המסע לפולין מהווה נדבך חשוב בתכנית הלימודים של תלמידי התיכון ברחבי ישראל, כשבמשך עשורים נשלחים צעירים לראות את מחנות ההשמדה והעבודה בהם נרצחו שישה מיליון יהודים בשואה.
מי שלא זכה לצאת למסע המטלטל הזה בצעירותו הוא הזמר איתי לוי, שבימים האחרונים השלים את הפער כשהגיע למקום עם חבריו ומדריכה - ומתח, בדיעבד, לא מעט ביקורת כלפי הטיול.
בפוסט שהעלה לעמוד האינסטגרם שלו, סיפר לוי על התחושות שחווה במקום, ועל הסיבה האמיתית והמכאיבה שבגינה לא יצא לטיול עוד כתלמיד תיכון, אותה מורה סיכמה במשפט אחד: "זה לא בשבילכם".
"אני רוצה לשתף אתכם בדבר חשוב ביותר", כותב לוי, "אם זיכרוני אינו מטעה אותי, כשיצאה המשלחת לפולין הייתי בערך בתחילת התיכון. ניגשתי למורה ושאלתי אותה - למה אנחנו גם לא יוצאים למשלחת לפולין? למה אף אחד לא מציע לנו גם לצאת למסע המדהים הזה? היא ענתה לי תשובה שרק היום קיבלה משמעות אדירה בשבילי.
"תדמיינו נער מתבגר, כיתה של 42 תלמידים, הראש נמצא במקומות אחרים לגמרי, והכי חשוב - חיסרון כיס ופרנסה בדוחק. מתוך כל השכבה יצאו בסך הכל 10 תלמידים - וכולם ממוצא אשכנזי.
נחזור למורה: שאלתי אותה את השאלה והיא ענתה לי 'זה לא בשבילכם', או 'לא קשור אליכם'. לא זוכר בדיוק את המילים, אבל כן את המנגינה, הרי עברו להם 15 שנה. אחר כך הבנתי שזה עולה סכום אסטרונומי של בערך 1,000 דולר - בזמנו סכום יקר מאוד, אז אין סיכוי בעולם לפנות לאמא שלי, אבל אני בטוח שאם הייתי מתעקש או לפחות מקבל את ההצעה לנסוע - היא הייתה הופכת בשבילי את העולם!
"היום עברתי חוויה מטורפת, ולרגע הבנתי שלא משנה כמה נלמד, נעשה בגרויות או נראה סרטים - זה לעולם לא יהיה כמו הדבר האמיתי. להבין מה עבר על העם שלי, על הילדים שלנו, על האחים שלנו, על הדם שלנו. נכון, אולי אני לא אשכנזי ואולי הוריי וסבי וסבתי לא היו בשואה, וגדלתי כילד לאמא מנקה שבשנה לא עשתה 1,000 דולר - אבל כולנו בהחלט היינו בשואה, וכולנו מחוייבים להנציח, לחיות, לשמר ולזכור תמיד שעם ישראל הוא עם למוד מלחמות, אולי גם קצת 'חיה פצועה', אבל הכי חזקים בעולם והכי ברי מזל שיש!
את הפוסט המרגש מסיים הזמר בקריאה למשרד החינוך להגביר את מאמציהם לאפשר לכל התלמידים - ללא הבדלי עדה או מצב אקונומי: "מעל במה זו אני קורא לשר החינוך ולכל מערכת החינוך בישראל להטיס את כולם למסע הזה, ולהשתתף ולסייע למעוטי היכולת, לספרדים ולכולם להגיע לשם. חשוב מאוד אפילו להציע לפחות, כי אני בטוח שהחיים משתנים אך ורק לטובה אחרי שמגיעים למקומות כאלה. אדם מבין מהי חמלה, אומץ, תעוזה, כאב, אחדות. ומהי אמונה, שפשוט הצילה אותנו... אמא, אני אוהב אותך ולא כועס עלייך שלא יכולת לשלוח אותי. לקחו לי 15 שנה ועבודה קשה להגיע, אבל הגעתי בזמן. אני בטוח שאם היית בריאה - היית באה איתי לפה".