לקח לי הרבה מאוד זמן, כאבי לב ובגרות ללמוד את ההבדל שבין "התאהבות" ל"אהבה". אולי זה קרה לי בדרך הקשה, אך החוויות לימדו אותי יותר מכל ספר או שיעור בנושא. ולא רק אותי, מסתבר. אינספור יצירות אומנות נכתבו, צוירו, פוסלו ונבנו במהלך ההיסטוריה האנושית כדי לתאר מצבים שונים של התאהבות ואהבה. החל מיצירת המופת השייקספירית "רומיאו ויוליה", המשך במשפטים אלמותיים כמו "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" מ"שיר השירים", וכלה במבני ענק מופתיים דוגמת הטאג' מאהל בהודו, הנבנה בשם הקיסר להנצחת אשתו השלישית והאהובה. זהו רק קומץ קטן משלל דוגמאות רבות להתעסקות האובססיבית והעמוקה של האדם באהבה. אבל, למרות שהאהבה היא אחד מהרגשות הבסיסיים ביותר, היא גם אחד המסתוריים שבהם.
כיום ישנן שיטות מחקר רבות ומגוונות המאפשרות הצצה אל עולם נסתר ומופלא המתקיים בתוך המוח האנושי. באמצעות סריקות משוכללות, בדיקת מרכיבי הדם, ההורמונים והאותות העצביים שלנו - ניתן לנסות ולפענח את הפיזיולוגיה והמדע העומדים מאחורי תהליכי ההתאהבות והאהבה. לאורך השנים הסתבר כי המפתח לבניית מערכת יחסים מתמשכת וטובה נעוץ בהבדל הדק שבין השניים. כמאוהבים נצחיים, ברור שיש לכך השלכות מרחיקות לכת על חיינו ועל המשכיותנו.
אם נניח רגע את הרומנטיקה בצד, נבין כי התאהבות היא תגובה כימיקלית במוח, אשר אין לנו שליטה בה אך כן ניתן למדוד אותה. כאשר נדלקת בנו תחושה מועצמת של משיכה ממוקדת לאדם - זו התאהבות. תחושה זו תלווה בעוררות מוגברת, במיקוד ולמעשה תכוון אותנו לבן או בת זוג מסוימים למטרת הזדווגות (מבחינה אבולוציונית - הגיוני לחלוטין). אז איך זה עובד? בזמן ההתאהבות מופרש בגוף הורמון הנקרא "דופאמין", הגורם לתחושות של אופוריה, אקסטזה, עירנות, מוטיבציה גבוהה, ריכוז ועוד. אותו דופאמין אגב, הוא גם נחלתם של הסמים הקשים, מה שגורם לדחף עז להשיג את המנה הבאה ובמצבים בהם לא ניתן להשיגה, מתפתחים תסמינים של גמילה כגון: דיכאון, עצבות, ירידה אנרגטית ועוד. הדמיון הגופני וההתנהגותי בין מצב התאהבות לבין צריכת סמים הוא רב להפליא. מכאן המסקנה - כולנו מכורים להתאהבות!
מבחינה אבולוציונית תפקידה של ההתאהבות לזווג בין בחור לבחורה, ועל כן היא מעוורת את עיניהם של המאוהבים וגורמת לגישה מאד סלחנית אחד כלפי השנייה. אם כך, מעבר לתחושת האופוריה הנחשקת, הפונקציונליות של ההתאהבות בטבע היא לצורך עצימת העיניים ולשם הצלחת החיבור בין השניים. כלומר, ישנה ידיעה בטבע שחיבור בין גבר לאישה, בעיניים פקוחות, ללא ערפול חושים, לא יעבוד. מה ניתן להסיק? שאם נרצה לחקות את הטבע, הרי שיצירת זוגיות היא אומנות העלמת העין, וגישה מקבלת וסלחנית לגבי החסרונות אחד של השנייה.
אהבה מביאה אותנו להיקשרות ארוכת טווח
ועכשיו, בואו נדבר על אהבה. אהבה ממכרת, טעימה, אהובה על הבריות, משמחת - אך יש לה מחיר. בעוד ההתאהבות לא תמיד תבשיל לכדי מערכת יחסים ארוכת טווח ולרוב תחלוף כעבור מספר חודשים, האהבה היא רגש יציב וקבוע אשר ניתן לשלוט בו יותר. התחשבות, נתינה, דאגה לאחר - כל אלו פעולות המגבירות את תחושת המעורבות והמחויבות כלפי האחר, ובאופן טבעי גם את תחושת האהבה. איך זה עובד? מחקרים הראו כי תחושת האהבה מקורה באזורים במוח המשויכים לאכפתיות ואמפתיה.
היקשרות ארוכת טווח נחשבת לאחד המאפיינים המרכזיים של אהבה (לעומת התאהבות לא מחייבת) ומיוחסת להפרשה של חומרים כימיים במוח הנקראים "פפטידים". שני פפטידים חשובים במיוחד הם אוקסיטוצין וואזופרסין. חומרים אלו מופרשים בכמויות עצומות בעת אירועים שונים כגון יחסי מין, הריון, לידה, הנקה ולמעשה תורמים בהיקשרות בין אנשים. אם נחזור רגע לאבולוציה - ההתאהבות נועדה למקד אותנו בבחירת מטרה של בני זוג להזדווגות, ואהבה מטרתה להביא להיקשרות ארוכת טווח יותר, גידול והגנה על הצאצאים שלנו. עם זאת, יש לאהבה בכיס עוד כמה הפתעות נחמדות.
כאמור, רגש האהבה נבנה במשך זמן רב ועל כן הוא עמיד, יציב וקבוע. למשל, כאשר אם לא מרגישה אהבה כלפי תינוקה (וזה אכן קורה לעיתים קרובות), חשוב להבין ולזכור כי רגש מתפתח עם הזמן. אימהות המצפות לרגש מיידי ואינן מרגישות אותו יכולות להירגע - רגש זה עניין של זמן ואחרי שהוא מתפתח הוא עמיד בפני זעזועים. דוגמה נוספת יכולה להיות למשל כאשר בן הזוג בוגד. הרי הרגש כלפיו לא נמחק בשנייה, ואדרבא, אם הרגש היה נמחק לא היה כאב. לפיכך, כפי שלוקח זמן לפתח רגש לוקח זמן גם לסלק ולפורר אותו. אין כפתור on/0ff שניתן ללחוץ עליו כדי להפסיק לאהוב.
האם אנחנו יכולים לשלוט בהתאהבות ובאהבה?
אם ננתח באופן הפשוט ביותר כיצד נוצר קשר אהבה בין שני אנשים, זה יראה בערך כך: היא רואה אותו בפעם הראשונה ואומרת לעצמה שהוא חתיך => יש אלמנט של משיכה. אחר כך הוא מתנהג אליה יפה => היא חושבת שהוא בחור טוב. הוא מביא לה פרחים => היא חושבת עליו מחשבות טובות, ולאט לאט בשילוב עם התחושות והחוויות, היא בונה לעצמה את רגש האהבה כלפיו.
כלומר, המחשבות מהוות חלק חשוב, הכרחי ומשמעותי בעת בניית הרגשות שלנו. לא יכול להיות שייבנה רגש של אהבה בלי מחשבות חיוביות על מושא אהבתנו. עם זאת, חשוב להדגיש כי המחשבות הללו הן לאו דווקא מבחירה, אלא מדובר בחלק מההתנהלות האנושית הטבעית. אם הדייט שלכם יעלם או יעשה דברים שאינם מוצאים חן בעיניכם, סביר להניח שתחשבו מחשבות לא טובות, וקשה להאמין שתפתחו רגש אוהב. באהבה יש מרכיב קוגניטיבי, מה שאומר שיש לנו השפעה כלשהי על התהליך שאינו תלוש ובלתי תלוי בנו. כלומר, לפחות חלק מזה הוא בידיים שלנו. ומכאן, לשאלת השאלות - מה עושים כדי לפתח אהבה? חושבים מחשבות טובות ועושים פעולות של דאגה ואכפתיות כלפי הצד השני (וגם כלפי עצמנו!).
אהבה היא לא מלחמה
בתקופה שלנו, ישנה הערכה חברתית לא הגיונית לנהייה אחר הבלתי-מושג. ההסבר הסוציולוגי לכך, הוא כי אנו חיים בחברה הישגית המפעילה לחצים עצומים להילחם כדי להגיע רחוק. גישה זו טובה ללימודים, לעבודה ולקריירה - אך לא ממש רלוונטית בכל הנוגע לאהבה ומערכות יחסים ארוכות טווח. כאשר החינוך להישגיות מיושם בעת חיפוש אחר בני זוג, הוא מכתיב גישה האומרת שאם משהו בא בקלות הוא חסר ערך. הרי חונכנו להילחם, להתגבר על הקשיים ולהציב בפני עצמנו אתגרים. זוהי גישה מלחמתית.
אך אהבה היא איננה, ומוטב שלא תהיה לעולם, מלחמה. הפתרון? פתיחות, סלחנות, קבלה, סבלנות. זכרו כי אנו מחפשים קשר טוב, אהבה, חברות ושותפות. כל אלו מתקיימים עם האדם עצמו, ולא עם העטיפה החיצונית. שנו גישה כדי להגיע לאהבה, אני מבטיחה לכם שהמאמץ יהיה שווה.
קרן גילת היא מאמנת אישית בכירה (MCIL) ומדריכה מוסמכת, מנטורית ליצירת זוגיות לרווקים ורווקות, ויועצת לבני זוג הנמצאים במשבר. האתר, עמוד הפייסבוק וערוץ היוטיוב של קרן גילת