כבר תקופה ארוכה שהאחים שניר וספיר בורגיל, שהתפרסמו בעונה האחרונה של "האח הגדול", נמצאים בנתק ולא מדברים אחד עם השנייה. השיא של הסכסוך הגיע כששניר התחתן בסוף החודש שעבר עם שי עופרי - וספיר ובן זוגה אברהם אקלום בחרו בסופו של דבר שלא להגיע לחתונה.
כעת תפסנו את ספיר ואברהם בפרמיירה של הסרט "Back to Black" בקניון הגדול בפתח תקווה, לריאיון ראשון על ההחלטה השנויה במחלוקת לא להגיע לחתונה של אחיה. ספיר סיפרה לנו מה הוביל אותה להחלטה לא להגיע לחתונה, ושיתפה בדמעות על החרטה שתקפה אותה ביום שאחרי: "זה היה מרסק".
צילום: נויה חסון
איזה תגובות קיבלתם על זה שהחלטתם לא להגיע לחתונה?
"התגובות כמו בכל פעם, אין קונצנזוס לגבי שום דבר, היו גם לפה וגם לפה. אני למדתי לנתק רעשי רקע כמו בכל בחירה שאני עושה בחיים, ואני פשוט מקבלת החלטה ואני שלמה איתה. אני מבינה את ההשלכות".
המשפחה לא ניסתה לשכנע אותך להגיע?
"כולם רצו, וגם אני רוצה ואני בטוחה שגם הם רוצים, אבל לא יצא, ואולי עוד ייצא בהמשך".
את חושבת שהיה מעורב אגו בסיפור?
"אני חושבת שבכללי רוב המלחמות מתחילות ונופלות על אגו. במקרה שלנו גם יש אגו, לפחות לא מהמקום שלי. אני ציפיתי בסך הכל להזמנה מאחי שאני חושבת שזה הדבר הכי נורמטיבי כשאנחנו לא מדברים. אם הייתה סיטואציה אחרת – אף אחד לא מצפה לקבל הזמנה מאח, אבל בסיטואציה הזו כן ציפיתי. אבל מקבלים החלטות וחיים איתם".
יש הרגשה שבגלל שאת אחות בכורה אז האחריות נופלת עלייך?
"תמיד זה ככה. גם אברהם בכור, ואלה שיחות שאנחנו מנהלים בבית המון. יש רגעים אני אומרת, 'נמאס לי להיות הבכורה והבוגרת', והוא אומר לי, 'די, תמשיכי, תישארי הבוגרת, את האחות הגדולה, ואת כל הזמן יוצאת מהדמות וחוזרת לדמות'. וזה בעיקר הבלאנס, לשמור על הבלאנס".
מה אתה חשבת באותו ערב? היית מאחוריה או שייעצת לה מה לעשות?
אברהם: "מן הסתם שכל החלטה שלה אני אעמוד מאחוריה. כמובן שהמצב הזה הוא מאוד רגיש, מצב שהוא לא קל ולא נעים אבל אני מאחוריה בכל החלטה".
ספיר: "הוא בדרך כלל לא לוקח צד, הוא גם לא מתראיין, ואני אוהבת את זה, ככה זה צריך להישאר. אני חושבת שבין אחים אין מה להיכנס, והכל ייפתר עם הזמן".
איך העברת את הערב הזה שאת יודעת שכל המשפחה באירוע מאוד גדול ואת לא חלק?
"קשה, אבל יש לי מנגנון כזה שברגע שאני מחליטה משהו אז האגו מחזיק אותי. אבל יום למחרת היה מרסק. לא היה פשוט".
למה מרסק?
"כי נופל לך האסימון. באותו רגע זה כמו אדרנלין שמציף אותך, 'אני לא אלך, אני אעמוד על שלי עד הרגע האחרון', ומגיע הרגע האחרון והוא לא שולח וזה קשה".
את לא מרגישה שזה קצת גבול שנחצה שאולי לא יסלחו עליו?
אברהם: "בואו נסיים".
ספיר: "אני בימים האלה של הנשים. זה לא נעים, זה חשוף זה קשה, נכנסים לך... אני בימים רגישים ויהיה בסדר".
בואו נעבור לחתונה שלכם – אתם ערוכים? מוכנים?
"את האמת שהמצב לא נותן חשק לעשות שום דבר כרגע. אני באמת מחכה שהימים יתבהרו, מלחמה לא מלחמה, לא יודעים איפה אנחנו עומדים. בזה צריך להתעסק כרגע – שמחות נשאיר לזמנים אחרים, לא עכשיו".
ולחתונה את תזמיני את שי?
"ברור. לחתונה שלנו מוזמנים כולם, ושוב – גם הם הזמינו אותנו, זו הייתה בחירה שלנו לא ללכת וזהו".
והכי חשוב – בסוף אתם תסגרו את הסיפור? נקבל איזו תמונה יותר שמחה שלכם ביחד כאחים?
"הלוואי, אני אשמח. פניי לשלום תמיד".