עם תחילת הקיץ מגיע גל הגיוסים הראשון, הזמן בו הנוער פושט את הברמודות והגופיות, זונח את הכפכפים ועולה על מדים. לכבוד עונת הגיוס ולקראת פסטיבל יותר של האגודה למען החייל שיערך היום, החלטנו לבדוק עם הסלבס מה הם זוכרים מהשירות הצבאי, האם זה טוב והאם זה רע, והאם יש כבר דרך חזרה. משיר אלמליח ועד אסתי גינזבורג, כולם עברו לדום.
אסתי גינזבורג: "תהיו מוכנים לחוויה של החיים. אין כמו לשרת את המולדת שלנו, הרגשה אלוהית. עלו והצליחו".
לירז דרור: "הזיכרון הבלתי נשכח שלי מהצבא הוא הסימנים הכחולים על הירכיים מהנשק הארוך בטירונות, כל סופ"ש שהייתי חוזרת הביתה ומגלה שהרגליים שלי חבולות".
שביט ויזל: "אני אספר על הפחד שלי לפני הגיוס מהמקלחות בטירונות. הסיפורים ששמעתי היו שאין ממש זמן ושכולן מתקלחות יחד, אבל כשהגעתי לבה״ד 7 שם עשיתי טירונות וקורס השד לא היה כל כך נורא, היו מקלחות מסודרות עם וילונות וכן נתנו לנו זמן. כמובן שכל תקופת הצבא התקלחתי בכפכפים וכל פעם שהייתי חוזרת הביתה בסופי שבוע הרגשתי פינוק להתקלח בלי".
חני נחמיאס: "התחלתי את השרות הצבאי שלי כפקידת מבצעים בגולני במשך 3 חודשים ומשם היישר ללהקת הנח״ל, החלום הגדול שלי. אני זוכרת את השירות כזמן של התפתחות אישית וצמיחה. לבשתי את המדים בגאווה גדולה".
רוני (סופרסטאר) דואני: "הזיכרון הכי חזק שלי הוא מהאוטובוס בדרך לבסיס טירונות, יצאנו מהבקו"ם ואחרי חצי שעה של נסיעה עלו המפקדות לאוטובוס. זה הרגיש לי כמו סצנה שלקוחה מסרט, פעם ראשונה שהיינו צריכות לצעוק ביחד 'הקשב' ו'כן המפקדת'".
שי כהנא: "יש הרבה זיכרונות צרובים, אחד הזכורים הוא תחושת הגאווה בסיום מסלול הכשרת הלוחמים של סיירת גולני ותחושת השליחות לקראת כל מבצע של היחידה".
דפנה דקל: "הזיכרון הכי חזק שלי מתקופתי בשירות הצבאי בלהקת הנח״ל, הוא שהיינו סוחבים בעצמנו בכל הופעה את הקוליסות של המגברים מהמשאית ובחזרה אליה. בבוקר קושי הסחיבה היה פחות מורגש, אך בלילה לאחר ההופעה והעייפות המצטברת הקושי התגבר״.
שיר אלמליח: "שירתתי בגדוד של התותחנים אי שם ברמת הגולן בתפקיד משק״ית לוגיסטיקה, נהניתי מאוד מהשירות שלי. אני זוכרת לטובה את 2 המפקדים שלי, צמח וראובן, איתם הסתדרתי מאוד וגם כשהיה לי קשה, הם דאגו לשמח אותי".
