אם צרכן הרכילות הממוצע היה צריך לתמצת בשתי מילים את שלל ההתרחשויות הרומנטיות בעולם הסלבס הישראלי בחודשים האחרונים, הן היו כנראה "רגע, מה". דיווחים על זיווגים מפתיעים, כאלה שאף אחד לא היה יכול לחזות, ממלאים לאחרונה את מדורי הבידור - והקהל, כך נראה, צמא לכל טיפת מידע. אבל אולי במקום לנסות למצוא תשובות לשאלות *עליהם* - איפה הם הכירו, מי התחיל עם מי, האם הם באמת ביחד (כשהם מכחישים) או למה (כשהם מאשרים) - כדאי לנו לנסות להפנות את תשומת הלב דווקא לעצמנו ולשאול למה בעצם אנחנו כל כך אובססיביים לעניין הזה.
לפני שננסה לענות על השאלה הזו, הנה סקירה קצרה של האירועים הרלוונטיים בביצה. הדוגמה הכי מתבקשת היא זו של עדי הימלבלוי ובן זיני. הם אומנם מכחישים את הזוגיות וטוענים שהם רק חברים טובים, אבל הראיות מספרות סיפור אחר. בהנחה שהם אכן יחד, הם כנראה החיבור הכי מוזר שאפשר להעלות על הדעת. היא בדיוק חגגה 40, הוא בן 28; המעמד שלה בתעשייה הוא כמעט אלוהי, הוא מסמל סוג של מיני-כוכבוּת שצמחה בעיקר ברשתות החברתיות ובמדורי הרכילות.
הם מכירים מאז כיכבו יחד במחזמר "אלאדין" לפני כשנתיים. בחודש מאי חזרה הימלבלוי לשוק הפנויים-פנויות לאחר שנפרדה מבעלה, וזמן קצר לאחר מכן הסתמנה התחממות ביחסים בינה ובין זיני - לאחר שנצפו מבלים יחד ואף טסו לחופשה ביוון. התגובה המתבקשת היא כמובן "תכחישו כמה שאתם רוצים"; מצד שני, אנחנו לא מצליחים לדמיין אותם יחד, אז אנחנו מנסים להבין מהו הגורם המחבר. "טוב, הוא מצחיק אותה", אנחנו אומרים לעצמנו, או "אחרי נישואים של עשור, היא מרגישה צורך לעשות קצת שטויות".
לא מעט פרמטרים הופכים את הקשר בין עדי לבן למפתיע, אבל אם נכנס את כולם לכדי פרמטר-על אחד, הוא יהיה כזה: יש להם וייב שונה. וזה לא הקשר היחיד בתעשיית הבידור שמרתק אותנו מהסיבה הזו. הדוגמה הקלאסית - אנשי חדשות שיוצאים עם סלבס שאינם אנשי חדשות. מדורי הרכילות מדווחים לאחרונה על תחילתו של סיפור אהבה בין מגישת חדשות 12 אלמז מנגיסטו ובין המיליארדר ברנדון קורף, האקס של יעל שלביה; אומנם השניים לא סיפקו הצהרה חד-משמעית, אבל נראה שהעניינים מתלהטים: בספטמבר הם הגיעו יחד להשקה (של ספר המתכונים של מירי כהן), והשבוע הם כבר העלו לחשבונות האינסטגרם שלהם תמונה משותפת. וזה צימוד לא צפוי, בלשון המעטה, פשוט כי התדמית המעונבת של מנגיסטו לא מסתדרת עם זו הפרועה יותר של קורף.
אנחנו לא מצליחים לדמיין את עדי הימלבלוי ובן זיני יחד, אז אנחנו מנסים להבין מהו הגורם המחבר. "טוב, הוא מצחיק אותה", אנחנו אומרים לעצמנו, או "אחרי נישואים של עשור, היא מרגישה צורך לעשות קצת שטויות"
אי אפשר לדבר על זוגות מוזרים בלי לדבר על פערי גילים, וזוגות כאלה יש לנו בשפע. רק החודש רינת גבאי בת ה-51 הצליחה להמם את הגולשים כשחשפה את הבויפרנד החדש שלה, משה (מושיקו) גואטה בן ה-34, באירוע השקת האלבום החדש של הזמרת דיקלה. חודשיים קודם לכן הובאה לידיעת הציבור הזוגיות של הדוגמנית המצליחה דורית רבליס (22) ובין צלם האופנה דודי חסון, שמבוגר ממנה ב-20 שנה. השניים עבדו יחד בהפקות שונות מאז שדורית הייתה נערה צעירה, כך שלצד הפרגון לזוג היפה, אי אפשר שלא לתהות על הנסיבות שבהן הפך הקשר ממקצועי לרומנטי.
ולפעמים אנחנו מופתעים לא בגלל הפרש גיל ולא בגלל הבדל אישיות, אלא פשוט כי משהו לא מסתדר לנו בעין. קחו למשל את עדן פינס ואושר כהן, שסוף-סוף יצאו מהארון כזוג (אחרי תקופה ארוכה שבמהלכה הם לא הכחישו בתוקף, אבל גם לא ממש אישרו). היא אחת הדוגמניות הכי מפורסמות במדינה, הוא זמר שהפך לשם מוכר בכל בית; שניהם, במקרה, ביטלו את אירוסיהם לאחרים במהלך השנה האחרונה. לקראת סוף הקיץ, קצת אחרי שעדן הכריזה בריאיון ל"גיא פינס" שהיא מחפשת גבר "פשוט", החלו לצוץ השמועות עליה ועל אושר. זה התחיל מידיעות מצטברות על בילויים משותפים ונמשך בהתבטאויות של מקורבים לשניים שאישרו שמשהו רומנטי אכן קורה שם, והשבוע הם פרסמו ברשתות החברתיות, בשעה טובה, תמונות משותפות מהחופשה הזוגית בדובאי.
מדובר באחד הזוגות הכי מסקרנים של החודשים האחרונים, אבל הסקרנות הזו לא גאתה רק בגלל המסתורין שאפף את השניים, אלא גם בגלל שהם, לכאורה, זיווג משונה וחסר היגיון. למה משונה? אם לנסח את זה בבוטות - היא עונה על כל אחד מהקריטריונים של אידיאל היופי, והוא, איך נאמר, לא בדיוק, חומר שנוצל היטב גם בחיקוי משותף לשניים ב"ארץ נהדרת".
ההיגיון נשאר בש"ג
האם אפשר למצוא "הסבר הגיוני" לחיבור בין שני בני אדם? הרי המילה הזו, היגיון, בכלל לא שייכת לשדה הסמנטי של האהבה. אבל אולי בכל הנוגע לזוגות טריים בעולם הזוהר, קשה לנו לתפוס את מה שקורה ביניהם כהתאהבות. מפורסמים נתפסים בתודעה שלנו כרעיונות או כייצוגים של משהו, ולא כאנשים מלאים. אנחנו מניחים שזוגיות מתהווה אצלם לא כמו אצלנו, באופן טהור, אלא נוצרת ממניעים אינטרסנטיים (כמו קידום מוצרים). ואכן, במקרים רבים אנחנו משוכנעים שזוגות סלבס מופעלים על ידי מערכות של יחסי ציבור (ע"ע נועה קירל ודניאל פרץ). אם יתברר שמאחורי זוגיות חדשה של שני כוכבים עומד קמפיין חדש משותף לחברת אופנה - ובכן, זה יהיה "הסבר הגיוני". אבל מה קורה כשלבני הזוג אין מה להרוויח מה"ביחד" שלהם, כשהקמפיין המשותף לא מגיע, וגם לא סביר שיגיע?
עדן פינס ואושר כהן הם לכאורה, זיווג משונה וחסר היגיון - היא עונה על כל אחד מהקריטריונים של אידיאל היופי והוא, איך נאמר, לא בדיוק, חומר שנוצל היטב גם בחיקוי משותף ב"ארץ נהדרת"
אבל לא בכל המקרים אנחנו שומרים על החשדנות שלנו. לפעמים אנחנו לומדים לגלות שבין שני מפורסמים אכן קיימת אהבת אמת, ואנחנו מפרגנים להם. קחו למשל את ניב סולטן ומאור שוויצר, או אליאנה תדהר ולי בירן (שדווקא כן מקדמים יחד מוצרים; להם, כך נדמה, מותר). מדובר במקרים של "זוג מושלם": אין פער ניכר בין בני הזוג, שניהם מצליחים, יפים, בני אותו גיל פחות או יותר ואהובים על הקהל. והרי מה שהופך את הזוגות המוזרים למוזרים זה הפער - בקריירות, במראה החיצוני, בגיל או בתדמית. כשמגיע זוג מוזר אנחנו נשארים חשדניים, כי במקרה שלהם, בני הזוג לא רק שאינם מרוויחים מהזוגיות, אלא היא גם עשויה לגרום להם להפסדים. אז אם אין כאן שיקולים יחצניים, ואין כאן איחוד של נשמות זהות (לכאורה), למה, למה לעזאזל הם ביחד.
וכאן חוזר לתמונה עניין החיפוש אחר "ההסבר ההגיוני" - אנחנו זוכים לטעום מהממתק, אבל לא לוקחים אותנו לסיור במפעל שבו הוא מיוצר. במילים אחרות, אנחנו מחפשים את הסיבה הקונקרטית, הניתנת למסגור ולאפיון, שבגללה זה עובד. כמעט מיותר לציין שהעיסוק האובססיבי הזה של הקהל מוזן גם על ידי התקשורת. אתרי רכילות רוצים קליקים, וכדי לקבל קליקים הם מנסחים כותרות שמדגישות את הפער, שמעצימות את הדרמה (או, במקרים מסוימים, ממציאות אותה).
אנחנו מחפשים את המפתח, את הסוד. אז אצל עדי ובן נגיד שזה "הומור", אצל אושר ועדן זו "פשטות", אצל רינת ומושיקו זו "הרפתקה". אנחנו רוצים לדעת הכל, והזוגות המוזרים מחויבים לספק לנו צידוק, רציונל. במיוחד כי כבר הורגלנו לקבל את הפרטים העסיסיים בכפית ישר לפה, אם זה דרך סטוריז, ראיונות נרחבים או תוכניות ריאליטי. מפורסמים בשנת 2024 נחשפים מרצונם, אז כשהם בוחרים שלא לשתף בג'וס של הזוגיות שלהם, אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה. מה שאנחנו שוכחים לעתים זה שאף זוגיות לא מתבססת על גורם אחד ויחיד, ולמרות שאנחנו מתייחסים לזיווגים האלה כמו למשחק שאנחנו מהמרים על התוצאה שלו, בסוף כנראה לא נקבל תוצאה חד משמעית או מפורשת.
אם יתברר שמאחורי זוגיות חדשה של שני כוכבים עומד קמפיין חדש משותף לחברת אופנה, ובכן, זה יהיה "הסבר הגיוני". אבל מה קורה כשלבני הזוג אין מה להרוויח מהביחד שלהם, כשהקמפיין המשותף לא מגיע, וגם לא סביר שיגיע?
ויותר מזה, גם אם אותם הזוגות המוזרים שציינו, המוצהרים והמשוערים כאחד, ייתנו לנו הצצה משמעותית יותר לחיים שלהם, החטטנות שלנו לא תבוא על סיפוקה. תחשבו על זוגות מוזרים שכבר עשו את זה בעבר. למשל על צופית גרנט ושולי רנד, שלא מתביישים לספר על הקשיים בזוגיות; או על שלמה בראבא ושמר גאון, הצעירה ממנו ב-25 שנה, שמדברים על הקשר שלהם בראיונות כבר שנים. ההצצות האלה לא מרגיעות לגמרי את יצר הסקרנות שלנו. אולי זה בגלל שרף הגירויים שלנו עולה מיום ליום, אם כי יש הסבר אפשרי אחר, שנעוץ בדבר האחד שכולם תמיד רוצים לדעת על הזוגות המוזרים, וזה בדיוק הדבר שאף אחד לא יגלה: מה קורה בחדר המיטות.
הסקרנות הזו מתעוררת, בין שהיא מדוברת ובין שלא, במפגש עם כל דבר-מה אנומלי. אנחנו כמהים לאימג' הזה ונרתעים ממנו בו-זמנית. האמת היא שהרצון הכללי (והמודחק) לדעת איך נראים החיים הסודיים של הזוגות המוזרים מתקיים לא רק ביחס למפורסמים שבהם, אלא ביחס לכל "זוג מוזר". לצורך העניין, אנחנו מרימים גבה כשאנחנו רואים סתם גבר שמן שיוצא עם אישה רזה (או להפך). למה? כי אנחנו פשוט חייבים לדעת איך זה נראה מבפנים. אנחנו מבינים שיש שם משיכה, ואנחנו נואשים לגלות אם המשיכה קיימת למרות הפער, בגלל הפער, או שהפער הוא פשוט נון-אישיו.
אנחנו מחפשים את המפתח, את הסוד. אז אצל עדי ובן נגיד שזה "הומור", אצל אושר ועדן זו "פשטות", אצל רינת ומושיקו זו "הרפתקה"
זה מפריע לנו לראות זוגות מוזרים כי הם מערערים על סדרי עולם, כי הם לא מתחשבים בחוקים המקובלים שלפיהם אנשים נמשכים למי שדומים להם, או ליתר דיוק, למי שנמצאים באותה "רמה" שלהם. עצם הקיום של הזוגות המוזרים האלה נתפס כסוג של התרסה, חוצפה, אבל זה לא רק זה. הם מעוררים בנו אי-נוחות גם כי אנחנו נאלצים למקם, בהשוואה אליהם, את עצמנו. האם אנחנו נמצאים במעלה הסולם, או בתחתיתו? אנחנו היפה או המכוער?
האובססיה לזוגות המוזרים היא מנגנון שמאפשר לנו לבטא את התסכולים שאנחנו מרגישים כלפי הסביבה וכלפי עצמנו. את רגשי הנחיתות, את הקנאה או את תחושות ההחמצה. אולי אנחנו משליכים עליהם, שמצטיירים כאובייקטים וכרחוקים ולכן בלתי פגיעים, את מה ששלנו. לא יהיה מופרך להניח, למשל, שחלק מהגברים שירדו על אושר כהן (בתהייה מסוג "מה הפצצה הזו עושה איתו") נראים, פחות או יותר, כמו אושר כהן. או שחלק מהנשים שהזדעזעו מהזוגיות של רינת גבאי (ומזה שפער הגילים, כפי שהיא אמרה בריאיון ל-mako, "מדליק אותה") רוצות זוגיות מסעירה כזו עבור עצמן.
מוזר זה הנורמלי החדש
אבל ראוי גם להקדיש רגע לתהייה על מה זה בכלל "מוזר". כבר אמרנו שמאפיין המוזרות של הזוגות בתעשייה הוא עצם קיומו של הבדל בין בני הזוג, אבל בהגדרה, מוזר משמעו "אחר", "שונה", "לא רגיל". וכשחושבים על זה, האם הזוגות המוזרים באמת לא רגילים? האם הם כאלה חריגים בנוף?
אם ננסה למפות, נראה שיש יותר "זוגות מוזרים" משחשבנו. על כל זוג שצוין בכתבה הזו אפשר למצוא זוג נוסף (לפחות) שחולק איתו מוזרות דומה. דיברנו על החריגות של רינת גבאי ושל החבר שצעיר ממנה ב-17 שנה? או על ההלם מהזוגיות החדשה של דודי חסון ודורית רבליס, שביניהם פער של שני עשורים? עוד: רק באביב האחרון נישאה מאיה בוסקילה בת ה-47 לשאולי שלוים בן ה-28 אחרי שנתיים של זוגיות, והפרש דומה קיים בין מוש בין ארי ובין זוגתו הצעירה ג'ני זבישה. בין הזמרת איגי וקסמן ובין בעלה ואבי ילדיה, עתי שולברג, מפרידות 12 שנים, ושרית חדד מבוגרת מבת זוגה, תמר יהלומי, בלא פחות מ-16 שנים.
דיברנו גם על אלמז מנגיסטו וברנדון קורף, שכל אחד מהם שייך, בתפיסה לפחות, לזירה תרבותית אחרת. וגם לזוגיות (המשוערת) שלהם יש מקבילות בתעשייה. תחשבו למשל על הסיפור של ירדן הראל ויוסי יהושוע, שהתאהבו כשביקרו יחד חיילים פצועים בתל השומר. אולי צריך לציין כאן גם את יונית לוי ועידו רוזנבלום, שאומנם כבר הפכו לאחד הפאוור-קאפלס האהובים במדינה, אבל הפער בין התדמיות שלה ושלו - היא קשוחה ורצינית, הוא קורע ולא רציני - הוא אחד הנושאים הבולטים בשיח על הזוגיות שלהם.
עצם הקיום של הזוגות המוזרים האלה נתפס כסוג של התרסה, חוצפה. הם מעוררים בנו אי-נוחות גם כי אנחנו נאלצים למקם, בהשוואה אליהם, את עצמנו. האם אנחנו נמצאים במעלה הסולם, או בתחתיתו?
ויש גם זוגות שחוטפים אש ברשת בגלל שהם לא אטרקטיביים באותה מידה, לכאורה כמובן, מבחינה חיצונית. לפני לא כל כך הרבה זמן, עומר אדם ויעל שלביה תפסו את המשבצת הזו. ובהקשר הזה, ראוי לדבר על ה-רגע המכונן בתולדות מערכת היחסים שלהם: התמונה המשותפת שבאמצעותה הם השיקו את הזוגיות באופן רשמי, לפני כשנה וחצי, ובה הם נראים מחובקים על מיטת שיזוף. אי אפשר לשכוח את ההתבריינות של גולשים כלפיהם סביב התמונה הזו, התבריינות שהתמקדה בעיקר באיך שעומר נראה (ביחס ליעל, ובכלל), כולל שומן בטני ושערות חזה.
אפשר לחשוב על לא מעט דוגמאות נוספות, וזה עוד לפני שהגענו לסלבס שמעבר לים. ואם כבר מדברים עליהם, מתבקש להזכיר כאן זוג מסוים אחד, שבמקרה נמצא עכשיו במוקד תשומת הלב של עולם התרבות - אריאנה גרנדה ובן זוגה אית'ן סלייטר, שמשתתפים בעיבוד הקולנועי החדש ל"מרשעת" (היא בתפקיד ראשי והוא בתפקיד משני). הם הכירו על סט הצילומים של אותו סרט ממש, ובזמנו, כשהחלו להתפרסם דיווחים ראשונים על הזוגיות שלהם, האינטרנט לא עשה לסלייטר חיים קלים. הודבק לו הכינוי "בובספוג" (כי הוא גילם את הדמות שלו במחזמר), ובגדול, אף אחד לא האמין שמישהו כמוהו באמת יוצא עם אריאנה גרנדה.
עכשיו, כשכוכבי "מרשעת" מנהלים את מסע הקידום של הסרט, הגולשים לומדים להכיר קצת יותר את האישיות של סלייטר ולוקחים את הרשעות שלהם בחזרה. בסרטון אחד, שהפך לוויראלי בטיקטוק, הוא נראה משוחח בסבלנות ובנחמדות שיא עם מעריצה של אריאנה. בתגובות לסרטון אפשר לראות אינספור גולשות שמבקשות ממנו סליחה, או לחלופין, מודות שהן מבינות מה אריאנה מוצאת בו.
אולי ההתנצלות הקולקטיבית הזו בפני סלייטר מסמלת תהליך רחב יותר לעבר הכלה של המוזרות, ושל "הזוגיות המוזרה" בפרט. הרי כשמסתכלים על הרשימה הארוכה של הזוגות המוזרים שהצגנו כאן, מגיעה ההבנה שאם יש כל כך הרבה זוגות מוזרים, אז אולי אף אחד מהם הוא לא באמת מוזר, ואולי מוזר זה הנורמלי החדש.
ובכלל, לא כל כך קל למתוח גבול נחרץ בין "זוג מוזר" ל"לא מוזר". רבים מזוגות הסלבס האהובים ביותר בארץ נמצאים איפשהו באמצע: אלה שכביכול לא אמורים להיות ביחד, אבל זה עובד להם מדהים. מגי אזרזר וקותי סבג הם, על הנייר, זיווג מופרע לגמרי, אבל בפועל הם התאמה משמיים. אסף זמיר ומאיה ורטהיימר כאילו לא קשורים, אבל תכלס, הם הכי קשורים שיש. אף אחד לא היה חושב לשדך בין טל טלמון ללירן שטראובר, אבל כשרואים אותם ביחד, מבינים שזה ממש מנט טו בי.
אין ספק שאנחנו אובססיביים למערכות היחסים האלה כי מפעילים אותנו יצרים "מלוכלכים", אבל אולי העניין שלנו בהן לא מונע רק מחשדנות או חטטנות. אולי אנחנו משתמשים בדימויים של זוגיות מוזרה לא רק כדי לפרוק תסכולים, אלא גם כדי לקבל תקווה. לצד זה שהם משעשעים אותנו, אנחנו גם מסתכלים עליהם בתור השראה. כי אולי אם הזוגות המוזרים מצליחים לגשר על התהומות שלהם, אולי זה אומר שנצליח לעשות את זה גם אנחנו.