בשבוע שעבר גל רובין חשפה באומץ אל מול העוקבים שלה כי לאחרונה היא חווה דיכאון, מעצם הקושי לעמוד בציפיות, האחריות הגדולה שיש עליה כחלק מגידול ששת ילדיה - והלחץ שמביא איתו מרוץ החיים: "פתאום לא הכל אפשרי, הכל מפחיד אותי. הנוף לא יפה בעיניי והעתיד לא מבטיח, אני לא מרגישה אהובה ויפה", אמרה אז.
תפסנו את גל בקניון TLV להשקת פרויקט חנוכה עם האמן סאם חלבי בשם "יחד בונים את התקווה". בריאיון היא סיפרה לנו כיצד מתמודדת עם תחושת הדיכאון, האם זה השפיע על הזוגיות שלה ושל מודי ספורי - ועד כמה משפחתה מעורבת בתקופה זו?
שיתפת לאחרונה שאת עוברת תקופה לא פשוטה, של דיכאון. איך את היום?
"הרבה יותר טוב, מטפלת, מתמודדת. עצם השיתוף עזר לי המון בתהליך הזה, להרגיש שאני לא חריגה או מוזרה, שזה קיים. זה יצר הד כל כך גדול של הזדהות והמון אנשים שנמצאים במצב הזה, בין אם זה אחרי לידה, תקופה קשה, כלכלה, 7 באוקטובר. אנשים מרוסקים פה אבל לאף אחד אין את האומץ לצאת וללבוש את הבגדים העצובים שלו ולהגיד 'אני לא בטוב', כי אנחנו חייבים לשדר עסקים כרגיל. אם לא, אנחנו נשארים מאחור - ככה גם אני הרגשתי. לקח לי עשר שניות לכתוב את הטקסט הזה תוך כדי נסיעה עם מודי לצפון, לעשות סלפי ולהעלות את זה כי הרגשתי שאני לא רוצה לשקר כששואלים אותי איפה אני ולאן נעלמתי. אמרתי 'לטוב, לרע - זו אני'".
חשבת שזה ייצור כזה הד?
"האמת שממש לא, לא חשבתי, עשיתי. שאלו כל כך הרבה שאלות על איפה נעלמתי, אמרתי שאני כל כך מרגישה את הצורך להתנתק מהרשתות, איך אני עושה את זה בלי לפגוע בעבודה, בעוקבות, בשגרה שלי? רק להגיד את האמת. אם אני כל הזמן על הגל הזה של 'אני אומרת את האמת' ופתאום עכשיו לא, כי זה פחות מחמיא, אז ממש לא! זה גם היה בשבילי ללדת את זה ולהגיד את זה".
אי אפשר להתעלם שהיו תגובות שליליות ואנשים הרגישו בנוח להיכנס בך.
"הם תמיד מרגישים בנוח להיכנס ולא רק בי, בכולם. בסוף יש איזשהו צל כזה ברשתות החברתיות של אנשים קטנים, שאגב בגללם הגעתי למצב הזה - זה תקף אותי כשיצאתי בשאלה, כשהתגרשתי עם שישה ילדים, כשעשיתי 'הישרדות'. תמיד היה קהל של אנשים מאוד משועמם, שיושב ומגיב דברים רק כדי להשמיע את קולו. אנשים איכותיים, מנכ"ל של חברה לא יישב ויקליד לי תגובה מטופשת, נכון? יש לו חיים מלאים להתעסק בהם. בהתחלה קצת קראתי והיה לי לא נעים, אבל עם כל זה אני גאה שעשיתי את זה, שיתפתי שאני ממשיכה. אני ניזונה מהקהל הענק שכתב לי, שמתעלה על התגובות בפוסט ברמות. הכמות מנצחת את התגובות בפוסט אבל בפרטי אנשים מרגישים בנוח לשפוך את הלב ומאחורי המקלדת זה באמת אנשים קטנים אבל ננצח אותם".
את מרגישה שאת נתפסת כדמות שנויה במחלוקת בחברה?
"אני נולדתי דמות שנויה במחלוקת מאז ומתמיד, זה סיפור לספר. עוד הפעם, זה בעיני המתבונן".
איך מודי נכנס לכל הסיפור הזה?
"מודי פשוט מגן עליי, אבל עדיין, הוא לא היה מושפע מהרשתות, הוא מושפע ממני ואני הייתי מושפעת מהרשתות. בסוף זה טיפס עליי, כי אני כל הזמן במקום של לצייר חוסן ושאני יודעת מה אני עושה כדי שלא יקראו לי 'משוגעת' או 'עושה דברים בצורה קיצונית', להראות שאני בבקרה כי יש לי ילדים. וואלה, זה גמר אותי".
הרגשת שזה השפיע על הזוגיות שלכם?
"כן, זה היה מפחיד. אנחנו זוג שניזון אחד מהשנייה ופתאום צד אחד כבה ונתתי לו להתמודד עם סיטואציה שאני בוכה כל היום. שמחה להגיד שעברנו את זה, וזה לא פשוט. הלוואי שאנשים ייקחו אחריות על עצמם ונבנה את התקווה פה".
יש רגעים שהיית רוצה להיות פחות מוכרת?
"כן, מה שקרה באותו השיתוף הוא שפשוט התנתקתי חמישה ימים מהאינסטגרם לחלוטין, כל מה שעשיתי זה היה לבהות בתקרה ולבכות, אבל אני מרגישה שיש לי שליחות כזו. מישהי אחרת לא הייתה מצליחה להתמודד עם זה, אז לאט-לאט, גם מה שנרוויח, גם אם לא הכל - לא באתי לשנות את העולם אבל בבחירות ובשיתוף שלי אני מייצרת איזשהו שינוי. באמת שאנשים יצליחו לראות רק את הטוב שאדם משדר, בלי לראות מה החרא בו כי אז הם גם חושפים את החרא שלהם".
אני מאמינה שהמשפחה גם עוטפת.
"האמת שהילדים עוטפים, מודי עוטף, אני לא בן אדם שיש לו משפחה עוטפת".
כשאת מדברת על משפחה לא עוטפת, מדובר בהורים?
"כן, הורים, אחיות. לא כולם באים ממשפחות חמות, לא כולם מקבלים טלפון כשקורה משהו, אתם צריכים לדעת את זה לפני שאת מגיבים דברים מגעילים".
הם לא שלחו?
"לא. אני לא אשקר, היה כאב עם זה אבל החתירה שלי לאושר מתמקמת ליד מודי והוא מצליח לפצות גם על זה. אני לא שופטת כמו שאני לא רוצה שישפטו אותי, אני גם לא כועסת. אני יכולה להתאכזב שאין לי את המשפחה המרוקאית כמו כולם אבל אני יודעת שיש עוד כמוני, שלא לכולם יש משפחה עוטפת וחמה. שכל אחד ידהר לעבר האושר שלו".