיש הזה בפתיחות כזו: "אני מספרת לכם את זה עם דמעות בעיניים. אני לא מאמינה שאני מדברת על זה ככה. אני חושבת שגם עם הקרובים אליי ביותר אף פעם לא פתחתי את זה, אף פעם לא דיברתי את זה, כי זה תמיד היה 'ענבר הייתה ילדה שמנה, עשתה שינוי ואיזה כיף, הצליח לה'. כמו שכתבתם לי בתגובות, 'עשית את המהפך עם אורנה דץ'. נכון, עשיתי מהפך, אבל זה לא היה פשוט. זה לא היה בקלי קלות: 'בואי נצבע את השיער לבלונד, בואי נעשה קצת שפתיים, בואי נרד קצת במשקל, בואי נאהב את עצמנו'. זו עבודה קשה, זה גם הרבה במוח, בלב ובתחושות".
לדברי ענבר, מאז ש"המירוץ למיליון" עלתה לאוויר היא מתקשה להקפיד על אורח החיים שסיגלה לעצמה: "זו טלטלה. פתאום רואים אותי, מכירים אותי, אני חשופה. אני מקבלת כל כך הרבה הודעות על הנראות ועליי בתור בן אדם. כל אחד מגיב לזה אחרת. בחודשיים האלה שהתוכנית באוויר ברחתי למתוק, לשטויות, לנשנושים, לבצקים. היום בבוקר קמתי גמורה, הגעתי למאמן, בכיתי והתפרקתי. הוצאתי את כל מה שהיה לי. פתאום אני מסתכלת במראה ולא אוהבת, לא שלמה. כל בחורה יודעת שתמיד יש לה דברים עם עצמה. את יכולה להיות הכי מושלמת בעולם, כולם יגידו לך את זה, ועדיין בראש שלך תהיה המחשבה שאולי את לא נראית טוב ויש מה לשפר ולשנות".
"אני תמיד אומרת: מה שלא טוב אפשר לתקן. תתקנו, תעשו. זאת הגישה שלי. אני חוזרת לאיפוס. יש לי את התזונאי שלי, המאמן שלי. אני יודעת מה אני צריכה לעשות ואני נכנסת לזה בכל הכוח. אין הנחות, אין ויתורים. תמיד ילווה אותי הילד הזה שאמר 'סתמי את הפה, יא שמנה'. בא לי שאותו ילד יסתכל עליי ויגיד לי: 'וואי, ענבר, אמרתי לך את זה אז, אבל היום אני יכול להגיד שאת לא'. אני בטוחה שיש להרבה מכן את הילד הזה - ואנחנו הולכות לנצח אותו ביחד עכשיו".