"לא יודע איך לגשת לריאיון הזה. לא האמנתי שאי פעם אקיים שיחה כזו איתך, מעיין", פתח ניב רסקין את הריאיון עם מעיין אדם, חברה וקולגה, אשר איבדה את אחותה, מפל אדם זכרונה לברכה, בת 27 במותה. מפל נרצחה על ידי מחבלים בעת שהייתה במסיבת הטבע ביער רעים, לאחר שעות ארוכות שבהן הסתתרה במשך מתחת למשאית.

"אני לא יכולה לתאר לך מה עובר עליי, עלינו, על כל כך הרבה חברים שהיו ואהבו אותה", סיפרה מעיין הבוקר (שלישי), "אמא שלי, בלי כדור בבוקר, לא יכולה להתחיל, לא יכולה להחזיק את עצמה. אבא שלי מפורק. היא הייתה התינוקת שלהם. אני הולכת להגיד משהו ממש קשה: אני מרגישה לפעמים שנפל בחלקנו מזל, שאנחנו יודעים שהיא מתה ולא חיה-מתה בעזה, שבויה בידי אנשים שמסופקים מגרימת כאב וסבל. הלב שלי מפוצל לאלף רסיסים. לא רק כי הוא נשבר, אלא כי יש כל כך הרבה אסונות מסביב".

ידעת שמפל אמורה לנסוע למסיבה הזאת?
"היא הייתה אמורה לבוא אליי ערב קודם, היה חג ולא חגגנו. היא אמרה: 'מעיין, השגתי רכב, אני יכולה לבוא'. אמרתי לה: תבור כבר ישנה, אני עובדת, ירדן יגיע יותר מאוחר. חבל שתבואי היום, תבואי מחר ותראי את תבור. אם יש משהו שאני יכולה להגיד מכאן לכל מי שאומר: 'יאללה, מחר', זה שלפעמים אין מחר. יש לי המון חרטה והמון רגשות אשם, שאולי היא הייתה נשארת, אולי לא הייתה נוסעת בסוף. לא ידעתי שהיא שם".

מתי את מבינה שמפל נקלעה לסכנה?
"בבוקר יובל העיר אותי כשהיו האזעקות. ראינו טלוויזיה, כמו כולם, וליתר ביטחון סימסתי לאחים שלי: איפה אתם? הכל בסדר? יש לכם מקלט? קיבלתי שתי הודעות. הראשונה הייתה מירדן שהוקפץ. הוא לוחם יחידה מובחרת ומהראשונים שבועטים בדלת. תמיד פחדתי עליו נורא. באותו רגע הייתי בפחד אימים שאחי עומד למות. התחננתי אליו: אל תיסע, אל תלך, אל תהיה בראש הכוח. מפל סיפרה לי: 'יש פה מחבלים, פצועים ודם'. לא הצלחתי להבין מה אני קוראת בכלל. התקשרתי אליה, שמעתי את ההיסטריה ונכנסתי בעצמי להיסטריה. לא הצלחנו לדבר. נשכבתי על הרצפה בזעקות שבר, כמו בסרטים, והתחלתי להתכתב איתה. לא הצלחתי להכיל את מה שאני קוראת".

איך פעלת באותו רגע?
"ניצלתי את כל הקשרים שיש לי: התקשרתי למפקדים בכירים בצבא, לדוברת שר הביטחון, לכתבים צבאיים. הכוונתי את כולם לאיפה שהיא נמצאת, הסברתי להם שיש שם טבח. אח שלי עומד למות, אחותי עומדת למות ואם אמא שלי תשמע על זה, היא תתעלף ותמות. התקשרתי 100, התקשרתי לאמבולנסים, בשלב הזה אף אחד כבר לא ענה. לא ענו לי במוקדי החירום. פחדתי שאם אמא שלי תדע, היא תתעלף, תבלע לשון ותמות גם. פחדתי שכמעט כל המשפחה שלי תמות. זה נמשך שעות. כתבתי למפל: אני סומכת עלייך. גידלו אותנו לשרוד. ידעתי שהיא תמצא את המחבוא ותדע מה לעשות, ושכל מה שצריך זה שיגיע צבא. עוד דקה ועוד דקה, שעה ושעתיים, היא התחבאה מתחת למשאית המון זמן. אח שלי היה בדרך אליה, וכשכבר היה ממש קרוב לגזרה עם הצוות שלו והלוחמים, בן הזוג שלה שהיה איתה כל הזמן התקשר אליו וצרח שהיא מתה".

המחבלים גילו אותה מתחת למשאית.
"היא שיחקה פני מתה, אבל כנראה שהם עשו וידוא הריגה. היא מתה מחובקת, כשהיא במקום. לא דעכה ולא כלום. היא פשוט איבדה הכרה. הם היו שם עוד הרבה שעות עד שהגיע הכוח. בן הזוג זחל החוצה כדי שיבחינו בו ופינו אותו. ממה שאני מבינה, השאירו אותה שם. הם היו תחת אש, לקחו רק את מי שהיה אפשר להציל. מאז אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלה".

בשעות האלה, היא הבינה שזה הסוף או שהייתה אופטימית? דיברתן על פרידה?
"היא לא העזה לעשות לי את זה. היא כל הזמן הדגישה שאמא לא תדע מכלום. לירדן היא כתבה: 'אני אוהבת אתכם'. מפל הייתה ממש בעין הסערה, איפה שכל המחבלים התקבצו. לא היה לה סיכוי ועדיין היא שרדה כל כך הרבה שעות. תאר לך הכוח היה מגיע שעה קודם, היינו עכשיו בבית החולים או פה בבית. הבאתי אליי את אמא בערימת שקרים, שאני לא מסתדרת עם תבור ושתבוא לעזור לי. אמרתי לה שאני מפחדת שתיפתח מלחמה בצפון ושיירו עליה, שאני רוצה שנהיה יחד. היא אמרה לי: 'טוב, אני אתקלח'. אמרתי לה: אמא, דחוף, אני ממש צריכה את עזרתך. פחדתי שכל רגע יתחילו הרשימות, שמישהו יכתוב לה או יגיד לה משהו. היא הגיעה, נתתי לה מיד כדור הרגעה מאוד חזק שהתארגנתי עליו לטובת הדבר הזה".

מאז יום שבת לא פנו אליכם.
"אין לי תלונות, אנשים שם עובדים יום ולילה, עושים את הכי טוב שהם יכולים. זו עבודה נוראית וקשה, זיהוי גופות. חלקן במצב נורא קשה. אבל, הייתי רוצה שנפתח את הראש. אני כבר יודעת שמה שאעשה כשאקום מהדבר הזה, זה להקים מערך אזרחי סטארטאפיסטי שיכול לעשות את זה. יש את הטכנולוגיה היום, אוטומטית, באפס זמן. יש 600 נעדרים. זה הגיהינום. אני רוצה להאמין שאני יודעת בדיוק מה היה שם, מה היו המילים האחרונות שלה, אבל מה עושה משפחה שפשוט נעלמה לה הילדה? מקווה שייפתחו את הראש".

מה ההליך שמתעכב?
"פתחו מרכז משפחות וכולם הגיעו ומסרו תמונות, פרטים מזהים, קעקועים, עגילים ודנ"א. עכשיו צריך לעשות הצלבות. הבהירו לי אלף פעם שהתהליך מאוד איטי, אבל הוא לא חייב להיות כזה. רוב החבר'ה שם קיבלו כדור. אפשר לזהות אותם. גם טכנולוגיה יכולה להצליב תמונה. לא צריך מישהו שיעבור. היה לנו את אסון מירון, יהיו חלילה עוד אסונות. אפשר לתת מזור למשפחות, לתת להן תשובה יותר מהר באשר למה שעלה בגורלן. זה לא קרה בפרו, זה קרה פה. בשטח ישראל. חוסר הידע זה אחד הגורמים הכי קשים, לא פחות קשה מאבל".

מעיין קראה לתגובה מוחצת נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה: "זו לא מלחמה, זה פשע נגד האנושות. קרו שם דברים ששמעת עליהם בשואה. הסרטונים מתחילים לצאת, אני לא ישנה בלילה. זו חממת גידול לנאצים צמאי דם שרוצחים אותנו. אי אפשר בפינצטה להכניס חיילים. הפחד הכי גדול שלי שימותו עוד חיילים, רק כי אנחנו כל כך רוצים להיות אתיים".

"בפרל הארבור, המתקפה שיפן עשתה על ארצות הברית, היו 2,000 הרוגים. באותו הרגע ארצות הברית פעלה ויצאה למלחמת עולם שנייה. זה נגמר באטום. ארצות הברית הגדירה: 'אני מעצמה, וככה מעצמה מתנהגת. זו הפעם האחרונה שמישהו מעז להפתיע ולהשפיל אותנו ככה'. בעל הבית השתגע. אנחנו לא במלחמה מול חיילים, אנחנו עוברים שואה בבית שלנו. הציבור מאוד ברור לגבי הרצון שלו והציפייה שלו מהממשלה. אנחנו עם חפץ חיים, חפץ חופש, רוצים לגדל את הילדים שלנו, רוצים להצליח. עם מדהים. כמה שאנחנו יכולים לריב, אלף מחאות לא ישתוו למה שקורה עכשיו. תמחקו את זה, תעלימו את זה. אין לקבוצה הזאת שום תרומה לאנושות. יכול להיות שהיא גרמה להתפרצותה של מלחמת עולם שלישית, אני לא יודעת איך הדבר הזה יתפתח".

ספרי על מפל.
"הילדה הכי יפה בעולם. החברים והקרובים מדברים על גרסה מאוד משודרגת שלי. אנחנו ממש דומות, אבל היא יותר יפה, יותר טובה, יותר מצחיקה, יותר אהובה. כשהבנתי שהכדור היה בחזה, כתבתי לה: כזה לב גדול אי אפשר לפספס. היא רצתה להיות מחנכת, מנהלת בית ספר. בגיל 25 הלכה לעבוד בצהרון. ילדים קטנים ועצבניים, אבל זה היה הפאן שלה. יום אחד עשו חרם על ילדה והיא חזרה הביתה בוכה ומפורקת. היא כל כך אהבה ילדים, אהבה בני אדם. הייתה טובת לב. זו לא המסיבה הראשונה שלה. למפל לא היו חיים קלים, אבל היא חגגה אותם חזק. אני יודעת שיש שמועות על מסיבות טבע, אבל מפל הייתה סאחית בלטה שאהבה לרקוד שעות, בלי הפסקה. היו לה אינסוף חברים. היינו שלושה: מעיין, ירדן ומפל, ראשי התיבות מי"ם. נשארנו רק שניים".