היא כבר כאן. עומדת בכניסה, מתרגשת, מצוחצחת, מריחה טוב. אני יכולה להרגיש אותה מביאה איתה משב רוח מרענן וממלא, כזה שמנקה את קודמתה העייפה והתשושה. אולי איתך, תשע"ח, אני אמצא את אהובי ונצעד יחד לעבר לשקיעה, או לפחות עד תשע"ט? הנה שמונה דברים שאני מבטיחה לעצמי לעשות במהלכך, כדי שיהיה לי יותר טוב. אלו הדברים שאני צריכה להפסיק לעשות:
1. להפסיק לדבר עם הרבה גברים במקביל
לפעמים אלו רק שניים, לפעמים שלושה והיו כבר מקרים של חמישה ושמונה. פתאום כל הגברים באתרים נראים מקסימים ומדהימים ואני שואלת את עצמי איך אצליח לבחור כשהצלחתי לדוג כזה שלל מסוקס ואיכותי. למה אני בכלל צריכה לבחור. אז נכון שלא כולם רוצים קשר וגם אלה שרוצים יכולים פתאום להציע "מערכת יחסים מינית קבועה עם חיבוקים ואינטימיות", ונכון שלא כולם בול מה שאני רוצה או רוצים אותי בהתמדה, אבל אני עדיין נותנת מקום לתכנית ב', ג', ו-ז'. אני גם לא מאפשרת לעצמי להשקיע באמת בקשר אופציונלי ("אל תעצבן אותי יש עשרה שמחכים לצאת איתי"), גם מתבלבלת בין כולם ("רגע, אנחנו לא נוסעים לפלורנטין? מה חולון?") וגם לא באמת נותנת מעצמי ("נו כנס לפייסבוק שלי אני כותבת הכל").
ההבטחה לשנה החדשה: לדבר עם אחד, מקסימום שניים, ולנסות לא להתבלבל ביניהם.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: חודש.
2. להפסיק להתנצל על סטטוס המגורים שלי
"כן, אני גרה עם ההורים. כן, אני בת 31. לא, אני לא מביאה אף אחד אליי הביתה אלא אם הוא מספיק חתיך. או רציני". אם ידעתם ואם לא, אחד מתוך ארבעה אנשים בין הגילאים 26-35 גר עם ההורים. למה? אני לא באמת צריכה להסביר. כשקיבלתי את ההחלטה לחזור לישון במיטת נעוריי, מיד חשבתי על הבחורים שאצא איתם. וודאי יהיה להם משהו להגיד, גם אם יהנהנו מולי ש"עשית בשכל" ושמדובר בהחלטה כלכלית נכונה לאישה צעירה שמרגישה שכתבות דור ה-Y של צלילי אברהם נכתבו עליה.
הסאבטקסט יהיה של רחמים ושל כישלון. ואני, שכבר רגילה לביקורת, כי הייתה אפיזודה כזו כבר לפני שנה, מצרפת ל"אני גרה עם ההורים" את ה"אבל הם השותפים הכי טובים בעולם" ואולי את ה"אין על האוכל של אמא". ולא בא לי להסביר יותר למה אני כאן, כי אני צריכה להפסיק להתייחס לזה כאילו זה דבר כל כך רע. אני לא מתנצלת שאני גרה עם ההורים בגיל 31, ואולי אגור איתם גם בגיל 32 ו-33. טוב לך? סבבה. לא טוב לך? קדימה, תוציא אותי מהסטטוס.
ההבטחה החדשה: לענות "אני גרה עם ההורים" ולא להסביר יותר, אלא אם שואלים.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: שמונה חודשים.
3. להפסיק לתת הזדמנות שנייה למי שפגע בי
וביננו, לפעמים אני נותנת גם הזדמנות שלישית. הוא הבריז, הוא נרדם, הוא שכח, נתקע לו האוטו, הוא תקוע בעבודה, הוא תקוע על מישהי אחרת ואני נשארת עם הכוס ביד ומסיימת את הבקבוק לבד. הגיע הזמן להפסיק לתת לדושים שפגעו בי הזדמנות נוספת. הסיכוי שהם יהיו טובים יותר בסיבוב השני או השלישי לא כזה גדול בהתבסס על הניסיון, ואנשים לא משתנים תוך חודשיים. השנה אני פשוט מפסיקה לאפשר לאלה שהעפתי מהדלת, לחזור לחיי מהחלון.
ההבטחה החדשה: לסרב בנימוס ולשקר שאני יוצאת עם מישהו.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: שלושה חודשים.
4. להפסיק לחשוב שאני או שולטת או נשלטת
בעולם הדיכוטומי של הדייטים, שזה או שהוא בעלי לעתיד או שאני מוחקת אותו מחיי בכל דרך אפשרית. זה לייק או דיסלייק ואין שום דבר באמצע, מה שמחלחל להבנה שלי של מערכות יחסים. או שאני בתפקיד האישה החזקה - זו שקובעת לאן יוצאים ואם נשכב או לא בפגישה הראשונה, או שאני מתמסרת עד כדי ביטול עצמי והרגשה ש"איך זכיתי שהוא בכלל איתי". משחקי השליטה האלה טובים רק למקום אחד, אבל לא צריכים לחדור גם למערכת היחסים הרגילה. זה פשוט לא סקסי ולהתנצח או להתבטל מול בן הזוג ולנסות למקם את עצמי כל פעם ביחס אליו, לא מוביל אותי למקומות שאני רוצה להיות בהם.
ההבטחה החדשה: להיות גם וגם.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: לתמיד.
אומרים שאנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים, ויודעים מה שאנחנו חושבים שאנחנו לא יודעים, אבל אנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים. צאו מהבלבלה, זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לכם. אם אני רוצה לקטוף הצלחות בתחום הרומנטי ולחוות זוגיות בריאה וטובה השנה, יכול להיות שיש דברים שאני צריכה לעשות, שאנשים שנמצאים בזוגיות עושים - אבל אני לא יודעת מה הם בכלל. כדי להכין את רשימת ארבע ההבטחות האלה התייעצתי עם החברה הכי טובה שלי, נשואה עם שני ילדים, שיכולה להתחרות רק עם סבתא שלי במידת האושר שתהיה לך כשאמצא בזוגיות נורמלית. הנה מה שאני צריכה להתחיל לעשות:
5. ללכת לבדוק את הפוריות
נדיר למצוא היום רווקה מעל גיל 30 ואולי אפילו בגיל 25 זה קורה – שלא חושבת על רמת הפוריות שלה ואם זה שהיא עוד לא מצאה פרטנר לחיים שיהיה אבי ילדיה (או אם משותפת לילדיה) יגרום לכך שבסופו של דבר לא יהיו לה ילדים. גרמתם לנו לחשוב שעומד לנו מעל הראש שעון חול ענק שבגיל 35 יגיע לקיצו ואיתו יגנז גם חלום הזאטוטים המנוזלים. הגיע הזמן עבורי לקחת אחריות ולהיעזר בידע שעולם הרפואה יכול לתת לי, ולבדוק את גיל הפוריות שלי. ואם אחליט שכדאי לי להקפיא ביציות או עוברים, אני אפסיק להתייחס לזה כאילו אני כישלון, אלא אראה בזה עוד צעד בדרך לעצמאות שלי.
ההבטחה החדשה: לקבוע תור לרופאת נשים ולדבר איתה על הכל.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: חצי שנה, ביומולדת 32 שוב אכנס ללחץ.
6. לדמיין איך אני רואה את הזוגיות האולטימטיבית שלי
תקראו לזה קשקושי קואוצ'ינג, אני קוראת לזה "נו שוין, זה לוקח עשר דקות וגם ככה אני הכי רגשנית אז מה אני משחקת אותה". השנה אני רוצה לשכב במיטה, לכבות את האור, להניח את הנייד בצד ולא במרחק נגיעה, לעצום עיניים ולחשוב עם עצמי איך אני רואה את הזוגיות הכי נכונה לי. אני רוצה לחשוב על הגבר שיהיה רק שלי ואני רק שלו. על השגרה המשעממת והנעימה שלנו יחד. על הטיולים עם הכלב ושלא נדאג מהשתיקות. שנבשל, נצחק, נישן ונאהב ביחד. שנהיה זוג דביק אם בא לנו, שנהיה חברים טובים. אני רוצה לתת לעצמי לדמיין אותך בלי המגננות. אני רוצה להגיד לך שאני רוצה אהבה, ואני רוצה להגיד גם לעצמי.
ההבטחה החדשה: להיות ברורה עם עצמי ולא לוותר על הרצונות שלי.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: כל עוד אני אדאג לעצמי.
7. ליזום
בכיתה ז' הייתי מאוהבת בחתיך של השכבה. מה זה מאוהבת, שרופה, חולה, מתה עליו. כל פעם כשראיתי אותו במסדרון קפץ לי הלב, אני עוד יכולה להרגיש את הבומים הקטנים האלה בתוכי שחשתי כשנתקלתי בו בטעות. אהבת נעורים, כל כך נקייה וכל כך מתוקה, וכלכ כך מתרסקת כשהיא מקבלת דחייה. "אני אוהבת אותך" לחשתי לו כשרקדנו סלואו באחת ממסיבות השכבה (איזו אמיצה הייתי, כל הכבוד לי). ואז היה שקט. ועוד שקט.
"שמעת?", שאלתי ועשיתי וידוי הריגה. "כן", הוא ענה. ואז השקט היה כבר ממש כבד ואולי אפילו נזלה לי דמעה. אז מה אם כשניסיתי לא הצלחתי לקבל את מה שרציתי. השנה אני רוצה לנסות יותר. להיות זו ששולחת הודעה, להתקשר, לסמס, לא לשחק כל כך הרבה משחקים ולא לחשוב שכשאני מתחילה זה אומר שאני תמיד ארצה יותר והוא ייקח אותי כמובן מאליו.
ההבטחה החדשה: להתחיל עם גברים. ללמוד לקבל "לא" בכבוד ולהתמודד עם הפחד מדחייה.
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: עשרה חודשים.
4. לתת לו להכיר אותי באמת
אולי הפחד הכי גדול שלי. אני עוטפת אותי במילים מפולפלות, בהומור, בציניות ונכון, בלא מעט רגישות – אבל אני שואלת את עצמי אם אהיה מסוגלת לתת לו, מי שהוא לא יהיה, להכיר אותי באמת? ללמוד את נפשי, להתמודד עם החשש שאני לא כזאת מעניינת ומורכבת כמו שאני רוצה להציג לעולם? ליהנות ממני גם כשאני משעממת ובנאלית ולא עושה כלום כדי שיהיה יותר טוב. כשאני עצובה ומתפרקת ונמאס לי. לתת לו להרים אותי ולא לחשוב שהכל תלוי רק בי. לא לשלוט בכמה הוא מכיר אותי, לא לפחד להתמודד ביחד עם שאלות קשות.
ההבטחה החדשה: להתמודד ביחד אחד עם השני
הערכה ריאלית לכמה זמן תחזיק ההבטחה: קודם נמצא אותו, אחר כך נעריך.
ושתהיה לכולנו שנה טובה ומלאה באהבה :-)