ג'ודי שלום ניר מוזס, 51, אשת תקשורת, נשואה: "כמו שאני באמת" - 6,200 חברים
ההתחלה: "זה די מדהים, כי עד לפני פחות משנה לא היה לי אפילו אימייל ולא היה לי מחשב. רק בשנה האחרונה השותף שלי חשב שזה בלתי נסבל שאני לא מחוברת - התחברתי והתמכרתי. נפתח לי עולם ומלואו, פתאום כל כך הרבה אנשים פונים אליי, מתעניינים במה שאני כותבת. אני בהחלט מתייחסת לאנשים כמו אל חברים שלי, והגעתי למסקנה שאנשים מתחברים לדברים כנים. אנשים מכירים אותי מהתקשורת ומהדימויים החיצוניים, שאין להם שום קשר למציאות, ובפייסבוק הם רואים אותי כמו שאני באמת".
תחזוקה: "אני כותבת הרבה, בעיקר בבוקר ובלילה, מהבלקברי שלי. משתדלת לעדכן במה שקרה כמה שיותר, וזו אולי הסיבה שאנשים נשארים, כי יש הרבה אינפורמציה ועניין".
החיים לפני ואחרי: "אני מגיעה עכשיו לציבור הרבה יותר רחב. תמיד אהבתי לכתוב, אבל ב-YNET וברדיו אני מוגבלת במה שאני יכולה לומר. ב-YNET יגידו שכל תגובה שלי משקפת את הדעה של הבעלים, והרדיו הוא ממלכתי. הפלטפורמה של הפייסבוק והטוויטר נתנה לי חופש לכתוב את מה שאני רוצה. זה לא שאני כותבת בדיוק הכול, כי בכל זאת אני אשתו של המשנה לראש הממשלה, ולכן בדברים מסוימים אני חייבת לצנזר".
סטטוס מנצח: "'פגשתי את ברלוסקוני ודני (איילון) עבר לידנו והתפללתי שלא יהרוס את יחסי ישראל איטליה, כמו שעשה ליחסי ישראל טורקיה'. זה סטטוס שקיבל לא רק המון לייקים, אלא המון תגובות ממש. יש הרבה סטטוסים שמקבלים 80-90 תגובות ומאות לייקים".
ספי שקד, 39, פרסומאי, נשוי: "מחובר 24 שעות" - 10,000 חברים
חברים בהיכרות אישית: "כ-800 מהם".
סטטוס: "מעדכן פעמיים-שלוש ביום. אם אני רואה משהו יפה אני מצלם ומעלה לפרופיל. מחובר 24 שעות דרך האייפון".
למה פייסבוק: "כפרסומאי, החברים בפייסבוק הם קבוצת מיקוד מצוינת בשבילי. אנחנו מוציאים עשרות אלפי שקלים על מחקרים, אבל לפעמים יש משהו מיידי, אני שם איזה שיר, אם הרבה אנשים מגיבים אליו אני יודע שהוא יכול להיות מתאים לפרסומת.
"אנשים שאומרים היום 'אין לי פייסבוק' הם כמו האנשים משנות ה-90 שהיו אומרים 'אין לי סלולרי'. אני מאמין שבעתיד הכול יעבור דרך הפייסבוק - אם זה צריכת תוכן ואם זה קשר חברי. אני מרגיש שהפידבקים בפייסבוק מחדדים אותי, ואני גם מוציא אגרסיות דרך המכשיר הזה - למשל כשאני מגיב בכעס על האפליה הגזענית בעמנואל. זאת דרך להתבטא, לצעוק, ובמישור האישי זה גם מאפשר לשמור על קשר עם הרבה חברים מהעולם בלי ממש לדבר איתם".
ההתחלה: "נכנסתי לפייסבוק כדי להשגיח על אשתי. היה שם מישהו שכתב לה משפטים כמו 'אני אבוא לקחת אותך עם המטוס שלי לסיבוב מסביב לעולם'. כדי לענות לו פתחתי כרטיס".
חברים: "לא נכון לקרוא לזה חברות, זה יותר קשר. מי שחבר בפייסבוק מקבל עליך יותר מידע, ואתה עליו, אבל ברור שזה שונה מחבר שהולכים איתו עשר שנים. יש אנשים שפגשתי בפייסבוק ואני מאוד מעריך, אבל זה לא שאבוא אליהם כשאני אהיה בצרה".
פידבק: "לפני כמה ימים הייתי באירוע ביפו עם איזו רקדנית בטן, ולקחו אותי בכוח לרקוד איתה. התביישתי, אז כדי לצאת מהמבוכה התחלתי לדבר איתה ושאלתי איך קוראים לה. אז היא אומרת לי: 'מיטל, אני חברה שלך בפייסבוק'".
סטטוס מנצח: "ביום השואה כתבתי סטטוס 'למרוקאים יש את המימונה ולנו הפולנים יש את יום השואה'. אנשים התעצבנו ולקחו את זה קשה, התחיל ויכוח האם ראוי לצחוק על זה וכן הלאה. רציתי לפייס את האנשים שם, והצעתי למשתתפי הדיון לעשות לייק לסטטוס הזה ועל ידי כך לתרום 50 שקלים לניצולי שואה. גייסנו ככה קרוב ל-100 אלף שקלים".
ינון לנדנברג, 38, מנכ"ל ומייסד חברת האינטראקטיב אידיאולוג'יק, נשוי: "כל הזמן מגיב, כותב" - 5,000 חברים
ההתחלה: "זה פשוט קרה. יש לי נוכחות אינטרנטית פעילה. אני בכל מקום, בטוויטר, בפייסבוק, ועם הזמן הצטרפו קולגות, חברים מהעבר ומההווה. אני מחובר לרשת 25 שעות ביממה, כל הזמן מגיב, כותב, אז אנשים מצטרפים, הנה אפילו ברגע זה שאני מדבר איתך אני כותב ברשת, כי מראיינים אותי לכתבה ושואלים אותי למה כולם עוקבים אחריי".
תחזוקה: "אני בעיקר נותן יחס, שומר על אינטראקציה. אם מישהו כותב לי, אני מחזיר תשובה במהירות. חוץ מזה, אני כותב כל הזמן על דברים שקורים לי וללקוחות שלי - וקורים לנו כל הזמן דברים מעניינים ומרגשים, שאני מעביר בלייב. רק בטיסות אני לא מחובר".
החיים לפני ואחרי: "אני לא יכול כמעט לדמיין אותם. ההבדל בין החיים לפני ואחרי הוא כמו לפני ואחרי הטלפון הסלולרי - רק באנרגיות הרבה יותר גבוהות, כאילו אותו דבר, רק על האקסטזי".
סטטוס מנצח: "כתבתי שאשתי קנתה לי מתנה ליומולדת מזגן לשירותים".
>> יותר מדי חברים בפייסבוק? בואו תלמדו איך להיפטר מהם
הדר אוקנין, 32, עובדת בחברת D-say interactive, רווקה: "שינה לי את האישיות" - 6,800 חברים
חברים בהיכרות אישית: "כ-500, ברמות שונות של היכרות".
סטטוס: "אני כל היום על הפייסבוק, ויכול להיות שאעלה סטטוס אחד בשבוע, או שלושה ביום".
למה פייסבוק: בחברות של הפייסבוק יש משהו לא מחייב. מתי שבא לי אני מגיבה, זה במקום לראות טלוויזיה. בחיים האישיים שלי יש סלקטיביות פי אלף יותר גבוהה. אנשים שאני בקשרים קרובים איתם מסוננים בהרבה יותר הקפדה".
מה כותבת: "לא אספר שם את כל סיפורי חיי, אבל מי שנכנס לדף שלי יכול ללמוד עליי לא מעט. לפעמים אני חולקת דברים אישיים, לפעמים מתייעצת או עושה סקרים בנושאים שמעניינים אותי".
חברות: "זה שאני מאשרת חברות וירטואלית לא אומר שאני מעוניינת במעבר לזה. לא יכול להיות עניין אישי עם 5,000 אנשים. יש גבול לכמות הגברים שאני יכולה לצאת איתם, לכמות החברות החדשות, ולכמות מקומות העבודה שיכולים להיות לי".
קשרים: "נוצרו לי גם קשרים רומנטיים, גם קשרים עסקיים וגם חבריים. יש כאלה שפונים אליי בצ'אט או דרך המייל ומציעים להיפגש. זה יכול לקרות אחרי שהגבנו אחד לשני הרבה לסטטוסים או לקרות כאקט ראשוני. אם הבנאדם מוצא חן בעיניי, אני נכנסת לכרטיס שלו".
לא נעים: "קורה שאנשים פונים אליי בצ'אט כמה פעמים ואני לא עונה, גם כי אני עסוקה וגם כי לא מעניין אותי לדבר עם כל אחד. ואז שולחים לי איזו הודעת נאצה, של 'מה את חושבת שאת בכלל'?".
החיים לפני ואחרי: "זה קצת שינה לי את האישיות. מאדם יותר פרטי ואנונימי שלא משתף יותר מדי בחיים שלו הפכתי למישהו הרבה יותר פתוח. אני כותבת הרבה יותר על חוויות אישיות שלי, גם בתמונות שאני מעלה אפשר לראות איפה אני מסתובבת ועם מי. זה לא שינה את העולם האמיתי הקיים, אבל זה הוסיף לעולם האמיתי חברויות חדשותי".
תגובות: "בעבר הפעילות שלי בפייסבוק הפריעה לבן הזוג שלי. הפריע לו שמתחילים איתי כל היום".
סטטוס מנצח: "עוד שלושה חודשים פחות שלושה ימים לשלילה. מי מתנדב להיות הנהג שלי"?.
