זה שוב קרה לי. השעה הייתה 1:00 בלילה וקיבלתי הודעה מהבחור איתו יצאתי כשבועיים. "אני כותב לך עכשיו עם קושי גדול כי אני מפחד ולא יודע איך לומר את הדברים. הייתי צריך יום שקט לעצמי בבית כדי לצאת מהאופוריה שלנו". אם הייתי מסדרת את ההודעות בטלפון שלי לפי נושאים, הייתי מכניסה את ההודעה תחת הכותרת "תחליף חברה” - עוד קשר בזק שמרגיש שזכית בהצצה לחיים הטובים אבל נגמר באותה המהירות. שוב הייתי תחליף לבחורה אחרת מבלי שעודכנתי מראש.
אני, שני מויאל, מגישה בזאת עתירה דחופה להוצאת תופעת הריבאונד מהחוק. גם לי יצא לא פעם להשתמש בנוסחת הקסם - לסיים מערכת יחסים ולהתחיל מיד חדשה ומהפנטת רק כדי לשכוח יחסים שהרגע הסתיימו. זה שומר עליי בתנועה. אני ממשיכה לרכב על הקורקינט הממונע, דוהרת על הסוסים בכל הכוח מבלי לשים לב שהמושכות עומדות להיפרם. כך אפשר לאסוף את הבכי מהכרית לתוך שמלה קטנה וחמודה שמסיטה את המבט מהעיניים הנפוחות, שמציגה בדיוק את מה שאת רוצה לחגוג. ולמרות שהשתמשתי בנשק הזה, אני מבקש להוציא אותו מכלל שימוש. הוא כלי לרמאות, משרת את שני הצדדים בשקרים שיובילו לאבל לא רצוני.
בהתאם לחוק החדש, בני אנוש לא יורשו יותר להיכנס למערכת יחסים חדשה לפני שעוברים לפחות שלושה חודשים מהקודמת, מתוך ההבנה שהתוצאות קשות מדי. מתוקף תפקידי כמגישת העתירה, אני דורשת מהיקום וממערכת החוק להפסיק להיות ה"וואו" פקטור של גברים. נמאס לי לצאת עם בחור שגורם לי להרגיש כמו הכוכב היחיד שמאיר את מערכת השמש שלו, ואחרי תקופה קצרה להיבלע לתוך חור שחור.
אי אפשר להחליף הרגל בהרגל כשמדובר באנשים שיכולים להיפגע. בלתי אפשרי להתחיל קשר מנקודת מוצא של חוסר, להשלים אדם אחד באדם אחר, חדש. גם אם הוא כזה שיכול להעניק גרסה משופרת רגעית לאדם שמנסים לשכחו. עם הבחור האחרון לא היו דרושים יותר משבעה ימים עד שכבר היה לנו כינוי אחד לשנייה. כל ההתנהלות התקשטה באווירה של "איזה כיף שמצאנו אחד את השנייה", אבל עכשיו אוכל לדווח שטעיתי. מדובר בסיטואציה מוגזמת, משוחקת היטב, שיוצרת אשליה.
הריבאונד, בין אם הוכרז מראש ובין אם הוסתר מהצד השני, הוא אקט מלא בשקרים. מי שמצהיר בכנות על המקום ממנו הוא מגיע שוכח שאי אפשר באמת לעבור הלאה כל כך מהר. ואם זה לא הוצהר, תמיד תישאר בסוף תחושה של חוסר הוגנות. ואין לי איך להפוך את ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו להוגנת. ביחסים של ריבאונד יש דו קוטביות שאי אפשר לסלק באמצעות כללים מוסכמים של קשר רגיל. מצד אחד, אחרי שבועיים ניתן לצפות לפרידה נטולת דרמות כי בכל זאת, מדובר בהתחלה. מצד שני, הקשר הריבאונדי מתאפיין באינטנסיביות שגורמת לשני הצדדים להרגיש כאילו הם כבר שנים מכירים אחד את השנייה. במקרה שכזה, הודעה לילית שמבשרת על רגליים קרות בהחלט מצליחה לפגוע. אין איך לרכך את זה, ושום הודעה בסגנון "זה באמת לא קשור אלייך, אני באמת רוצה אותך, אבל לא מצליח. אני צריך עוד זמן לעצמי” לא תעזור.
אני לא יכולה להתמסר שוב לתחושה שהנה, הכל קורה מהר ומבלי להתאמץ, ואז לחטוף כוויה שמעידה ששוב הייתי פזיזה. שהתמסרתי רגשית לאדם שמסור רגשית לאחרת, אבל מגלה לי את זה באיחור. מי אתם, זוגות דביקים ומעצבנים שהולכים שלובי ידיים בשדרות רוטשילד, ואיך אתם עושים את זה? איך הצלחתם להגריל אדם פנוי באמת?
בחורי הריבאונד נראים מושלמים על הנייר. הם יודעים לחזר ויודעים ליהנות בשניים כי הם הרגע סיימו לתרגל זוגיות, ולכן קל לזרום איתם ולהאמין שהנה זה קורה. כי בכל זאת, הוא קנה לי בושם אחרי שבוע, רק כי הוא ראה שעומד להיגמר לי.
ועכשיו באמת נגמר לי מאלה. אחרי עוד הודעה של "אני באמת מצטער אם פגעתי, מקווה שתביני את הכנות שלי" אמתין לתשובה הרשמית בנוגע לעתירה להוצאת הריבאונד מהחוק. עד אז אולי אחפש פלסטר חדש לחבק ולנשק כאילו אנחנו מכירים נצח. גם ככה זה יגמר תוך שבועיים.