ב-7 באוקטובר עילי ברעם ז"ל, אחיינו של גיא זו-ארץ, נרצח במסיבת הנובה. שנה לאחר האסון הכבד שפקד את המשפחה, זו-ארץ שיתף בפוסט בעמוד האינסטגרם שלו בתחושות הקשות והתמודדות שמלווה את המשפחה מאז. "שנה מאז הזריחה בשבעה באוקטובר. עילי הגיע לשם חצי שעה לפני כדי להספיק לרגע השיא הזה - זה היה אמור להיות הרגע היפה ביותר, של צעירים יפים כל כך, אבל השמש לא הביאה איתה יופי. הזריחה הזו עצרה את הזמן מלכת עבורנו", פתח את דבריו.
"קראתי אמא שכולה שכתבה שהיא הכי חששה מהרגע הזה - להבין שעבר מחזור חיים שלם, חלפו כל העונות, תמו כל החגים אבל האוויר עומד, מרגישים את זה בבתים שלנו", כתב, "האם הרגע הזה יימשך לנצח? יש מי שמנסים לחזור אחורה, למצוא כל פרט, כל רמז על הרגעים האחרונים, יש מי שהמילים האחרונות שהם שמעו, מלוות אותם יום וליל, כולנו מנסים להיאחז במשהו, כשאנחנו עומדים על פי תהום".
"שום דבר לא ישוב להיות כמו שהיה, ושום דבר לא הכין אותנו לרגע הזה", המשיך, "הזיכרונות כל כך מלאי חיים, אמרתי לו מספיק שאני אוהב אותו? הייתי מספיק טוב עבורו? למה לא חיבקתי אותו חזק מספיק בפעם האחרונה שראיתי אותו? מה היה קורה אם הוא רק לא? המחשבות האלה לא עוזבות - כל יום שעובר, כל שעה, כל שנייה, מרגישים את החלל העצום שנפער. חשבנו שהאהבה שלנו לעילי היא הדבר הכי גדול עד שאיבדנו אותה, הזמן הוא תזכורת אילמת. שנה שאני מנסה ללכת לאורו של המלאך שלי, החלומות השתנו, ההבנה מה חשוב באמת".
במילים שמרסקות את הלב, זו-ארץ תיאר את ההתמודדות של המשפחה עם חסרונו של עילי. "איך ממשיכים מכאן? בכל יום, בכל שעה, התשובה היא אחרת. יש רגעים שהחושך כולו שוב על פני תהום, יש זמנים שאור השמש מצליח לחדור ולהיכנס. מה שעוזר למשפחה שלי, היא המחשבה שעילי, האחיין האהוב שלי - בטוח רוצה לראות אותנו מלמעלה ממשיכים לחיות מעבר לכאב, ממשיכים לשיר חזק בארוחות שישי ממשיכים ליהנות ממתנת החיים שקיבלנו ממשיכים לבחור בחיים. כי את אור השמש לא יצליחו לכבות לעולם".
