אוהבי הרכילות שמחו להתעורר בסוף השבוע האחרון לחגיגה בטוויטר. זה התחיל כשקניה ווסט נתן דרור לאחת מהתמוטטויות העצבים שלו בפעם המי יודע כמה, ושיתף בציוצים את הביף שלו עם מוזיקאי אחר - דרייק. הרקע לריב הזה, סמכו עלינו, לא כל כך מעניין, אבל מה שקרה משם - מאוד. קים קרדשיאן התייצבה לצד הגבר שלה, שניהם טענו שדרייק מאיים על המשפחה והילדים שלהם, ואז משום מקום צצה לה אריאנה גרנדה.
גרנדה ניסתה לצאת מצחיקה, וצייצה שבזמן שהגברים רבים, היא ומיילי סיירוס הוציאו שירים חדשים, ואולי עדיף להאזין להם במקום לצפות בריבים האלה מתפתחים ברשתות החברתיות. קניה נעלב, אריאנה התנצלה, ובתוך כל זה גם האקס שלה, פיט דיווידסון, צייץ שקניה נותן קול לאנשים עם בעיות נפש והמשיך כשכתב כי הוא לא רוצה לחיות יותר. בקיצור, סעודה עסיסית של רכילות, שכל כולה הגיעה מהסלבס עצמם, ללא תיווך של אתרי רכילות שלכו תדעו אם להאמין להם או לא.
מעבר לים, להרבה מפורסמות ומפורסמים אין שום בעיה לספק הצצה לחיים האישיים שלהם, או לפחות לדעות האישיות שלהם. אז אוקיי, אפשר לומר על קניה שהוא משוגע ועל קים שהיא טראשית, אבל אריאנה גרנדה? מדובר בכוכבת שפויה ומצליחה בטירוף, שממש לא חייבת לשטוח את החיים האישיים שלה מול כולם, אבל בוחרת לעשות זאת בכל זאת, במינון ובתזמון שלה. הסינגל הלפני אחרון שהוציאה, Thank U, Next"", הוא דוגמה מושלמת - היא נתנה לאנשים סיבה לדבר, לא הכפישה אף אחד מהאקסים שלה, והתוצאה הייתה הצלחה מסחררת. כן, אפשר לשתף את העולם בקרביים שלכם ועדיין לצאת קולים.
בארץ, לעומת זאת, זה כמעט ולא קורה. אם תקראו ראיונות עם סלבס מקומיים, תגלו עדיין הרבה פרצופים חמוצים שלא מבינים את עניין התהילה או הרשתות החברתיות, ומתקמצנים בטירוף על פרטים מהחיים האישיים. כמובן שלכל אדם ישנה זכות מלאה על החיים שלו וכמה הוא משתף או מסתיר, אבל לפעמים נדמה שההגנה על הפרטיות שואבת הרבה יותר אנרגיה מהמפורסמים האלה ומביאה אנשים לחטט באופן אגרסיבי יותר בחיים שלהם, מאשר מי שפשוט פותח את הפה וחולק מה עובר עליו. בעיקר בימינו, כשבמקום לחשוש שעיתונאים יעוותו את הציטוטים שלהם, הם יכולים פשוט להעלות סטורי ולדבר לקהל באופן ישיר.
קחו לדוגמה את קרן פלס והראיון הנהדר שנתנה לאחרונה למגזין לאשה. היא מדברת שם בפתיחות על מונוגמיה, על האופציה של יחסים פתוחים עם נועם טור ובעבר גם פתחה על שמועות הרומן עם זיו קורן. פלס הבינה את מה שהקרדשיאנס עשו ממנו הון - כשאת זו ששולטת בשמועות על החיים האישיים שלך, יש הרבה פחות מקום לבלבול, ספקולציות וצלמי פפראצי שמחכים לך מתחת לבית כדי לנסות להוציא ממך תגובה בזמן שאת מסתתרת מאחורי הקפוצ׳ון. שם המשחק היום הוא לחשוף - בחוכמה ובמידה - ולא להסתיר.
מהצד השני של המתרס נמצאים הסלבס שכולנו רוצים לדעת מה קורה איתם, והם פשוט מסרבים. שרית חדד ועומר אדם, למשל, הם שניים מהזמרים המצליחים בישראל, ואין לנו מושג מה קורה איתם. הם לא מתראיינים, לא משתפים כמעט דבר ברשתות החברתיות. זכותם המלאה? כן כן, כמובן. זו לא העובדה שהם מסתתרים שמפריעה לנו, כמו העובדה שבימינו, באמת שפשוט אין צורך יותר. פרטיות כבר כמעט ולא קיימת. כולנו משתפים הכל כל הזמן, ומי שמשתתף במשחק הזה, פשוט מצליח יותר. מדובר בהחלטה עסקית, וגם לא במשחק של שחור או לבן. לא רוצים לשתף הכל? לגמרי מובן. לא רוצים לשתף כלום? זה כבר קצת נראה כמו פארנויה.
לצד המסתתרים למיניהם, שמסביבם עוד ישנן ספקולציות מעניינות, יש גם את הסלבס שחולקים את החיים שלהם ברשתות החברתיות, אבל הם פשוט משעממים. אולי הם בוחרים לחלוק רק את מה שמשעמם מתוך חשש להתמסר, ואולי פשוט אין להם משהו עמוק או מורכב יותר לחלוק. טיילתם לאחרונה בפיד של יעל בר זוהר וגיא זוארץ, הזוג שמלבד העובדה שהם לוהטים אין להם דבר אחד מעניין להגיד על העולם? ואולי בזה של יעל גולדמן, האישה הכי יפה ומתוקה בארץ, וגם אחת המשעממות? לגולדמן יש קריירה ארוכת שנים, והיא לא עשתה או אמרה במהלכה אפילו דבר מעניין אחד. הדבר הכי מרתק שהיא עשתה היה להפוך גם את אורי פפר למשעמם.
עוד דוגמאות? בשמחה! לי בירן ואליאנה תדהר - שניהם יפים, שניהם צעירים, שניהם יכלו להגיב על הסיפור הכל כך ג׳וסי על איך הם הפכו לזוג זמן קצר לאחר שבירן ודר זוזובסקי, חברתה הקרובה של אליאנה, נפרדו. דר עצמה הגיבה בנושא, ונתנה דוגמה איך אפשר לתת לקהל את מה שהם צמאים לקבל וגם לשמור על עצמך רהוטה ומכובדת: ״הם לא חלק מהסיפור שלי יותר״, היא אמרה, והוסיפה שזה קשה אבל שהיא מקווה שיום אחד הם יוכלו לחזור לדבר. אגם רודברג היא דוגמה נהדרת נוספת - עם כל תהפוכות הריליישנשיפס שלה, הדבר הכי מעניין שהיא עשתה בחייה הפומביים הוא החברות הצמודה עם אורנה דץ והנשיקה שלהן מול המצלמות. גם אגם בוחבוט, שנמצאת בדיוק בגיל המתאים לשתף את המעריצים לפחות בחלק ממה שקורה בעולמה, לא מספקת שום עניין.
אבל שיא השעמום מגיע מכיוונן של המלאכיות של ליקי רוזנברג. המאמנת לסלבס אחראית על כמה מהגזרות החטובות בארץ - שלומית מלכה, שביט ויזל, דר זוזובסקי, יערה בנבנישתי ולירן כוהנר מתאמנות אצלה, וגם משעממות לה רצח את הפיד. מלבד מאיה ורטהיימר, שעושה כיף ולמדה את רזי המקצוע, כל השאר עסוקות בלהראות את עצמן שוב ושוב באותן פוזות: הנה אנחנו בבגדי ספורט! מחייכות! הנה אנחנו אחרי אימון! מחייכות! הנה אנחנו ביציאת ערב! תראו אותנו חברות גם כשאנחנו לא מזיעות! ומחייכות! סלבס זה טוב לעסק, ליקי, אבל כמה סלפיז עם אותן נשים בן אדם אחד יכול להכיל?
אם תיכנסו לכל אחד מחשבונות האינסטגרם של רשימת הנשים האלה, לא תאמינו שמדובר בכלל באדם אמיתי. מלבד סלפיז מחויכים ומחושבים היטב, שערי מגזינים שהן הופיעו עליהם ולפעמים תמונות לא חושפניות מדי עם בן הזוג, לא תמצאו שם כלום. מדובר באנשים שהפרסונה הציבורית שלהם כל כך ריקה מתוכן, שקשה שלא להניח שהם פשוט משעממים גם במציאות, לא בגלל שהם מסתתרים מאחורי שכבות של הגנה.
מהצד השני של המתרס תמצאו אנשים כמו אביבית בר זוהר או ליהיא גרינר, שממש כמו הקרדשיאנס, מבססות את הקריירה שלהן על שיתוף יתר. קשה יהיה לשמוע את המילים ״אין תגובה״ מהכיוון של אחת מהן. אבל על הספקטרום שבין אביבית בר זוהר לשביט ויזל, יש עוד המון גוונים של עניין, ולא מעט דרכים לשדר החוצה את האישיות שלכם מבלי להפוך לבדיחה.
אופירה אסייג, למשל, עושה את זה נכון. התגובה הפומבית שלה לאלימות המילולית שחטפה מכיוונו של ביבי נתניהו הייתה לא פחות ממושלמת, וגם בראיונות ספונטניים היא לא מפחדת להראות את האישיות האמיתית שלה. ״הראינו נוכחות ועכשיו אפשר לחתוך״, היא אמרה לצוות של גיא פינס ביום ההולדת של מיכל הקטנה, והביעה בקול את מה שכולנו חושבים בערך על כל אירוע. כמו הקרדשיאנס וקרן פלס, אופירה הבינה את שם המשחק ולקחה שליטה מלאה בכל מה שנוגע לחייה האישיים. את בשורת הגירושים מבעלה, גילי מנקין, היא בישרה ברשתות החברתיות. היא לא חיכתה לכתב שיפרסם את זה או לכתבת שער שתקדם אותה ובין מפורסמים שלא מצליחים לייצר עניין או לשתף פעולה עם התקשורת, אופירה הפכה לסלב הכי כיפית בישראל.
ישנה גם עדן בן זקן, הגרסה הישראלית שלנו לאריאנה גרנדה. למה ההשוואה? כי כמו גרנדה, בן זקן מצליחה לתת הצצה לחיים שלה ועדיין לשמור על עצמה מהמעריצים, על ידי כך שהיא פשוט מבינה שהשיתוף הוא חלק מהמשחק. היא לא נותנת לזה להעיק או להכביד עליה, וכשהיא נתקלת בכלי התקשורת היא זורמת, קלילה וכיפית.
אפשר להבין למה מפורסמות ומפורסמים רוצים להשאיר חלקים מסוימים מהחיים חבויים מעיני הציבור, אבל אי אפשר גם לתפעל חשבון אינסטגרם וגם לשעמם בו למוות. קחו לדוגמה את אמה סטון, שעשתה בחירה מודעת שלא לפתוח בכלל חשבונות ברשתות החברתיות. כשהיא נשאלת על כך בראיונות, היא יודעת לצחוק על הנושא, להגיד שהיא לא מבינה בזה כלום אבל גם שהיא נמצאת שם, אורבת וקוראת את הפוסטים של כולנו. הדברים האלה עוברים כהרבה יותר רגועים וכיפיים מאשר סלבס כמו טיילור סוויפט, לדוגמה, שנמצאת בכל מקום אפשרי ועדיין מתלוננת כשמתעניינים בחיים האישיים שלה. לא צריך להגיע למחוזות קניה ווסט ולחלוק כל התמוטטות עצבים, או להיות אופירה ולפרסם את הגירושים שלכם, אבל אם יש לכם חשבון אינסטגרם וכל מה שאתם מציגים בו הוא תמונות מחופשות ושיתופי פעולה מסחריים, צריך לתהות מה הפך אתכם למפורסמים מלכתחילה. כנראה שלא האישיות.