משהו רע קרה באינטרנט, ובניגוד להרבה תופעות רשת שתפסו את כולנו בהפתעה, על התופעה הזו אפשר להצביע בקלות וכעת אפשר כבר לומר ברי"ש גלי שהטוקבקיסטים הורסים כל חלקה דיגיטלית טובה. זבלנים מקצועיים המתיזים ארס ושנאה בסופה של כל כתבה והופכים את השיח הציבורי לפרק רע במיוחד של עספור. למה אני שונא את הטוקבקיסטים? כי הם שטחיים, עצלנים, מתלהמים, בורים, עילגים, פחדנים ושקרנים.
שטחיים כי לעתים נדירות צץ טוקבק הנוגע לעצם הכתבה, טוקבק המתייחס לתוכן ומציג עמדה תומכת או שוללת, טוקבק המוביל להמשך דיון ומעניק זוויות חדשות לדבריו של הכתב. לעתים נדירות צץ טוקבק המסוגל לאתגר את הטקסט באמצעות תוספת או הבהרה המהווים מכפיל כוח לנאמר או מחלישים אותו עם טיעוני נגד עד שהוא מאבד רלוונטיות. הטוקבקים שהיו אמורים להיות כלי לעידוד חופש הביטוי ושופר בפי הקוראים, הממוסס את אי השוויון המובנה בין הכותב לקורא, הפכו לזמבורה צווחת המפרה את השלווה.
עצלנים כי רוב הטוקבקים לא חוצים את רף שלוש המילים, בהנחה שהם בכלל טורחים להזיז את העכבר לתיבת הטקסט ולהוסיף משהו מעבר לכותרת. אם הטוקבקיסטים היו קצת יותר עצלנים, ולא הייתה חובה לרשום לפחות תו אחד, תאמינו לי שהיינו רואים הרבה יותר טוקבקים ריקים ולא רק כל מיני :) או :=[. בנוסף, הטוקבקיסט מטיב הלכת המואיל בטובו להגיב לתוכן עצמו, לרוב יסכם את דעתו בכמה קלישאות כמו "כל מילה בסלע", "קשקוש מוחלט", או המקוריים – "כל מילה פלדה". אבל באמת שאין מה לבוא בטענות כלפי המתאמצים, שכותבים מילים שבאמת קיימות בשפה, כשרוב התגובות מסתכמות בשתי המילים המומצאות הנפוצות ביותר ברשת, שבוודאי ישולבו באיזה מילון פופוליסטי בקרוב – "חחחחחח" ו-"פחחחחח".
מתלהמים כי הטוקבקיסט המצוי יעדיף להתווכח עם טוקבקיסטים אחרים מאשר להגיב עניינית לכתבה אותה הוא קרא, או לא טרח כלל לקרוא במקרים רבים. הטוקבקיסט המתלהם יקרא את הכותרת, יעלעל בכותרת המשנה, ירפרף בטקסט ועל התמונות וירוץ מיד ללכת מכות בתחתית הכתבה. הוא לא יטרח להביע את דעתו בפירוט, מאחר והוא גם עצלן, עילג ובור ויעדיף פשוט לזלזל בדעותיהם של האחרים. במקרה הטוב הוא ירקח במוחו איזה תיאור מעליב ועסיסי להטיח בכתב או במצדדיו. ובנוסף לכל, תהיו בטוחים שהוא תמיד צודק – ויש לו את כל סימני הקריאה עם 1 בסוף לצעוק את זה.
בורים כי גם אם הם טורחים לפרט את דעתם הם לא טורחים לבדוק אם מה שהם קראו נכון ולאחר מכן מציגים את דעתם כעובדה. הם יירו חלקי שמועות והשמצות כמו תת מקלע ולא יביאו שום תימוכין לדבריהם. ובואו נודה, לרוב זה יסתכם בססמאות טפשיות או בהכרזות חסרות בסיס על סמך דעות קדומות וסטריאוטיפים.
עילגים כי הם כותבים בשגיאות כתיב, ממציאים ביטויים ומשתמשים בסלנג מהשוק שלא מכבד את הכתב והעורך שעמלו על הכתבה. הם לא יטרחו לקרוא את מעט המילים שכן הצליחו לחלץ מהמקלדת בהתקף זעם בלתי מוסבר, וימהרו ללחוץ על כפתור השליחה מבלי לטרוח להיות מובנים או לבנות טיעון ללא סתירות פנימיות.
פחדנים כי אחרי כל האמור לעיל, הטוקבקיסט המצוי לעולם לא יחתום בשמו המלא או יזדהה בצורה כלשהי. עצם המחשבה על עמידה מאחורי הדברים במרחב הלא מקוון מעוררת בו חלחלה וגורמת לו לחשוב פעמיים אם בכלל להגיב. האנונימיות מאחוריה הוא מתחבא עוזרת לו להשיל מעליו את הנימוס הבסיסי שהוא מתאמץ להפגין כלפי בני אדם ומסייעת לו להציג את מי שהוא באמת – כאמור: שטחי, עצלן, מתלהם, בור ועילג.
השקרנים זה סיפור אחר אבל הם מזיקים לא פחות ותורמים במידה רבה להשחתת הפלטפורמה הזאת. אני מדבר על המפרסמים והיח"צנים ומחלקות קידום התוכן המתגאים ביכולת להציף את המוצר בכל כתבה אבל לא בוחלים באמצעים ומקדמים בברוטליות אינטרסים מסחריים, ללא קשר לתוכן ועל בסיס מילות מפתח. מעבר לעובדה שמדובר בעיקר ברעש דיגיטלי ובלבול, הם מסיתים את הדיון ובעיקרון אפשר להשוות אותם למנגליסטים המפחמים את הדשא ומשליכים פסולת בכל פינה. אין להם אג'נדה למעט חמדנות ומבחינתם כל האמצעים כשרים – לשקר, להמליץ, לעורר פאניקה, להסית ולהתסיס. הכל כדי למכור את המוצר או לקדם את הלקוח.
ועכשיו טוקבקיסטים יקרים, אני מפציר בכם – תוכיחו לי שאני טועה. בבקשה.