לא מעט תהפוכות קרו בחייו של סטטיק בשנה האחרונה. הוא יצא לדרך חדשה בעולם המוזיקה, נפרד מהז'אנר המוזיקלי המזוהה איתו - וגם עבר פרידה מטלטלת ומסוקרת מבת הזוג רונה לי שמעון. גם האירועים הנוראיים במדינה גרמו לו לקושי ביצירה וההופעות דועכות עקב המצב. אבל למרות הכל, מבחינתו זה ברור: הוא צריך לספק לקהל שלו רגע של אתנחתא, גם אם זה אומר שהוא צריך לשתף על הנושאים הפרטיים והמורכבים יותר בחייו האישיים.
"זה לא סוד שאומנים מופיעים הרבה פחות עכשיו", משתף סטטיק בריאיון ל"גלית ויואב" הבוקר (ו'). "יש יותר זמן באולפן אבל קשה ליצור כי הרגשות מעורבים. כמו שכולם יודעים אני אוהב לייצר מוזיקה שמחה, וקשה להביא את זה ברגעים האלה. אבל כמו שאני צריך את הרגע לנשום - גם האנשים בבית, אני מבין שיש לי את האחריות לייצר את הרגע הזה, ואז זה מגיע".
אחרי שהוציא את השיר "עטלף", שמדבר על הפרידה מרונה לי שמעון, עכשיו הוא מוציא שיר חשוף נוסף בו הוא מתייחס לחיים האישיים שלו מאז סיום אותה מערכת יחסים. "'צי'ק צ'ק' הוא המשך ישיר לסיפור האישי שלי אחרי שהשיר הקודם דיבר על הכאב שבפרידה", הוא מסביר. "השיר מספר שבהמשך הכאב הזה - מגיע איזשהו רגע שאתה אומר: 'רגע, אני רווק'. זו הרגשה שאני אישית לא כל כך מכיר, כי לא הייתי רווק כל כך הרבה זמן. אני חווה את זה מחדש ומנסה להבין איפה אני מכניס את עצמי במערכת הזאת שנקראת חיי רווקות, לומד הרבה על עצמי".
השיר הקודם שהוצאת שוחרר ביום האהבה, אז אפשר להגיד שזה בעצם אלבום פרידה והתחלה מחדש?
"אני לא יודע אם זה אלבום פרידה, כי האלבום הקודם היה אלבום הפרידה שלי מהפופ שעשיתי עד אז. אנחנו רואים מה קורה לפופ בישראל, המוזיקה משתנה. אני מחפש את עצמי מוזיקלית, החיים שינו את כל המסלול שלהם בזמן האחרון בשבילי ברמה האישית. אני חושב שזה מורגש במוזיקה, אם אני השתניתי כאדם אז גם המוזיקה חדשה".
אתה חושב שהשירים הם דרך להתגבר על הפרידה מרונה לי?
"זה חד משמעית גם חלק מהתהליך של הפרידה - ההשלמה, הכאב והתסכול. זו למידה מחדש ובנייה עצמית טובה יותר, להבין מה אני רוצה בעתיד שלי. כשאני מקשיב למוזיקה ישראלית עכשיו אני שם לב שכולם משתנים ומתחדשים".
מה זה אומר שכולם משתנים? אתה אומר שהאומנים הישראלים נפרדים מהפופ, איך אתה עושה את המעבר הזה?
"חשוב להגיד שפופ זה ז'אנר שתמיד משתנה ומתאקלם. את הפופ כמו שהכרנו זה מה שאני קברתי בסיפור האישי שלי. אני מרגיש שהיום כשאתה מסתכל על הפלייליסט של הפופ אתה רואה שהוא לא בדיוק קיים. השמחה הגדולה הזאת לא קיימת מהסיבה הפשוטה שהעם לא כל כך שמח יותר, זאת תוצאה ישירה. גם אנחנו רואים שהמוזיקה העמוקה יותר נוגעת לאנשים כי הם מחפשים איפה לפרוק את הרגשות שלהם".
אז הטקסטים קיבלו יותר משמעות והשירים הישראלים שמים יותר דגש על מילים?
"בדיוק. הטקסטים הישראלים הנוגים, המוזיקה העצובה יותר שאתה יכול להתחבר אליה. אתה קם וקורא חדשות, הכל נוראי כל הזמן - אנחנו כמעט בשנה שלמה כזאת. כשאתה שומע משהו שהוא מאוד פלסטיקי, פופי ושמח זה מרגיש לך מנותק ואתה לא יכול להתחבר לזה. אני מרגיש שזה מה שאנחנו חווי. כרגע העצב שלי הוא לא רק על מה שקורה בעם, אלא גם על מה שקורה לי בחיים - משם אני מביא את העצב הזה".