אחרי לא מעט תהיות, תקופות דיכאון ממשוכות והתקפי מאניה פתאומיים, לפני שלושה חודשים כוכב "הישרדות" יוסי בובליל קיבל סוף סוף את האבחנה שעזרה לו: הוא גילה שהוא סובל ממאניה דיפרסיה. בפוסט שכתב לכבוד יום הולדתו ה-40 הוא סיפר: "אני דו־קוטבי או באנגלית B-POLAR. מניח שרובכם מכירים את המחלה, אבל תנו לי לחלוק איתכם איך זה מרגיש".
"אין אמצע, אין אפור. יש רק שחור ולבן", כתב, "וביניהם אין חיבור אף פעם. זה לחיות עם יוסי א' ויוסי ב' כל יום! הדוקטור הסביר לי: 'אתה לא מאוזן, גבר'. שבוע שלם באנרגיות מטורפות ומיד דיכאון של הלייף ללא כל יכולת למנוע את המחשבות. הן זורמות ללא שליטה ואוכלות לי את הראש והנשמה. אני כותב את הדברים ולא מפסיק לבכות. אולי זה בגלל הדו־קוטביות, אבל הפעם אני מרגיש שזה בעיקר בגלל ההבנה של הסיבה".
בראיון אישי שבובליל ואשתו, נערת ישראל בדימוס אביגיל אלפטוב, נתנו למגזין "לאישה", הם סיפרו כל אחד מהם על ההתמודדות עם המחלה. אביגיל שיתפה בראיון" "יש בקרים שבהם אני עם דור, התינוק (בן שנה וחודשיים), אחרי שלא ממש ישנתי בלילה, צריך להתארגן ולקחת את אריאל (בן שלוש) לגן, אבל יוסי עדיין במיטה. אני אומרת לו שהוא צריך לקום והוא אומר שהוא עייף".
"אז אני מארגנת, לוקחת לגן, חוזרת הביתה ורואה אותו עדיין במיטה. אני אומרת לו שהוא חייב לצאת, ללכת לעבודה, והוא אומר שקשה לו, שהוא לא ישן טוב בלילה. אני משתדלת להיות סבלנית. דיברתי עם הפסיכולוגית שלו ואני יודעת שזה לא נשלט. זה לא שהוא במיטה כי בא לו. הוא רוצה לקום, ובסוף הוא גם קם. הוא נלחם. וזה, זה הקושי הגדול", היא אומרת. "לא שהוא לא לוקח את הילד לגן. זה לראות אותו סובל. לראות אותו באמת נלחם, עושה את הכי טוב שהוא יכול, רק שהוא תמיד ממשיך להאשים את עצמו שהוא לא עושה מספיק, שהוא לא נותן לי ולילדים מספיק".
יוסי מסביר: "אצלי המאניה לא באה לידי ביטוי בשיגעון. בשבילי זה לעשות כיף עם המשפחה שלי, לקחת את אשתי לחופשה. לא מזמן קניתי לה רכב שעלה 20 אלף שקל, סך הכל רכב נחמד. אבל אז אני רואה איך חברות שלה נוסעות בג'יפ וקונות בית, בזמן שאנחנו גרים בדירה שכורה, וזה מכניס אותי לדאון. הייתי עם כל כך הרבה נשים בעבר, אבל אביגיל עבורי היא כמו כפפה. לא יכולתי לבקש טוב יותר. ובגלל זה אני כל הזמן אוכל את עצמי כשאני רואה שאחרות מקבלות אפילו אחוז אחד יותר ממה שהיא מקבלת".
לדברי בובליל, הנפילות הקשות התחילו כבר בשנות ה־20 לחייו. "היו ימים שהכל הרגיש לי טוב ושמח, וימים שהייתי שוכב במיטה מזיע, לא מסוגל לצאת. דברים שלא קשורים ישירות אליי היו יכולים להרוס לי לחלוטין את מצב הרוח. הייתי שומע בחדשות על ילד שנהרג בתאונת דרכים ובוכה כל הלילה. רואה סרט על בחור שחלה ב־ALS ומתחיל לחשוב שיש לי את זה. בגיל 25 הרגשתי יום אחד שכל השרירים שלי בגוף מתכווצים. לא היה לי אוויר. כפות הרגליים הרגישו קפואות. אשפזו אותי במשך שבוע בבית חולים בניו־יורק במחלקת לב, כי כל לילה הדופק שלי היה יורד מתחת ל־40. בסוף שחררו אותי עם אבחנה שמדובר בהתקף חרדה. מאז היו לי עוד התקפים וימים שבהם הייתי מרגיש שמח וימים שהייתי בדאון בלי יכולת לצאת מהבית".