אחרי הלידה הראשונה של בנה הבכור, ליאו, שיתפה הדוגמנית והשחקנית עדי הימלבלוי, על הקשיים לחזור לדגמן הלבשה תחתונה אחרי ההיריון והפחד להפוך ללא רלוונטית במקצוע. עכשיו כשהיא כבר שלוש שנים אחרי לידה שנייה, היא מספרת בריאיון ל"גלית ואילנית" על השינוי המנטלי שעברה והקשיים הבלתי פוסקים במקצוע: "יש רגעים שאת למטה ואת אומרת 'זהו, זה לא יקרה, אין לי מקום יותר'".
הימלבלוי נשואה לנדב פלד ולשניהם שני ילדים, ליאו הבכור וברי הקטן. מאז הלידה השנייה השחקנית החליטה להשקיע את רוב זמנה במשפחה ורק בשנה האחרונה היא חזרה לדגמן הלבשה תחתונה. "בקמפיין הקודם הייתי ממש אחרי לידה וזה קצת הלחיץ, עכשיו נערכתי לזה בהתאם. זו עבודה כמו כל דבר, לא תמיד אפשר לתפוס אותי ולהגיד 'בואי תצטלמי עושים קמפיין להלבשה תחתונה'. צריך להיערך ואת הזמן לזה, אני אוהבת להרגיש בטוחה בעצמי".
הרגשת שונה ביחס ללידה הראשונה?
"אנחנו יחסית בזמנים שהדימוי גוף קצת מתחיל להיבנות למקום הרבה יותר בריא. אני גם עוקבת באינסטגרם אחרי בנות מאוד אמתיות, במידות מאוד רגילות. זה עושה לי נעים לראות שהן בהלבשה תחתונה וכיף להן".
כבר מגיל צעיר את דוחפת למודעות לדימוי גוף חיובי.
"להגיד שכשהייתי קטנה לא רציתי להיות במידות האלה? ברור שרציתי. אבל אני לא כזו, זו לא אני, אני שמחה להיות חלק מהשינוי הזה. אבל באמת חשוב לי להגיד שזאת העבודה שלי ואני עובדת בזה, אני לא תמיד נראית ככה, זה משהו שחשוב להגיד ואני אומרת את זה בגאווה, אני נהנית מהתוצאות ואני אוהבת את האתגר כל פעם, הפיזי או הנפשי".
זה לא תמיד היה לך קל ופשוט, היו תקופות שחשבת לעסוק בדברים אחרים.
"המרדף הזה סביב הכן והמפגש עם הלא מאוד מייאש ומתסכל. העליות מאוד גבוהות והירידות מאוד נמוכות במקצוע. יש רגעים שקטים יותר כמו השנה הפסקה שעשיתי עכשיו בשביל לבנות בית, אז לא אכלתי את עצמי על זה למרות שיש את הקולות שמבקרים בראש. וזו גם הבנה שזה החרדות מדברות ואפשר להראות להן את הדלת החוצה".
את משלבת גם הורות וגם קריירה מצליחה. איך זה משפיע עלייך?
"זה קשה כשזה אינטנסיבי. בבלוק הראשון של ההצגות שלי ב"צלילי המוזיקה" זה היה קצת קשוח. זה נורא מפחיד, אבל את רוצה להיות גם וגם ואת רוצה לחלק את עצמך לשניים, וזה לא אפשרי. אז אני נהנית גם פה וגם שם, בסוף זו הבחירה שלי. אבל אין מה לעשות לפעמים אני מתבאסת, כי אם יש אירוע של הגן ובית הספר ואני לא יכולה להיות, זה מבאס אותי".
את ונדב בעלך הייתם חברים מאוד טובים מגיל קטן. איך הפכתם לזוג בסופו של דבר?
"היו לי שלושה חברים ממש טובים, עם שניים זה לא היה יכול לקרות, אבל עם נדב זה פשוט קרה. לא התראינו שנתיים והוא פשוט חזר חתיך, פתחתי לו את הדלת ואמרתי 'מה קרה פה?'. ואז זה פשוט קרה והבנו שזה זה. לא ידענו באמת לאן אנחנו הולכים, זה לא היה מתוכנן או צפוי, אבל זה היה מאוד נוח. זה כיף שיש מישהו שמכיר אותי ברגעים הכי קשים שלי והכי טובים".