צילום וריאיון: דניאל לוי
לפני כמעט שלושה חודשים רומי אברג'יל עברה את הניתוח להתאמה מגדרית, במהלכם היא שיתפה לא מעט במתרחש בתהליך, וסיפרה על הרגעים השמחים והקשים כאחד. כשהיא עדיין מתאוששת מהניתוח הלא פשוט ומנסה להתרגל לחייה החדשים, אברג'יל נבחרה לפתוח את תצוגת האופנה של המעצבת מוריאל כשהיא לבושה בשמלת כלה - וזה מבחינתה היה ניצחון קטן.
"היה לי מדהים ועוצמתי, אין לי מילים לתאר. זו פעם ראשונה שאני צועדת על מסלול ועוד פותחת אותו עם שמלת כלה", סיפרה לנו רומי בריאיון אחרי התצוגה.
איך זה לצעוד על מסלול אחרי השינוי הגדול שעברת?
"זה מטורף. הכל קרה כל כך בבום: הניתוח, החשיפה והתצוגה. זה הדבר הכי מדהים שהיה יכול לקרות לי בתקופה האחרונה, במיוחד אחרי שעברתי את הטרנספורמציה האחרונה לזהות האמיתית שלי. ועכשיו כשאני לגמרי שלמה, אני חושבת שזה הרגע הכי נכון להציג את הדבר הכי נשי ועוצמתי שיש – שמלות כלה, במיוחד שזה לפתוח את התצוגה".
את מרגישה שהחלמת? שאת לגמרי אחרי?
"האמת שלא, אני בשלבי החלמה ראשוניים, הכל עדיין לא מוסבר. אני עוד צריכה להתרגל לגוף החדש שלי אחרי הניתוח. בכל זאת, זו טראומה לגוף. זה מאוד קשה לחזור לחיים חדשים ולחזק את הגוף שלי, בין אם מדובר בהשתלת שיער או הפנים. הכל עדיין נפוח, אבל בסדר. אני מסתכלת תמיד על הצד החיובי ובסופו של דבר אני יודעת שזה יגיע למקומות הרבה יותר גבוהים, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה חיצונית. ככל שהזמן עובר, השינוי יותר מורגש".
מה היה לך הכי קשה בתהליך? איך הייתה ההחלמה?
"ההחלמה הייתה מאוד קשה, אני לא יודעת איך לתאר את זה, זו הייתה כמו חוויה חוץ גופית שעברתי, כמו חלום. אבל זה קושי, זו הייתה טראומה לגוף. ביום הראשון לא הרגשתי כלום, רק אדרנלין, אבל השבוע שאחרי היה ממש טראומתי. הגוף שלי היה ממש חלש, אנשים לא מבינים שזה לא 'ככה' והופכים לאישה. זה תהליך של שנים, וגם אחרי שמסיימים הכל יש עוד זמן ועוד מדרגה לטפס. החלק הפחות משמעותי הוא הפיזי, החלק הנפשי הוא יותר משמעותי. זה להכיר גוף שלם מחדש, ללמוד על עצמך דברים, זה הכל ביחד".
הגשמת את החלום שלך. יש עוד משהו שאת חולמת לעשות?
"זה לא שזהו, זה כלום. מה שעשיתי זו הייתה רק אולי ההתחלה, הדבר הבסיסי ביותר בכל התהליך הזה. הדברים שיש לי מעבר, אם אתחיל לדבר על זה, זה יכול להגיע לשמים. בגדול אני מתכוונת להמשיך בכל מה שאני עושה, ופשוט שאנשים יתחילו להתייחס אליי או לשפוט אותי בתור אני, ולאו דווקא בגלל מה שאני או מה שעברתי, זה לא מעניין וכבר לא רלוונטי. ברגע שעברתי את הניתוח ועברתי את התהליך, זהו, זה מאחוריי, אני אישה".
איך היו התגובות? בטח נאמרו דברים שהם לפה ולפה.
"אנחנו חיים במדינת ישראל, זה לא חדש. אנשים פה אוהבים לדבר ולשפוט, בכל זאת, אנחנו מדינה די דתית ושמרנית, אז אני לוקחת בחשבון שכל דבר שאעשה יגרור תגובות טובות או רעות. ובניתוח, אין מה לעשות, אני רומי, אני אוהבת לשתף הכל, ויש כמה אנשים שלא כל כך בא להם בטוב ששיתפתי יותר מדי עם כל מה שעשיתי. אבל אני חושבת שהדרך הכי טובה להשפיע וללמד אנשים על מה שעברתי זה פשוט לשתף את הדברים הבסיסיים של היומיום ושל ההחלמה, אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי. אני מאוד גאה בדרך שלי ומאוד גאה בצורה שבה אני מראה דברים ובצורת ההתבטאות שלי, ואני ממש שמחה על כל צעד שעשיתי בחיים, בלי חרטה".