אין אדם על פני האדמה הזו שלא מרגיש נבגד בכל פעם שהוא שומע על המכונית המעופפת. סופרים ויוצרי קולנוע, אנשי חזון ומדענים הבטיחו לנו בזה אחרי זה שעד שנת 2000 יוכל כל אדם לצאת מביתו, להכנס לרכבו ולנסוק אל השחקים. לא עוד הצורך בהתארגנות לטיסות ארוכות, לא עוד תלות בטייסים רבי ניסיון. כל אדם שקיבל רישיון נהיגה יוכל להגיע במהירות למחוז חפצו גם אם זה מעבר לים, בפשטות ובמהירות.
נראה שאיש מאלו שהבטיח לא זכה לחינוך יהודי טוב שאומר שהבטחות צריך לקיים.
צ‘יטי-צ‘יטי בנג-בנג, המכונית הנהדרת שהמציא איאן פלמינג (שהתפרסם בעיקר בגלל סדרת ספרים העוסקת במרגל בריטי בעל שם קליט) היא אולי המפורסמת שבמכוניות המעופפות. בספר, שכותרתו היא כשם המכונית, היא לקחה את כל משפחתו של קומנדר קרקאטאקוס פוטס להרפתקאות נפלאות ומצמררות שכללו הפלגה בים וטיסה באוויר. הסרט הפופולרי שנעשה לפי הספר קעקע את הרעיון שמכונית תוכל לעוף ושלח עשרות ממציאים לנסות לשים כבישים מעל הראש שלנו.
השנים עברו, מכונית מעופפת בוששה לבוא, והבטחה חדשה יצאה מהוליווד. הפעם זה היה ההמשך המצליח ל"בחזרה לעתיד" של רוברט זמקיס. ב"בחזרה לעתיד II" מ-1989 זכה מייקל ג‘יי פוקס לנהוג בדאלוריאן-מכונת זמן-מעופפת. מאותו הרגע היה ברור שמכונית מעופפת תגיע אלינו ויהי מה.
במחקר שפירסם ד"ר ג‘יימס אר. ברייט הוא מדבר על שלוש דוגמאות למוצרים שכולם מצפים להם, אבל אף אחד לא מספק: ”מרפא לסרטן, מרפא למחלות לב ורכב מעופף“. מולר, חברה קליפורנית שהוקמה ב-1983, החליטה לספק לפחות שליש מהציפיות האלו. באתר הראשי של החברה ניתן למצוא ציטוט מפורסם אחר של איש חזון שלא ניתן לקחת בקלות דעת. הנרי פורד, שאחראי במו ידיו למהפכה התחבורתית, אמר, "שילוב בין מטוס למכונית בוא-יבוא". מהתמונות והסרטונים של המוצר של מולר, ה-Skycar, אפשר להאמין שההבטחה עומדת להתגשם בכל רגע.
ממש בימים אלו יצא מכתב נרגש מנשיא החברה, פול מולר, המציג את ההתפתחויות האחרונות בפרויקט המכונית המעופפת. "יש דרישה לרכב כזה מצד חברות רבות," הוא כותב, "אך יש עוד צורך באישורים רבים|. בינתיים עובדת החברה על מודלים נוספים, מנועים ושאר מיני ירק שמטרתם להוציא את ה-Skycar בשנים הקרובות לידיהם של כל חובבי הטיסה.
אלא שכעת, כשהחלום עומד להתגשם, עולה השאלה הפשוטה: עד כמה זה רצוי? אם נביט בכבישים בשנים האחרונות ונקרא את הנתונים המחרידים על תאונות הדרכים נבין שבני האדם עדיין לא הצליחו להתרגל לתנועה מהירה במרחב. כיצד אפשר לסמוך על אנשים שנוהגים ושותים, משתוללים על הכבישים, לא מצייתים לתמרורים ועסוקים בקריאת עיתון תוך כדי נהיגה?
מהרגע שרכבים מעופפים יכנסו לחיינו יכנס ממד חדש של אימה אל המאזן. אותם אנשים שנוהגים היום יוכלו לרכוש את הרכב ולסייר בשחקים. ללא חוקים נוקשים מאוד ומערכת שתהייה מסוגלת לאכוף את החוק אנחנו נמצא את עצמנו באחד משני המצבים הבאים: מאות הרוגים כאשר רכבים יתנגשו בשמיים ויצנחו אל תוך כבישים ראשיים שעל הקרקע, או מותו של חלום המכונית המעופפת בשל חוסר יכולתו של המין האנושי להתנהג בצורה אדיבה.
מארק מיולר, נציג קבוצה בגרמניה הקוראת לעודד את פיתוח המוכנית המעופפת, טוען באופטימיות שחוקים שיחוקקו ומבחנים שיעשו כדי למנוע ממי שאינו מסוגל לעלות לאוויר מלקבל רישיון יהיו הכלים בעזרתם ניתן להגן על האוכלוסיה. השאלה הראשונה שעולה בעקבות קריאת דבריו הנלהבים של מר מיולר היא, למה החוקים האלו לא קיימים כבר עכשיו? מדוע המבחנים הנדרשים לקבלת רישיון אינם נוקשים יותר? התשובה היא שהם כן, אך זה לא עוזר.
מחשבה אחרת ומפחידה קצת יותר היא מחשבת התנועה הכבדה. מחקר שנעשה בארה“ב בשנות השבעים הציג שככל שכבישים מתרחבים, כך גדלים מספר הרכבים שעושים שימוש בנתיבים. נוצר מצב פרדוקסלי בו הפתרון לבעיות התנועה למעשה רק מוסיף להן. אם ניקח את הקביעה הזו נוכל להסיק שהוספת נתיבים אוויריים לא תמנע פקקים על הקרקע אלא רק תוסיף כאלו אל האוויר. מפחיד לחשוב כיצד יראה העולם שלנו כאשר לא שלושה טורים של רכבים ישתרכו לאטם אל הערים אלא תשעה או אולי תריסר טורים שכאלו יווצרו להם על הקרקע ובאוויר. מי שתוהה כיצד יראה עולם שכזה יכול לפנות אל סדרת המדע הבדיוני הבריטית ד“ר הו ואל הפרק Gridlock שם זוכה הגזע האנושי להיוולד, לגדול ואפילו למות בתוך פקק מתמשך ואינסופי המשתרך על פני 30 קילומטר ועשרים שנה.