“עונג שבת", שנערך על-ידי גיא חג'ג' הבלתי-נלאה, התחיל בתור הניוזלטר של אתר ביקורות המוזיקה "השרת העיוור" וגדל למימדים של בלוג בפני עצמו, שמציע לינקים משובחים להורדות והשמעות של כל מה שבאמת שווה האזנה, בארץ ובעולם. הליקוט תמיד מדויק, עדכני ופוזל גם לתחומים חוץ-מוזיקליים.
ציטוט נבחר: "לא משנה אם זה ברהאמס, או ג’ימי פייג’, או ת’ום יורק. מה אני יכול לקחת ממנו לחיים שלי? האם הוא משחרר אותי? האם הוא מביא לי איזה רעיון ממש טוב שאני יכול לרכב עליו שלושה חודשים? הוא פותח סתימות? או שזה עוד פעם מישהו שבא ומביא טפט מוזיקלי נאה?" (העונג מצטט את יוסי בבליקי).
פוסט מעניין במיוחד: תחת הכותרת "איך לא נהיה חרא של אנשים" חג'ג' מציע סוג של פיתרון אידיאליסטי למשבר שבו נמצאת תעשיית המוזיקה, כתוצאה מההורדות הפיראטיות. “תוריד כמה שתרצה, אבל בצד תערוך רשימה של דיסקים שהורדת ואהבת, כאלה ששווה בעיניך לקנות, לו היה לך עכשיו כסף. קיבלת משכורת גדולה או מעות לחג מסבתא, ויש לך איזה מאתיים שקל בצד? קנה איזה שלושה דיסקים", הוא מציע.
ללא הרבה מילים, השתפכויות או פוסטים ורבליים בכלל, רונית211 מספקת זרם סדיר של לינקים וקטעי וידאו למוסיקה ים תיכונית, שנות ה-90, 80 ,70, 60, ישראלי, שירים שקטים, דאנס וסינגלים חדשים. פופ טהור לווריד.
ציטוט נבחר: אין. מי צריך להכביר מילים כשיש מוזיקה?
פוסט מעניין במיוחד: ספיישל תיסלם נוסטלגי, עם הקליפים של "עוד פגישה”, "רדיו חזק" ו"לראות אותה היום”.
בלוג רוק ואלטרנטיב מזווית אישית, שמצליח להיות גם קומוניקטיבי ולדבר על מוזיקה ששעתם עליה: מברוס ספרינגסטין ושריל קרואו, ועד מדהאני וג'וי דיביז'ן. הרהורים על מוזיקה לימי חורף קר – מעט הימים האלו שיש במדינה הזו.
ציטוט נבחר: “אם, נניח, החלום שלי היה לדעת איך נשמע שיתוף פעולה מוזיקלי בין מארק לינקוס (מ-Sparklehorse) ל-Danger Mouse, כשהם כותבים ומפיקים את המוזיקה, ומי שמאייש את המיקרופון, בתורות, הם נינה פירסון, וויק צ’סנאט, וויין קוין, איגי פופ, ג’וליאן קסבלנקאס, סוזן ווגה, גראף ריס, ג’ייסון ליטל, ודיוויד לינץ’, אז החלום שלי היה מתגשם עכשיו".
פוסט מעניין במיוחד: הסיפור האמיתי והמרגש מאחורי סדרת ההופעות החיות של MTV אנפלאגד, או: איך גנבו בפעם הראשונה לבון ג'ובי את כל ציוד ההגברה, ואיך קוביין שכח להכין הדרן.
העיתונאי ומבקר המוזיקה ראה את גדולי הרוק מקרוב והתייצב ברשימות כדי לתעד.
ציטוט נבחר: “איך מפענחים יצור אנדרוגני, חללי, ביזארי, עם כינור חשמלי וקול-מכונה, ספק רובוט ספק בת-אנוש? איך מבינים את "לורי אנדרסון"? שיערה הקיפודי-פאנקיסטי צבוע בסגול אדום, משוח בברילנטין, פניה חטובות וחדות, היא לובשת חליפה שחורה ועניבה, אשה-גבר, נערה-אנדרוגינוס, ביסקסואלית, משנה קולות וצבעים וצלילים".
פוסט מעניין במיוחד: בועז כהן משחזר חוויה – ניסיון לראיין את הופ סנדובל מ"מאזי סטאר", חומת ביצורים במונחים עיתונאיים, כאשר הוא מחלץ ממנה הרבה יותר משתיקות ארוכות ורבות משמעות.
"בלוג של אוהב מוזיקה ויועץ מוזיקלי, עם אוזן אחת נטועה במוזיקה של פעם, אחת קשובה למה שקורה היום". הבלוג של ראובן ברד"ך מתעסק בעיקר ברוק ובלוז בניחוח של בקבוק וויסקי ישן ומשובח – טום פטי, בוב דילן, ג'וני מיטשל, אסף אבידן וכל מי שבאמת יודע מה לעשות עם גיטרה.
ציטוט נבחר: “איזה יתרונות בולטים של סקרלט מושכים אותי? נו, כדי שלא אצטרך לסווג את הפוסט הזה כ"בעל תוכן פוגעני", מוטב שאדבר על סגנון השירה והקול שלה: גס ועדין כאחד, פריך, חם, סמיך, מבעבע, מהביל, זוחל, מתגנב, כובש ופותח נקבוביות יותר מסאונה רותחת. לפני שנה היא הוציאה אלבום שלם של קאברים לטום ווייטס, שגם אם לא היה מושלם, עדיין מגיע לה 10 בשביל ההעזה".
פוסט מעניין במיוחד: אז איך זה לגדול בבית שבו אבא שלך הוא כוכב רוק מפורסם? רסיבר מספק הצצה לחייהם של הבנים-של.
“האייפוד רעב" הוא מעין בלוג קבוצתי המתנהל מאז 2005 בשקט תעשייתי, יחסית, ורק חובבי המוזיקה האלטרנטיבית, לואו-פיי והפולק-רוק המושבעים באמת יודעים על קיומו. יש בו חמישה כותבים עם נטיות-לב מוזיקליות שונות, ואף אחד מהם לא מאכזב.
ציטוט נבחר: “המקום – סקוטלנד, או אולי חיפה. הזמן – לא הרבה אחרי שהתאכזבתי (באמת) שבערב המילניום לא עפו מאות טילים גרעיניים מעל הקוטב הצפוני ושלכולם התאפס חשבון הבנק. אני לא בטוח שבשלב הזה של החיים שלי הסכמתי להודות בפה מלא בקיומם של סינטסייזרים, מכונות תופים, סמפלרים ושאר מרעין בישין. כנראה שגם הדלגדוס לא”.
פוסט מעניין במיוחד: למרעיבי האייפוד יש נטייה לסווג מוזיקה לפי המקומות שמהם היא מגיעה. אחת הקטגוריות שבטוח תפתח לכם את האוזניים היא "סקנדי-אינדי", אינדי-רוק מסקנדינביה. כל הפוסטים שם מוצלחים ומוכיחים שביורק זה לא הכל.
נדב לזר לא מסתפק בקליפים ביוטיוב ובהורדות בסולסיק: הוא מסקר מקרוב את סצנת הרוק והפופ הישראלית, ומבקר בהופעות באולמות קטנים ומעושנים. הוא גם סיפר לכל מי שרצה לשמוע על "דפנה והעוגיות" הרבה לפני שהם קיבלו שערים בעיתונים.
ציטוט נבחר: “כשהמדינה היהודית והמדינה הדמוקרטית יחליטו סוף סוף לחפש יועץ נישואים טוב, כל שיהיה עליהן לעשות זה לצעוד בשביל קליפות הגרעינים המוביל אל קובי אוז. 'מזמורי נבוכים', קוראים למופע החדש שלו”.
פוסט מעניין במיוחד: האם הסצנה הישראלית אינה אלא אוסף חיקויים חיוורים של דברים מקוריים ומעניינים יותר שמגיעים ממעבר לים? "נדב לזר חושב שיהוא ירון הוא יותר מסתם טום ווייטס עם ברית מילה, ומנמק.