אפשר לשכוח מחולצה מכופתרת עם תלתלי חזה שמסתננים מתוכה, מחיוך צד שמסנן "אלייך או אליי?" ומהתעלמות מוחלטת ביום שאחרי הסקס; הדושבאג של היום מרכיב משקפיים עגולים, לובש חולצות וינטג' דהויות בקטע של התנגדות לתרבות הצריכה, טובע בתוך אלפי רבדים רגשיים, לא מתגבר על הגירושין של ההורים מגיל שבע ועוסק באומנות פרינג'ית. במילים אחרות: צרכן צדקן ונזקק של תשומת לב אין סופית ואוננות לאגו. הדוש המודרני בכלל לא נראה כמו דוש: יש לו מאפיינים של גבר משודרג עם ראש פתוח ונשמה גבוהה, אבל אז הוא מוריד אותך נמוך.
הדוש של היום הבין את מה שנשים היו מספיק חכמות להבין מזמן: כולנו זקוקים לחום ולמגע אנושי מבני
המין השני הרבה לפני שדחוף לנו לתת לזה שם. כך שיצא שבזמן שהגברים בכו בלילה בשקט, נשים כבר ידעו שאינטראקציות רגשיות הן נעימות ובעיקר נחוצות לקיום שלנו; הכתף להניח עליה את הראש, אוזן שמקשיבה לפילוסופיות בגרוש שלנו ושפתיים רכות שמעניקות נשיקת לילה טוב.
ההארה הזו גרמה לדוש להבין שגם לו זה כבר לא מספיק רק להזדיין ולסמס בבוקר שאחרי שזה לא כל כך יתאים. הדוש המודרני יודע שעדיף לו להשקיע בכמה דייטים על בירות ולחזר ברומנטיקה ג'נטלמנית מהסרטים.
יותר מזה: הדוש כבר מיומן בטכניקות של פתיחת הלב והמונולוג על הקשר האדיפלי עם אמא שלו. דוש מיטיב לכת גם יעניק לך הצצה לפיצ'ר החדש שהוא לפסטיבל פרינג' לסרטי סטודנטים בנגב. בשורה התחתונה הוא ישתמש בכל פרקטיקה שתסייע לו להיות הכי נוכח שאפשר בחיים שלך. הוא הופך להיות ההודעה הראשונה שתקבלי על הבוקר והלילה טוב שכבר הרבה זמן לא איחלו לך.
הדוש המודרני, כאדם נאור ופמיניסט, משתמש בטיזינג מתון ומנומס. מדי פעם הוא משוויץ בכמה משפטים תלושים על תרבות האונס ויגנה אותה בפנייך תוך שליחת מבטים חטופים אל עבר השפתיים שלך. הוא לא יציע לך לעלות אליו לקפה בסוף הדייט, רק יפתה בעדינות ויכסת"ח את עצמו כשלא תוכלי להתאפק ותנשקי אותו. ככה אגב, הוא יוכל להגיד שזה באשמתך. שזו את שהתחילה.
המדרון הרומנטי הזה הופך להיות מאוד תלול אחרי שהסקס ביניכם יהפוך לשגרה. המבטים המעריצים יהפכו משועממים והסיפורים יתרכזו פחות באימא שלו ויותר יתמקדו באקסית מהצבא. הוא מסביר שאצלו זה אחרת, את לא תביני. רק תדעי שהלב שלו כבר לא מוכן לעמוד בעוד מערכת יחסים אי פעם (ד-ר-מ-ה) גם לא איתך. כדי לוודא שאת באמת רוצה למות ולא סתם לא מרוצה, הוא מציין שהוא לא ציפה להיקשר אלייך ומבקש ממך לא להתאכזב. טו ליטל, טו לייט.
התוכנית של הדוש המודרני מאפשרת לו לאכול שתי עוגות, להשאיר אותן שלמות וגם לרדת איכשהו 3 קילו. הוא כובל אותך רגשית ונהנה מהקונספט של ניהול זוגיות רק בתזמון שמתאים לו. הרי הוא יודע שתחזרי, שזה מחמיא לך להחזיק לו את היד כשהוא עובר התקף חרדה. הוא גזר את הקופון הרגשי וגם חסך 400 שקל על אנליזה של איש מקצוע. הוא כל כך מרוכז בעצמו, שהוא גם לא באמת יודע שאחרי כל פעם שדלת הדירה שלו נסגרת, הערב שלך עוד ממשיך בבכי נוטף שנאה עצמית על הספסל שמתחת לבית שלו. וגם אם כן – הוא הציב לך את תמרור העצור. זו בעיה שלך שהמשכת לנסוע וקיבלת קנס רגשי.
והאמת היא, שהדוש יכול לעשות את זה אחרת. הוא יכול להיות רומנטי, הוא יכול ליהנות מחוסר המחויבות וגם לא להיות דוש בכלל. זה רק מצריך ממנו לחשוב גם עלינו. זה כל כך פשוט ורק דורש שינוי של סדר הפעולות. זה להיות קצת רומנטי וגם להזמין לבירה. רק שעדיף להתחיל בווידוי על האקסית ורק אחר כך לנסות להוריד לך את התחתונים. הפרקטיקה הזו לא רק משאירה לנו את ההחלטה אם לקחת את הסיכון שהלב שלנו הולך להתרסק או שנזרום ויהיה כיף – אלא מאפשרת לקשר הזה להתקיים בהסכמה, בכבוד ובכנות. כל אחד מהצדדים ירגיש בנוח לבקש לקרר את הקשר, בהדדיות ובבגרות אם רגשות יתחילו לנבוט (כי בינינו, זה כל כך טבעי ואנושי). יותר מזה, לא תצטרכו להתעלם אחד מהשנייה כשתיפגשו בטעות בבר. ואולי באמת תהיו שם בשביל החרדות אחד של שניה בלי לחוש מנוצלים. זה מוסר בסיסי בין בני אדם וזה מדהים כמה פשוט לעמוד בו.
ועוד משהו: להיות דושבאג וחלאה זה לא באמת סקסי ולא עושה לנו את זה לא משנה כמה אמני פיתוי נשבעו שכן. חוץ מזה, ישראל היא מדינה קטנה ומוניטין מחורבן עף מהר יותר מלחמניות לוהטות אחרי דיאטת פחמימות. רק אומרת.