סטיבן מייקל כהן לא היה צריך להתאמץ יותר מדי. במשך שש שנים הוא החזיק בדומיין הנחשק ביותר בהיסטוריה הקצרה של האינטרנט, sex.com, הודות למכתב מזויף שאפשר לו להשתלט על ביצת הזהב של הבעלים המקוריים, גארי קרמן.
הסיפור של סקס דוט קום אינו רק מעשה בפרשיית זיוף ודרמה משפטית. זה סיפור על עליית כוחו של הדומיין, שקיבל בזכות הקרב בין קרמן לכהן הכרה כקניין של ממש, כזה שכדי להשיג אותו אנשים ישלמו הון לעורכי דין וינסו לחסל זה את זה, למרות שבסופו של יום מדובר בסך הכל בכמה אותיות.
הולדתו של תינוק המריבה
לפני שצוללים לתוך אחד הקרבות הגדולים שידעה הרשת עד היום, צריך להבין מה זה בעצם דומיין ומה הופך אותו למצרך כה יקר. כל פעם שאת מקלידים את הכתובת הסקסית mako.co.il, שרתי השמות היושבים עמוק במעבה האינטרנט מתרגמים אותה לכתובת IP מספרית ומשעממת - במקרה שלנו זה יכול להיות 212.179.42.18. הדומיינים פותחו מהסיבה הפשוטה שהרבה יותר קל לזכור כתובת אינדיקטיבית בסגנון www.mako.co.il מאשר רצף מספרי ארוך.
בימים בהם הרשת הייתה בחיתוליה, לא היה קשה למצוא במאגר הארגונים האחראיים להקצאת דומיינים שם קצר וקולע שהמשתמש יוכל להגיע אליו באופן אינטואיטיבי. באותה תקופה, 1994 ליתר דיוק, בחור צעיר בשם גארי קרמן, תושב סן פרנסיסקו, קנה את הדומיין match.com ששימש ככתובת לשירות חדשני: היכרויות אונליין.
גארי חשב שיהיה נחמד לבדוק האם מועדון פנויים-פנויות ברשת יכול לעזור לאנשים למצוא דייט בקלות. הוא גילה שכן. היכרויות מקוונות הפכו ללהיט ומשראה גרי כי טוב, הוא החליט למכור את match.com בכמה מיליוני דולרים ועל הדרך גם לרכוש עוד כמה דומיינים מהשירות NSI (Network Solutions). הוא הניח שלשמות גנריים כמו jobs.com ו- sex.com יהיה שימוש יום אחד. לדאבונו, לא היה לו מושג כמה הוא צדק. שנה אחרי הרכישה הופתע גארי קרמן לגלות שתחת הדומיין sex.com פועל אתר פורנו משגשג שהוא אינו בעליו. הבעלים היה סטיבן מייקל כהן, ברון הסקס של הזמנים ההם, שקיבל את הדומיין משירות האינטרנט ממנו רכש קרימן את sex.com ב-94.
גארי גילה שבמשך תקופה ארוכה ניסה כהן להשתלט על פיסת הנדל"ן האטרקטיבית של קרמן באמצעות התעלקות עקשנית על NSI: הוא התקשר, שלח מיילים וזייף מכתבים המוכיחים כי הוא הבעלים המקוריים של sex.com. לבסוף הצליח כהן לשכנע את NSI לשנות את פרטי הבעלות על sex.com כשתקע את המסמר האחרון בתוכנית ההונאה הסדרתית שלו – פקס מזויף מנציג של קרמן, כביכול, המוסר לידיו את הבעלות. כך, באוקטובר 1995, הועבר הדומיין הנחשק לידי כהן.
כשקרמן גילה שתחת הדומיין שלו פועל אתר מצליח שרושם למעלה מ-25 מיליון כניסות ביום הוא קצת התעצבן. אבל זה היה עוד כלום לעומת העצבים שנדרשו לו לשרוד את 12 השנים הבאות במהלכן ינסה לשכנע את בית המשפט להוציא את הצדק (והפיצויים) לאור.
סקס, סמים וקלישאות אחרות
לפני שדומיין הוכר כנכס קנייני על פי חוק, נדרשו בעלי דומיינים להוכיח שכתובת האתר שלהם רשומה כסימן מסחרי. כהן ניצל את העובדה הזאת כשטען כי sex.com מתפקד כסימן מסחרי רשום של אימפריית הסקס שלו מאז 1979, טענה מעוררת תמיהה לאור העובדה שב-79 עדיין לא הומצאה רשת האינטרנט, מה שאומר שאף אחד לא שמע עדיין על הסיומת "com". כתגובה הסביר כהן ש-com הוא בעצם קיצור ל- Communications, כיוון שהוא תכנן להקים עסק פורנו דיגטלי עוד לפני עידן הווב. ברור.
אולם הקרב על הסימן המסחרי הוא רק תחילתה של סאגת הסקס דוט קום. כשקרמן פנה לבית המשפט כדי לתבוע את האיש שגנב ממנו את הנדל"ן המקוון הוא נתקל בבעיה קטנה: החוק של תחילת המילניום היה לגמרי קלולס בענייני דומיינים. היום קצת קשה להאמין שבית המשפט לא הבין איך יכולה כתובת אינטרנט להיחשב לנכס, אבל המציאות יודעת לספר שבשנת 2000 קבע השופט שאי אפשר להתייחס לשם דומיין כקניין כל עוד לא מוסדרת שיטה חוקית לטיפול ברצף האותיות המוזר הזה שהמציאה האינטרנט.
קרמן התעקש שכהן גזל את הנכס שלו, כיוון שבעיניו ובעיני מיליוני גולשים חרמנים דומיין שמכניס למעלה ממאה מיליון דולר בשנה בהחלט עונה על ההגדרה "נכס". בשנת 2001 התעקשותו של קרמן נשאה פרי: בית המשפט הכיר בזה שכהן זייף מסמכי בעלות על sex.com ופסק כי קרמן זכאי לקבל בחזרה את הדומיין שלו, כולל פיצויים והכנסות מהאתר שניהל כהן תחת הכתובת הגנובה. 65 מיליון דולר היה הסכום שדרש בית המשפט מכהן לשלם לקרמן, ולאור העובדה שבשנים שקדמו לפסיקה שרף קרמן כמעט חצי מיליון דולר על עורכי דין – הוא בהחלט היה זקוק לכסף הזה. הדומיין הוחזר לו באופן מיידי, אולם הפיצוי הכספי פחות.
בחודש מרץ של אותה שנה, נעדר כהן מהשימוע המשפטי והאגדה מספרת שהוא נמלט ממקסיקו עוד באותו לילה והעביר את חשבונות הבנק שלו מחוץ לגבולות ארה"ב. עכשיו, די טבעי שאדם שנדרש לשלם כמה עשרות מיליוני דולרים נלחץ ובורח, אבל זה לא שלכהן היה חסר כסף. מדובר בבחור ששנתיים לפני הפסיקה המשפטית הביע עניין לרכוש מלון קזינו יוקרתי בלאס-וגאס.
על כל פנים, תוכנית המילוט של כהן החזיקה מעמד במשך ארבע שנים(!). ארבע שנים שבמהלכן העתיק קרמן את מגוריו למקסיקו, לא הצליח להחזיק מקור הכנסה מסודר וצרך ספיד בכמויות. כדי לעלות על עקבותיו של כהן הוא שכר בלשים פרטיים, שילם לציידי-ראשים וניסה לשמור על שארית השפיות שנותרה לו בין ההתמכרות לסמים להתמכרות ללכידת כהן. בסופו של דבר נמצא כהן באוקטובר 2005 כשהגיש בקשת היתר עבודה בטיחואנה, מקסיקו. הוא הוסגר לשלטונות ארה"ב ונידון למעצר בכלא הפדרלי עד שישלם את החוב לקרמן. בשלב הזה אתם אומרים לעצמכם: בסרט שיעשו על זה יביאו את מט דיימון לשחק את קרמן. אבל חכו, יש עוד.
הסקס חוזר לאבא
בערך בשלב הזה נכנסת לפרשייה דמות נוספת: עיתונאי בריטי עצמאי בשם קיירן מקארת'י, שהחליט לחקור לעומק את הקרב המלוכלך של שני הגברים על הדומיין המפורסם, ולשם כך יצר קשר עם כהן וראיין אותו. הפרטים שגילה פורסמו בבלוג שלו ומאוחר יותר בספר אודות ההיסטוריה של Sex.com שיחרר ביוני 2007 באנגליה.
והנה הפינאלה: מכיוון שכהן לא הצליח לגייס את תשלומי הפיצויים מהכלא, הסכים בית המשפט לשחרר אותו באופן זמני כדי לקבל גישה לחשבון הבנק שלו בליכנטשיין. זה המקום להזכיר שמלבד כהן היה עוד אדם אחד עם גישה לחשבון – מר גוסטבו קורטז, עורך דינו המקסיקני, שזכה בכלי התקשורת לכינוי "הקרפד". ביום בשחרור של כהן, אחרי 14 חודשי מאסר, נסע גוסטבו עם חבר במרצדס שלו כשלפתע נחסם על ידי שתי משאיות ונקלע לקרב יריות. ילד בן ארבע שהיה באזור חטף כמה כדורים, אך הקרפד יצא ללא פגע. למרות שהקשר בין כהן לתקיפה לא הוכח, השמועות מספרות כי אותו עורך דין לקח לכיסו נתח שמן מחשבון הבנק של כהן – עילה סבירה להתנקשות.
כך או כך, לפחות צד אחד יצא מבסוט מכל הסיפור. בדצמבר 2005 מכר קרמן את sex.com תמורת 12 מיליון דולר לחברה מבוסטון, Escom LLC ובאותה שנה גם קיבל סוף סוף את הפיצויים מכהן. הוא עבר לוילה נחמדה בסנטה פה יחד עם אחותו ומאמן הכושר הפרטי שלו וחי בה באושר ועושר עד עצם היום הזה.
למכירה דומיין באזור המרכז, לרציניים בלבד!
מאז, טענה לבעלות על דומיין הפכה לסיבה פופולרית לרוץ לבית דין, וגם בארצנו הקטנטונת ומרובת הדומיינים ('מתחמים', בלשון האקדמיה) עבר החוק רענון במהלך צמיחתו של עידן האינטרנט. דוגמה טובה לכך היא פנייתה של הילי פילובסקי להוצאה לפועל במטרה לעקל את הרכוש של הבוס שלה, הדומיין hakosem.com, לאחר שלא קיבלה את משכורתה בזמן. למרות שלהערכתו של הבוס, ישראל הוקסמן, ה"נכס" הזה לא שווה יותר משישים שקלים, עוקל הדומיין והועמד למכירה ביולי 2007.
האינטרנט מלאה סיפורים אודות קרבות על דומיינים, אבל פרשיית sex.com תמיד תיזכר כפיסה משמעותית בהיסטוריית הווב. יש אפילו ערך בוויקיפדיה.
ואפרופו וויקפדיה, הדבר הראשון שכהן עשה כשסיים סופסוף לרצות את זמנו בכלא היה לעדכן את הערך "גארי קרמן". כנראה להחליף את הביוגרפיה של האיש שרדף אותו במשך שנים במילים "הומו דפוק" הייתה הנקמה הקטנה והמתוקה שלו.