לפני כשבועיים רוני שינקמן חוותה את הסיוט של כל הורה. בנה מיכאל (מייקי) בן השנה ושמונה חודשים טבע בבריכה כשהמשפחה בילתה אצל חברים בשישי. לא עברו כמה שניות ורוני קלטה את שאירע, בעלה ברק זינק מיד למים, שלף את מייקי הקטן - וביצע בו החייאה שהצילה את חייו.
האירוע שיכול היה להסתיים באסון נגמר אחרת לגמרי הודות לטיפול של ברק. היום (ראשון) רוני וברק התייצבו באירוע השקת שיתוף הפעולה של Wolt ומד"א, במסגרתה יוכשרו שליחי Wolt למתן סיוע ראשוני ועזרה ראשונה בשטח. תפסנו אותם לריאיון על הסיפור האישי והטרי שלהם, ושמענו מהם איך הם התמודדו עם המקרה - ומה המסר שלהם להורים אחרים.
צילום: נויה חסון
לאחרונה שיתפת על מקרה לא פשוט שקרה עם הבן שלך, ספרי לנו מה בדיוק היה שם.
"היינו בבריכה של חברים, אחרי שהבן שלנו כבר יצא מהמים וחיכינו לאוכל הוא ברח לנו מתחת לידיים ונפל למים. אחרי פחות מדקה שמנו לב לזה, קפצתי ושאלתי איפה הוא. ראיתי אותו במים, וברק קפץ למשימה, שלף אותו משם - וביצע בו החייאה".
מי ידע לבצע את ההחייאה בשטח?
ברק: "למען האמת כולנו, עשינו את ההכשרה כבר פעמיים, ברגע שהילדים שלנו נולדו".
איך את תפקדת כאמא ברגעים כאלה?
"האמת שבדרך כלל אני מאופקת ומצליחה לשמור על קור רוח, וכזוג אנחנו מאוד יודעים לתפעל ולתפקד, אבל ברור שאת לא משערת לעצמך מה יקרה אם תחווי דבר כזה. ברק עשה את הכל בזמן אמת, אני פחות הייתי רלוונטית לסיטואציה ובעיקר התפללתי".
מי היה איתך באותם רגעים?
"משפחה וחברים. היינו עם מירי לב, שהייתה הדולה שלי והיא גם אחות, במזל היא הייתה שם גם באירוע ותפעלה את השיחה עם מד"א והסבירה להם בדיוק מה צריך. הם היו איתנו על הקו לאורך כל הזמן עד שהם הגיעו בעצמם".
איך הבן שלך היום?
רוני: "הוא לא זוכר שזה קרה. הוא כבר אחרי זה, אנחנו עדיין לא"
ברק: "מייקי כהרגלו"
רוני: "בבית חולים הרופאים הסתכלו עליו בהלם, חמסה עליו שתמיד יהיה בריא שמח ומאושר ושלא יזכור כלום".
בסטורי הראשון שהעלית כתבת: "צר לי על אנשים שחשבתי שהם חברים שלי ושגיליתי שרק רכילות מעניינת אותם", למה התכוונת?
"עוד לפני שהגעתי לבית חולים התחלתי לקבל הודעות שאנשים שואלים: 'איפה הסרטון, למי יש את הסרטון?', של מצלמות האבטחה של הבית. גם עכשיו כשאני מדברת על זה יש לי דפיקות לב, זה היה כל כך הזוי בעיניי, למה שמישהו ירצה לראות דבר כזה? אנשים מכורים לפורנו אסונות ומחפשים רק לראות את הזוועות האלה. מילא אנשים סקרנים שעוקבים אחריי, אבל מדובר בחברים, באנשים שאני מכירה, שרצו לראות את הסרטון. אנשים ידעו שקרה משהו עוד לפני שאני פרסמתי, השמועות עברו. תלמדו לעצור ולהבין איפה עובר הגבול".
ההחלטה לחשוף את הסיפור היא אמיצה, את בעצם מאפשרת לאנשים לשפוט אותך לטוב ולרע.
רוני: "כשיצאתי מהבית אחרי שהכל קרה, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שאסור שאף אחד ידע מהסיפור הזה בחיים, אסור. איזה בושות, איזה אשמה, איך יכול להיות שזה קרה לי? מה זה אומר על האמא שאני? אחרי כמה שעות שהפאניקה ירדה וראיתי את סרטון האבטחה בעצמי, אמרתי שזה יכול לקרות אשכרה לכל אחד. כולם חייבים להבין שמה שעברתי עכשיו יכול לקרות לכל אחד וזה לא משנה איזה הורה אתה, זה לא משנה אם אתה הורה הכי טוב בעולם או היסטרי וחרדתי, כי אני חרדתית, ואני כל הזמן שואלת איפה הילדים שלי".
ברק: "בעיניי מעל הכל, מחיר הבושה שווה את מחיר החשיפה. שווה להיות רגע בבושה מול הדבר הזה ושאנשים יעלו את רמת המודעות".
ברק, היית בדעה עם רוני שצריך לחשוף את הסיפור?
"בוודאי, צריך לחשוף את הסיפור הזה ואנחנו ממשיכים לעשות את זה בעודנו פה".
רוני, קיבלת תגובות בפרטי?
"המון. קיבלתי המון סיפורי אסונות ולצערי גם המון סיפורים של אנשים שזה נגמר אצלם אחרת. אנשים שאמרו לי 'אצלנו זה נגמר אחרת, מזל שהצלחתם'. כל האירוע הזה מקצה לקצה מדובר בתשע דקות, מהרגע שהוא נכנס למים ועד שמד"א הלכו כבר, תבינו כמה מהיר זה יכול להיות. לא שמים לב לשנייה אחת וזה קורה".
תחזרו איתו לבריכה? או שמדובר באיזו טראומה שייקח זמן להתבגר עליה?
רוני: "שבוע אחרי חזרנו איתו לבריכה, אני הייתי ברעידות והוא קפץ חזרה למים"
ברק: "היה לנו חשוב לחזור לא רק בשבילו אלא גם בשבילנו. זה תהליך שעשינו בצורה מדורגת".