כמעט לכל דבר אני מסרבת. יכול להיות שתחשבו שאני קשה, סתם פחדנית ואולי פשוט יודעת מה אני רוצה. אין לי טינדר ואוקיי קיופיד, ולא מעט פעמים אני מסרבת להצעות שידוכים, אך הצעה מעניינת בפייסבוק גרמה לי להגיד כן: מסיבת סינגלים. האמת היא שההצעה טמנה בחובה שלושה דרינקים ב-50 שקלים, ולזה אינני מסרבת. מה הכללים? כל בחורה שנרשמת למסיבה מחוייבת להביא חבר/ידיד/אח/שכן שגם הוא רווק אך לא רלוונטי בעבורה.

הבטחתי לעצמי שאת תחושותיי פרה המסיבה אכתוב לפני שאצא אליה כדי לנסות ולהעביר את החרדה האמיתית בללכת למסיבה שכזו, שהיא במילים פשוטות - ערב פנויים פנויות! לא כתבתי, הייתי עסוקה בלנשום אל הבטן התחתונה לאחר שפתחתי סרטון הדרכה ביוטיוב שמסביר איך להתגבר על עין קופצת מלחץ.
מי שהצטרף אלי להרפתקה הוא ניר, חבר מהמם שלי עוד מימי הזוהר ב'גן טובה'. ופנוי, כמובן. ירדנו מהמונית במרכז הסיטי, סורקים במבטינו את כל מי שירד ממוניות סביבנו ועלול להיות שותף שלנו לערב הפאדיחה. בדרך החלפנו רשמים על מה שבחרנו ללבוש, הכל תוך שמירה על פאסון קליל כשברור שהיינו מעדיפים להיות עכשיו בדירה, לאכול פיצה ולעשות תחרות גרעפסים. חצינו את הכביש כשלנגד עינינו התגלה הפרס של סוף הערב – ג'סמינו. סיכמנו במבט שאת הערב אנחנו מסיימים בפיתה.

כוס יין ראשונה: נדבקת למוכר

הגענו יחסית ראשונים, נעמדנו בתור להרשמה ולכרטיסיית הדרינקים המיוחלת ואללי – לקחנו מדבקה עם השם שלנו. הדבקתי אותה לשולחן בלי כוונה וכשרציתי להוציא אותה היא נקרעה, זה בהחלט היה סימן מהאל בעיני.ניר ואני השלמנו פערים מהשבועות האחרונים ובעיקר ניסינו לתקוע את הראש עמוק בשולחן, כדי שמישהו לא יחשוב לבוא לדבר איתנו. מארגנת הערב הפריעה את שיחתנו, נראה שקלטה שרוב האנשים שבאו יחד מדברים אחד עם השנייה והודיעה שעכשיו – משחק!

כוס יין שנייה: מחבקת את איזור הנוחות

מדד העין הקופצת הלך וירד, אבל לפני שהתחיל המשחק הצטיידתי בכוס יין נוספת, ליתר ביטחון. במסגרת המשחק כל משתתף קיבל שלוש מדבקות שאותן עליו להעניק לשלוש בנות או בנים איתם/ן ידבר ברבע שעה הקרובה. "אסור לדבר עם מי שבאת איתו. אני יודעת עם מי הגעתם" איימה עלינו רוני, מארגנת הערב.
רוני הכריזה Go"" ובו ברגע ברחתי החוצה מהבר. התפדחתי לגשת לדבר למישהו, ומצד שני לחכות שיפנו אלי הזכיר לי את ימי המחניים בבית ספר ויצמן, שם תמיד בחרו בי אחרונה לקבוצה. בצדק. בדרכי החוצה עצר אותי בחור חביב שרצה לשוחח איתי. יש, לא בחרו בי אחרונה! הוא לא היה הטעם שלי בשום צורה אבל הייתה שיחה נחמדת ואפילו קיבלתי מדבקה.

אחרי המדבקה פלוס השיחה השנייה הלא רלוונטית, חזרתי אל שותפי לפשע מהגן, התיישבתי והוספתי אנחת רווחה רק כדי שמישהו ידפוק לי על הכתף ויאמר: "את נשארת באיזור הנוחות שלך ואני רואה את זה". הוא נראה איש נחמד בגדול, אך העין הקופצת שלי יצאה עליו בלי שהתכוונתי.

כוס יין שלישית: המסקנה

חזרנו לשיחת הנפש, ניר ואני, ולאט לאט הצטרפו אלינו עוד ועוד חבר'ה שמיצו את המשחק. דיברנו, צחקנו, האנשים היו באמת אחלה אבל פוטנציאל לדייט בטוח לא היה שם.

מסיבת סינגלס זו אלטרנטיבה טובה לעולם הדייטינג הוירטואלי, אבל גם פה לא פגשתי את האיש של חיי. שוב נוכחתי שאני טובה בחבר'ה ודי גרועה ברומנטיקה, ובדרך הביתה לא שכחתי לעשות את מה שאין לי מתחרים בו - לתקוע פיתה עם קבב ומלא חריף בחצות הלילה. במונית בדרך הביתה סימסתי לאחרון שיצאתי איתו, לחפש קצת מילות נחמה. נרדמתי לפני שענה.