לי קורזיץ, אחת מהספורטאיות הגדולות שידעה מדינת ישראל, הודיעה הבוקר (שני) בחשבון הפייסבוק שלה כי היא מתמודדת עם לוקמיה, מחלה ממארת הפוגעת בלשד העצמות וברקמות אחרות היוצרות את הדם. קורזיץ היא גולשת רוח שזכתה ארבע פעמים במהלך הקריירה שלה באליפות העולם - ולפני שנה בדיוק היא חשפה לראשונה בריאיון למגזין סוף השבוע של mako את המאבק הממושך שלה בהפרעת מח עצם נדירה איתה מתמודדת.
בפוסט שהעלתה קורזיץ לעמוד הפייסבוק שלה, היא כתבה: "מחשבות נכנסות, יוצאות, מתחלפות. מה אני מספרת, למה, איך זה משרת אותי? מה מבינים ממני? וואי בלגן בראש ובכל זאת, משתפת", כך בחרה קורזיץ לפתוח את דבריה.
"24 שנים מאז שאמרו לאמא שיש לי מחלה בדם, ישר לחץ - אבל עם הזמן הבנתי שזאת מחלה כרונית, p.v. - ועם טיפול קל אני אחיה שנים רבות, וחוץ מזה שיש לי גוף קורזיץ, מה כבר יכול להיות? אז היו הרבה בעיקר מטרות, הקשבתי לגוף בשביל המטרה - ועשיתי עבודה מעולה. הבאתי את עצמי לארבע פעמים אליפות עולם וקריירה אולימפית", המשיכה לי.
"מילדה עם מלא כישרון לספורטאית - ושם היו המחשבות שלי. הריכוז והמיקוד. רק שפרשתי לפני תשע שנים הבנתי שתשומת הלב שלי בקשר לגוף הייתה דרישה מטורפת מעבר למה שנכון לפעילות תקינה של הגוף. התאים שלי, שמחוברים אחד בשני ויוצרים את האיברים שלי ואת הגוף כולו, הם ואני סבלנו שנים. המערכות של הגוף לא הספיקו לנקות ולסנן את הרעלים שמצטברים מהתרופות, מחומצת החלב שמשתחררת בשרירים, מהמטחים ולחצים שספורטאי נמצא בהם כל הזמן, ברצון להוכיח משהו למישהו (זה נושא לספר שלם, המנטל)", הוסיפה.
"לא משנה כמה הייתי טובה בשיקום אחרי אימונים ובתחרויות - נקודת ההתחלה שלי לא הייתה טובה כבר בגיל 15 עם תרופות שהלכו והחמירו עם התקדמות המחלה בדם. הפעם הראשונה שהבנתי שמשהו שונה היא אחרי הפציעה בהוואי, הדם יצא מאיזון והתחילו טיפול כימותרפי קל בכדורים כל יום", המשיכה לי.
"המשכתי עם המטרות שלי ואף אחד כבר לא יכול לעצור אותי. הים היה ההתמכרות שלי, השקט שלי, המקום שאני טובה בו. כל מה שרציתי זה להיות בים ולהתאמן - ושאף אחד לא יציק לי. התעלמתי מצד אחד של הגוף שלי, אבל לצד השני נתתי את הכל. הרסתי ובניתי. באותה נשימה חייבת לציין שבלי מודעות לא היה לי מושג, רק רציתי לנצח בים.
"תשע שנים אחרי הפרישה מהספורט אני ללא ספק מרגישה בשיפוצים, ממש כמו רכב 4 על 4 שנכנס למוסך אחרי שקרעו לו את הנשמה בשטח קשוח. שישה ניתוחים גדולים ומסובכים, וסוף-סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, הרגשתי שהגוף והנפש שלי במקום הנכון - וללא ספק למדתי להתרגל בשנתיים האחרונות לחיות עם כאבים וחולשה תמידית. רציתי ללמוד סיעוד ב'רופין'. כבר לקחתי כמה קורסים בשביל לזכור איך ללמוד, עבדתי על הרצאה חדשה, נכנסתי לגלוש רוח במעגן במכמורת.
"רגע של אושר, של חיבור אמיתי לדבר שעשיתי כל חיי - ופתאום אין שום כאב, שום חולשה. רק היכולות שלי. הרגש שלי לים, לרוח שמתנגשת במפרש - ואני עם הגוף מעבירה את האנרגיה של הרוח דרך כפות הרגליים לגלשן שצף על המים.
"אז זה היה ביום שישי, וביום ראשון הייתה לי כבר בדיקת מח עצם, ושם כבר נהיה לי בלגן בראש - אפילו לא נתנו לי לחזור הביתה אלא ישר אשפזו אותי והרופאה שלי באה לדבר איתי על התוצאות. לצערי, ישר היא ראתה שיש בדם שלי אחוז גבוה של בלאסטים (תאים סרטניים). לשמחתי או לצערי, אני מבינה קצת בהמטולוגיה - וישר הבנתי שאני בצרות. תמיד ידעתי שברגע שהמחלה שלי משתנה, היא הופכת למפלצת לוקמיה חריפה (בראש שלי מהאבחנה יש בין שלושה-שישה חודשים לחיות, כך היה בעבר) בשורה קשוחה.
"אחרי ההבנה שהסתבכתי, ונפל לי האסימון שאני חולה בסרטן קשה - הגיעה שוב הרופאה יום אחרי, ואמרה שחייבים להתחיל טיפול, ושיש לי שבוע לנסות לשמר פוריות (ילדים זה ללא ספק אחד החלומות שלי, והתקווה שלי היא שיום אחד גם לי יהיה ילד שלי מ-DNA שלי) אחרי שהבנתי את הסיכון בטיפול הורמונלי ושאיבת ביציות, הבנתי שאני רוצה קודם כל לחיות - ויתרתי על הזקיקים היפים שהיו לי בשחלות והתחלתי טיפול כימו וביולוגי לקראת השתלה של מח עצם.
"לשמחתי, הטיפול עובד עליי טוב, ובבדיקת מח עצם בשבוע שעבר המח עצם היה נקי אחרי שבעה טיפולי כימו לפני עוד חודש של כימו וביולוגי, ואז החלק הקשה: השתלה, בידודים, לא נדע - והשיעררר, השיער שלי, הנשיות שלי, הכוח שלי הוא בשיער. אני שמשון, לא?
"אוי איזה סיפור עצוב. כן, אבל הפאזל שבנה ובונה את תמונת חיי כל כך מורכב, ויש כל כך הרבה טוב, יופי, הנאה, שמחה, אנשים טובים, חברי נפש ועוד מיליוני רגשות שאי אפשר בכלל לבטא במילים. אני כל כך אוהבת את החיים, לחיות, ללמוד מהמשברים, לצמוח, ללבלב, לפרוח, לאהוב. אז יש לי מטרה חדשה כרגע - פשוט לחיות. כדאי לכם לנסות - זה כיף".
כאמור, קורזיץ דיברה לראשונה על התמודדותה עם המחלה הקשה בריאיון למגזין סוף השבוע של mako ביולי של השנה שעברה. "לא יכולתי ללכת, נהרסו לי הכליות, הגוף שלי פורק לחתיכות, אבל הוא מאוד חזק. אני מאמינה ומרגישה שהוא מתחיל להשתקם", סיפרה לנו אז. "אני סובלת מכאבים, אני נראית אנורקטית, ולמדתי לקבל את זה. כספורטאית, חייתי מלהראות את עצמי חזקה, היום אני מראה גם את החולשות. אני חזקה מנטלית, אבל את אבל אפילו להסתכל על הים קשה לי רצח. הוא היה החבר הכי טוב שלי, והוא כבר לא". נאחל ללי רפואה שלמה והמון בריאות.