אתמול (ראשון), הזמר עומר אדם והדוגמנית יעל שלביה העלו לאינסטגרם תמונות משותפות - שנתנו את האישור הרשמי לכך שהם בזוגיות. לא עבר זמן רב וכבר אינספור ממים, בדיחות וצחוקים רצו בכל מקום אפשרי ברחבי הרשת, כשרוב הפוסטים צחקו בעיקר על המראה של עומר אדם. בעוד יש כאלה שנהנו מההומור, פאולה רוזנברג דווקא חשבה שזה מעליב - ופוגע לא רק באדם, אלא גם בבני נוער וילדים בעלי מבנה גוף דומה לזה של עומר.
"אני מאוד אוהבת הומור וגם מאוד אוהבת הומור עצמי, אבל יש בזה הרבה כאב, סבל וסכנה. ראיתי את התמונה הזאת ברשתות, וכמות הבדיחות באינסטגרם ובפייסבוק היא מטורפת. אבל כשאתם צוחקים על שיער הגוף של עומר אדם, אתם פוגעים לא רק בו, אולי אפילו לא בו בכלל, אלא בעיקר בנערים, נערות, ילדים וילדות שיש להם שיער גוף".
"דרך הצחוקים הם מבינים שהם אמורים להתבייש בשערות שלהם או לפחות לשנות את המצב בכל דרך, גם אם זה פוגע בבריאות שלהם", המשיכה פאולה, "הם יקנו כל מיני דברים, כימיקלים, העיקר שלא יצחקו עליהם ככה. אתם מלמדים אותם דרך הצחוק שלהם שהגוף שלהם הוא לא ראוי, אם הוא לא מגולח או אם הם מעזים פשוט לפשוט חולצה בים וליהנות עם החברה שלהם או עם החבר שלהם. כשאתם צוחקים על עומר אדם שהוא קציצה, ראיתי את זה כתוב בהרבה פוסטים, על הכרס שלו, אתם מעבירים מסר לילדים ולילדות שקוראים את הפוסטים האלה שהם ראויים ללעג אם הם לא נולדו בדיוק בתוך המבנה הגוף המאוד מסויים שנחשב יפה ונכון, שזה בסדר אפילו שחברים שלהם ייקראו להם בשמות גנאי - כי אתם צוחקים, אז למה שהם לא? זה בסדר שיגידו להם שמן או בעל כרס כי הם לא שריריים לפי המודל".
"יש כבר שם של הפרעה שקוראים לה ביגורקסיה, נערים שפוגעים בבריאות שלהם באמצעות צריכה עודפת של אבקות חלבון והתפתחות לפיתוח גוף בגלל שהם לא אוהבים את איך שהם נראים. האמת שבמקרה הספציפי של עומר אדם יש לו אולי כנראה משאבים להתגבר על הפגיעה או אפילו להתעלם מהדיבור שלנו, אני לא בטוחה, אני רק משערת, אבל מה לגבי האחרים שלומדים מהתגובות האלו איך להסתיר את עצמם כדי שלא יצחקו עליהם? אין לאף אחד מאיתנו זכות להביע דעה על צורת גופו של אדם אחר בלי שהבן אדם הזה יסכים בטח שלא בצורה מרושעת כזאת, ולא משנה כמה הוא מפורסם ולא משנה בכלל מה הוא עושה בחיים שלו, כי כשאתם צוחקים על המראה של מישהו אחר אתם בעצם משרתים את התפיסה שיש רק מראה מסויים מאוד, שזה מודל יופי מאוד מאוד צר לנשים וגברים שרק ככה מותר להיראות, ואם אתה לא נראה ככה יצחקו עלייך, ישפילו אותך וזה מה שמקדם הפרעות אכילה, זה מה שמקדם התמכרויות לתהליכים קוסמטיים קיצוניים, זה מה שמקדם הפרעות בדימוי גוף דיכאון וחרדה, זה מה שמקדם ילדים שנשארים בבית ולא יוצאים לבריכה או לים ולא יוצאים עם חברים מהפחד שיעליבו אותם וישפילו אותם.
אז אם אתם מלגלגלים על כמות השיער של מישהו או או על אחוזי השומן שלו או על צבע העור אתם לא פוגעים רק בו, אתם פוגעים בכל מי שנלחם לקום בבוקר ולהילחם בערך העצמי הנמוך שלו ולצאת מהבית למרות שהוא לא נראה כמו הפוסטרים וכמו הדוגמניות באינסטגרם, אתם אפילו מחלישים את הסיכוי שלהם להרגיש שהם הרבה יותר מהגוף שלהם ושהם יכולים להיות חלק מהחברה שלנו. אם אתם עושים לייק לפוסט שצוחק על המראה החיצוני של עומר אדם, אפילו לא כתבתם בעצמכם, אל תתפלאו אם אחר כך הילד שלכם יהיה הבריון התורן בכיתה שיצחק על ילד שעיר או עם ילדה שמנה. למה? כי אם אבא ואמא עושים גם אני יכול. אתם יודעים מה הבעיה? שהילד הזה שיצחקו עליו הוא לא עומר אדם ואין לו לא את המעטפת, את ההגנה, לא את החברים ולא את הפרסום של עומר אדם שיגן עליו וכנראה שהילד הזה יחזור הביתה ויאמין שמגיע לו שיצחקו עליו. למה? כי גם אבא שלו רק אתמול אמר לאמא בסלון, 'ראית את עומר אדם הזה, איך הוא תפס כזאת חתיכה עם כל השיערות שיש לו ועם הכרס הזאת?'. וככה הילד הזה למד שאם יש לך כרס ויש לך שערות אז אתה באמת לא ראוי".
"המילים האלה פוגעות לא רק בגוף של האדם שעליו אמרתם אותן, זאת סכין והיא פוצעת פנימה וזה יותר כואב ממכה, ולפעמים אתם פוצעים עם המילים האלה את מי שאתם אוהבים יותר מכל, כשאתם צוחקים על עומר אדם אתם פוגעים בילד שיושב ושומע אתכם. האפשרות היחידה הלגיטימית לומר לאדם אחר מה דעתכם על מבנה הגוף שלו או על מידת השיעור שלו, זה אם הוא שאל אתכם ספציפית, 'פאולה, מה דעתך על השיער שלי?', רק אז מותר לי להביע דעה. כל שאר האופציות הן בעלות שם מאוד ברור, כל שאר האופציות האלה זאת אלימות מילולית, אז כשאתם באים בטענות שהאלימות הזאת תופנה אליכם או הקרובים אליכם אז אל תתפלאו כי זה התחיל ככה, זה מתחיל בלצחוק על השיער על הכרס או להשוות את הגובה שלו או להשוות אותו לחיות אחרות, כשאנשים רואים את זה ברשת. תודה".