"בעלי ראובן היה איש של חיים, האהבה פרחה אצלנו בלי הפסקה", מספרת ד"ר עדינה תמיר. "גרנו בפנטהאוז יפיפה עם מרפסת ענקית בה ערכנו מסיבות. זה היה בית של מסיבות, תמיד היה שמח. לדאבוני תקף אותו חיידק אלים, הוא היה חולה במשך שלוש שנים ונפטר. גם כשהיה חולה השתתף במסיבות. כשהוא הלך כל הבית מת, לא יצאתי יותר למפרסת. למרות שיש לי שתי בנות נהדרות, הייתי מתהלכת ברחובות, לא מצאתי לי מקום. אז החלטתי שאני צריכה לעזוב את הבית הזה, לא יכולה לחיות בו יותר".
ד"ר עדינה תמיר בת 88 ועדיין מאמינה באהבה בכל ליבה. היא מתגוררת בעשור האחרון בדירה מקסימה ברשת הדיור המוגן "פאלאס" בתל אביב וחיה חיים מלאים שאולי יראו לחלקנו מפתיעים, כי התרגלנו לחשוב שהעולם שייך לצעירים. היא אמא לשתי בנות, סבתא לארבעה נכדים ואפילו סבתא-רבא לשלושה נינים. במקצועה היא פסיכולוגית משפחתית-חברתית ומחברת הספר "משחק – דרך חיים", העוסק בשיטה שפיתחה לתקשורת דרך משחק. במהלך הקריירה שלה טיפלה בנשות וילדי אסירים בהתנדבות וכיהנה כראש העמותה "יד לאדם" ששואפת לשלב את משפחות האסירים בחברה. "לתפיסתי, ככל שהורה משקיע יותר בילד, כך הילד יהיה הרבה יותר יעיל, נבון ועוזר לו ולחברה", היא מסבירה.
את ראובן, מי שהיה בן זוגה ובעלה במשך עשרות שנים, הכירה כשהייתה בת 21. "הוא נפטר ממש לפני חגיגות 56 שנות הנישואין שלנו", היא ממשיכה. "זו הייתה אהבה גדולה. למרות שהתבגרנו האהבה בינינו לא נרגעה. אני הייתי בשבילו הכל. ראובן תמיד ראה בי את הדבר הנפלא ביותר, את העיקר ואת היופי. זו הייתה אהבה של ממש, משהו בלתי רגיל. כמו שאהבתי את ראובן לא אהבתי אף אחד אחר. אני מאוד מתגעגעת אליו. אין דבר בעולם שאני רואה, עושה או חווה ולא מספרת לראובן. באהבה איתו לא חיפשתי תכלית, נתתי את כולי, לא חשבתי מה יהיה, איך יהיה, זו הייתה אהבה לשם האהבה".
האם הצלחת לאהוב גם אחרי שראובן נפטר?
"אני אישה אוהבת וזכיתי בהרבה אהבות. עבורי אהבה וזוגיות היא חלק ממסלול החיים, אני לא יכולה בלי זה. אחרי שעברתי לגור ב"פאלאס" היה לי חבר נחמד שקראו לו ג'ו, עולה חדש מארה"ב. מבחינתי לא הייתה בינינו אהבה זוגית, אלא חברות טובה. הוא אהב אותי במובן רומנטי, אבל לא הייתה מערכת זוגית-מינית. טיילנו הרבה ולימדתי אותו את השפה. החברות הזו נמשכה שנה וחצי, אבל לקח אותי ממנו דוד גיסין".
נשמע מעניין
"עם דוד איתו היית קרוב לארבע שנים במערכת זוגית צמודה, טיילנו הרבה בארץ ובחו"ל. הוא היה גבר מאוד נאה ואמיד. לצערי, דוד נפטר גם כן, ואני הייתי שבורה כשהלך לעולמו. זו הייתה חברות מופלאה, היינו כמו נערים בני 18. השתוללנו יחד, היינו יוצאים בחצות לנמל לשתות ולחגוג. הוא מאוד אהב אותי ואני אותו. הבנות שלי קיבלו אותו בצורה הכי יפה שיכולה להיות. הוא נכח באירועים משפחתיים והילדים אהבו אותו מאוד".
ומה קרה לאחר מותו של דוד?
"לפני כמעט שנה הגיע לכאן גבר שמאוד מצא חן בעייני ואני בעיניו. הפכנו לחברים טובים מאוד. הוא מאוד צנוע ויש בו תוכן רב. כמעט כל ערב אנחנו יחד, רואים סרטים, נוסעים לחו"ל ומשתתפים באירועים ממשפחתיים. בקרוב הבן שלו מתחתן ואני מגיעה איתו כמובן. זו גם אהבה זוגית רומנטית והילדים מקבלים אותה מאוד יפה".
"אין דבר יותר חשוב מאהבה ולאהוב"
נראה שכל מהותה של ד"ר תמיר היא אהבה. אהבה עצמית, אהבה משפחתית והרבה מאוד אהבה רומנטית. כשאני שואלת אותה כיצד היא מגדירה אהבה, הרגש החזק והמשמעותי הזה בעיניה, היא עונה כי "אהבה היא קודם כל הרצון להיות עם האדם יחד. אהבה בשבילי זה לשמח את בן הזוג ולתת לו להרגיש שאת שלו. האדם הוא אדם גם בגיל 20 וגם בגיל 80, והצורך באהבה לא משתנה. להפך, הוא מתחזק. יש איזה מעין כוח רציני שמוביל אותך להיות עם מישהו, להתחלק עם מישהו".
ממש כוח על
"אין כוח חזק יותר מאהבה. אם זו אהבה אמתית היא קדושה כי היא יכולה להשיג הכל. האהבה קיימת בתוך האדם, אבל האדם חייב לעבוד איתה. אם לא, היא מונחת בצד והוא מאוד עני ואביון. כך הוא לא יודע שאם רק יחזיק אותה בשתי ידיו הוא יהיה מאושר".
אני חייבת לומר שזה מעורר השתאות. אפשר לחשוב שהחיים מגיעים למיצוי כשמגיעים לגיל יחסית מבוגר, אבל עם מה שאת מספרת, מתברר כי כלל לא
"באהבה אין חוקיות של גיל. אמנם בגיל השלישי יש צרכים אחרים, שונים במקצת, אבל קודם לכולם הוא הצורך לאהוב ולהרגיש נאהבת. מערכות יחסים עבור אנשים בגילי, חשובות לאין ערוך, כי הן תרופה לחיות, לפריחה ולשמחה. מאוד חשוב ה"יחד", הוא נותן המון חיות בנשמה. אין דבר יותר חשוב מאהבה ולאהוב, זה הא'-ב' של האישיות".
אילו הבדלים קיימים בין מערכות יחסים בגיל צעיר, לעומת בגיל השלישי?
"בגיל הזה מתנהלים ביותר כובד ראש, שמים יותר לב למילים ולמעשים, יש יותר התחשבות, יש יותר רצון לתת. אין לך את האחיזה בעצמך באופן מיוחד, את רוצה להיות ביחד, את מבינה כמה זה חשוב ונעים. בנוסף, ההבדל המשמעותי הוא שאין בזוגיות בגיל הזה המשכיות של חיים משותפים. אין בה למשל את הולדת הילדים, היא בעיני השותפות האמתית ביותר. את ניהול המשפחה וגידול הילדים הייתה זכות גדולה לעשות עם ראובן, אבל היום כבר אין אותה".
מהם הדברים הכי חשובים באהבה מבחינתך, כדי שתהיה בריאה וטובה באמת?
"האמון שיש בין בני הזוג והרצון להיות ביחד יוצרים אהבה בריאה. לחוות חוויות יחד, לפתח את החוויות ולדבר עליהן. גם הצד הפיזי (המיני) והרומנטי חשוב מאוד. חשוב לשמוע ולהשמיע מילים יפות. כך את מרגישה שאת מתמלאת, יש בזה תענוג. במערכת הזוגית הנוכחית שלי, טוב לנו יחד, נעים לנו, אנחנו אוהבים זה את זו ואנחנו אוהבים לעשות אהבה".
יש מגבלות בהיבט הפיזי? מה אפשר או אי אפשר לעשות בגיל השלישי?
"זה תלוי בבן הזוג ולא בגיל. למשל, היום אני לא עושה את מה שהייתי עושה עם דוד. זה תלוי במי הטיפוס שלך. עם דוד יכולתי לעשות הכל, יכולנו להשתגע ממש כמו בגיל 20, אבל עם בן הזוג הנוכחי לא. הוא אדם יותר שקט, אדם של בית".
"אל תתלי בסטוץ תקוות שווא"
בשנים האחרונות עברנו מחיפוש אהבה בברים, במסיבות או דרך חברים (או הורים של חברים), למציאת בני זוג בדפדוף מהיר ימינה או שמאלה. אוקייקיופיד, טינדר ושלל אפליקציות שמבקשות לייצר בנו ריגוש קצר או ארוך טווח הפכו לחלק מהשגרה המוכרת של רבות ורבים מאיתנו, ואם זה טוב או רע, אנחנו לא נהיה אלה שיכריעו.
שמעת על טינדר?
"כן, אני מכירה את הפלטפורמה אבל אף פעם לא השתמשתי בה, אני לא צריכה את זה. אם לאדם אין הזדמנות להכיר זה יכול להיות נחמד, מכשיר לא רע להיכרויות. אבל בשום פנים ואופן לא הייתי מעמידה את האמצעי הזה במקום הראשון.
אז איך אפשר להכיר?
"אני מאוד בעד הכרות טבעית, אמיתית. לא רק בפאב, אפילו אפשר להתחיל שיחה בתחנת אוטובוס עם מישהו או מישהי שמצאו חן בענייך. כך מתחילים להיווצר קשרים. אני מאוד מאמינה בפנים מול פנים, לא מאמינה בכל מיני מכשירים למיניהם".
זה אומר להוריד את העיניים מהמסכים. אני בספק אם אצליח, אבל מבטיחה לנסות. אילו דברים נוספים את חושבת שנשים בישראל יכולות לעשות אחרת כדי למצוא אהבה?
"לא להתפתות".
מה הכוונה?
"את צריכה להבדיל בין לטעום לבין לאכול. זה אומר שאם את רוצה לטעום פה ושם איזה סטוץ, אם בא לך פתאום - זה בסדר, אל תסגרי ותמנעי מעצמך. אבל אם זה סטוץ, אז שזה יישאר שם. אם מלכתחילה זה לא רציני, אל תשימי בזה את כל חייך ואל תתלי בסטוץ תקוות שווא. במקביל, תזכרי שסטוץ הוא לא תחליף לאהבה. אל תוותרי על אהבה כי אין דבר יותר גדול מאהבה, וטוב דווקא להתחיל בה מגיל צעיר. כך אפשר לפתח אותה עוד ועוד ולהוסיף אלמנטים בהתאם לגיל ולזמן".
העצות שלך שוות זהב. כדי שלא נזניח את הגברים, מה את חושבת שהם צריכים ללמוד?
"גבר הוא הרבה יותר קל דעת באהבה מאשר אישה. לפעמים נדמה לו שהוא התאהב, ואחרי תקופה הוא מבין שהוא לא התאהב. לכן אני מוסרת לגברים להיות הרבה יותר רציניים בבחירה שלהם, אבל ברגע שהם מתאהבים, שיתנו הרבה כוח ומחשבה לעניין. שלא יראו את האהבה כמובנת מאליה. שיתייחסו לנושא בהרבה יותר יציבות והבנה".
"אהבה היא מקודשת בעייני. היא הדבר היקר ביותר. העיקר בה הוא היחס. כל אחת ואחד צריך לשאול את עצמו – מה אני נותן מעצמי? כאשר באהבה, את נותנת את כל כולך, לא רק חלקים מסוימים. נכון, לעיתים יש אי הבנות ואי הסכמות, אבל תמיד מגיעים לסיכום. האהבה נותנת את הכח לגשר על הכל".
תודה רבה למאיה אורן על הסיוע בהכנת הכתבה